היום, עשרה בטבת, ויהודים רבים ברחבי תבל צמים לזכר חורבן המקדש, ומאז שנת 1950 זהו גם יום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה, וגם - יום הולדתו של המשורר הלאומי שלנו ח.נ. ביאליק שנולד ממש לפני 150 שנה.
שנים רבות נחשב ח.נ. ביאליק למשורר הלאומי שלנו. בילדותנו שרנו את שירי הילדים שלו: קן לציפור, נד נד, שבת המלכה, לכבוד החנוכה, בערוגת הגינה, מה אוכלה חמוטל, פרפר פרח חי ועוד... המוסיקאים לדורותיהם הלחינו את שיריו: הכניסיני תחת כנפך, היא יושבה לחלון, בשל תפוח, לא ביום ולא בלילה, תרזה יפה, קומי צאי, בין נהר פרת ונהר חידקל, לא ידע איש מיהי, ועוד...
בבית הספר למדנו בזמנו את שירתו של ביאליק, אך בשנים האחרונות הלכה והתמעטה נוכחותו של המשורר הלאומי בתכנית הלימודים ובמקומו הוכנסו משוררים וסופרים בני ימינו – טעות שהגיע הזמן לתקנה ולהחזיר את שירי ביאליק לתוכנית הלימודים.
אני משערת שקברניטי תוכניות הלימודים בספרות חשבו ששפתו של ביאליק קשה מידי לדור החדש, שלא לדבר על הנושאים עליהם כתב: מה לנו ולמחזור שירי בית המדרש שלו? שלא לדבר על השירים שכתב המשורר הלאומי אחרי פרעות קישינב שבבסרביה, בדיוק לפני 120 שנה", בשנת 1903 (התרס"ג).
הפרעות היו על רקע הסתה אנטישמית. 49 יהודים נרצחו: עשרות נפצעו באופן קשה, מעל 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו.
בעיתון "ניו יורק טיימס נכתב": "המהומות האנטי יהודיות בקישינב הן יותר גרועות ממה שהצנזורה תאפשר לפרסם. הייתה תכנית מסודרת שיצאה לפועל לטבח כולל של יהודים ביום שלאחר חג הפסחא הרוסי. האספסוף הונהג בידי אנשי דת, והקריאה הכללית "להרוג את היהודים" נזעקה בכל רחבי העיר. ליהודים היתה זו הפתעה מוחלטת, והם נטבחו כמו צאן. מספר המתים הוא 120 והפצועים בערך 500. הזוועות מהטבח הם מעבר לכל תיאור. תינוקות נקרעו לגזרים, פשוטו כמשמעו, על ידי המון משולהב וצמא דם. המשטרה המקומית לא עשתה כל ניסיון לרסן את האימה. בשעת השקיעה הרחובות היו עמוסים בגופות ופצועים. מי שיכול היה לברוח נמלט בבהלה, והעיר עכשיו למעשה שוממה מיהודיה".
חיים נחמן ביאליק המזועזע כתב את "בעיר ההריגה" וגם את "על השחיטה".
שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם־יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲנִי – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,
וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף־אֵין תִּקְוָה עוֹד –
עַד־מָתַי, עַד־אָנָה, עַד־מָתָי?
הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם־קַרְדֹּם,
וְכָל־הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –
וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,
דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל־כֻּתָּנְתְּךָ –
וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.
וְאִם יֶשׁ־צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם־אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר־נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;
אַף־אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה
וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת־הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל־מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.
(אייר, תרס"ג).
בשנותיה הראשונות של המדינה נלמדו שתי הפואמות הללו וגם נקראו בטקסים שונים. יש אפילו בדרן שמספר שבשנות החמישים דיקלם בפאתוס את הפואמה במבחן קבלה ללהקה צבאית והתקבל...אולם ככל שחלפו השנים וחלום המזרח התיכון החדש השתרש כאן, לא נראו המילים הללו שייכות למדינת ישראל הריבונית. הרי אנו מדינה עצמאית וחזקה ושוחרת שלום. מה לנו ולמילים עתיקות כמו "דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח"?
ובכל זאת, לפני 13 שנים, בשנת 2010, , כחלק מהוצאת אלבום שלם של שירי ביאליק, להקת "אל המשורר" בהרכב של בעז אלברט – שירה וגיטרה אקוסטית, חי שושן - גיטרה בס, טל גולדברג - גיטרה חשמלית, אורי מייזלמן – תופים, ואסף תלמודי – פסנתר, הלחינו את המלים הללו.
בשבעה באוקטובר הארור נהייה לפתע השיר אקטואלי מתמיד.
אני בטוחה שחיים נחמן ביאליק שהלך לעולמו בשנת 1934, בטרם קמה מדינת ישראל לא היה מאמין ששיר שכתב על היהודי הגלותי חסר האונים יתאר את מצבנו כאן במדינת ישראל הריבונית.
ואף אנו, בסיוטים הגדולים ביותר שלנו לא חזינו ולא שיערנו כמה יהיה השיר הזה אקטואלי כשבבוקר שמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023, השתלטו באין מפריע פראי אדם צמאים לטרף על יישובי עוטף עזה. המילים "הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט! עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם־קַרְדֹּם" הפכו לפתע אקטואליות מתמיד. ביאליק, לפני 120 שנה, לא הכיר את אירגון החמאס, אבל השורה שכתב מתאימה לימינו אפילו יותר מלתקופתו: "אַף־אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה, וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ".
וכל מילה נוספת מיותרת.
נתפלל כולנו שתהיה זאת הפעם האחרונה בתולדות עם ישראל שטבח כזה מתרחש, ונאמר אמן.