עם צאת השבת שיגר ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן מכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו על רקע ההחלטה לקיים את הבחירות לרשויות ב30/01.
נאמן משתף את ראש הממשלה כי זאת לא העת לפוליטיקה ולא העת לבחירות, "יומני מלא בלוויות, ניחומי אבלים וגיוס כספים לאמצעי לחימה"
המכתב המלא:
"אדוני ראש הממשלה, העם כולו כואב ומדמם בשמעו את ההספדים על הבנים הגיבורים שלנו. בד בבד, העם כולו איתן ונחוש בקרב על ארצנו היפה, העם כולו מאוחד ומגובש סביב ערכי הנצח שלפתע בהירים כל כך וברורים לכל.
שמעתי ממך בתקופה האחרונה פעם אחר פעם כי "זה לא הזמן לפוליטיקה וזה לא הזמן למחלוקות ולחשבונות, במלחמה הזו אין אופוזיציה ואין קואליציה" ועוד כהנה וכהנה.
ועוד שמעתי מאדם אשר הציץ במקרה ליומן העבודה שלי: "שלמה, היומן שלך מזעזע! הלוויות, ניחומים, עליות לקבר, גילויי מצבות, הערכות מצב, גיוס אמצעי לחימה ואמצעי הגנה, מאבק על תקציב מרכיבי ביטחון, חלוקת ציוד לחיילים. תגיד, אתה בכלל מספיק לעסוק בסוגיות מוניציפאליות?!"
אכן, יומן מלחמה.
ובימים האחרונים אני שומע לפתע "אז מה עם הבחירות? מה תעשה? איך אתה מתכונן?" ותשובה אחת יש לי לכולם: לא חשבתי על זה. פשוט, זה לא בראש שלי. כן, ממש ככה.
שוחחתי עם חברי הכנסת ועם שר הפנים, אמרתי להם ואני ממשיך להתעקש על זה: זה לא הזמן לפוליטיקה, זה לא הזמן למחלוקות ולחשבונות, וזה גם לא הזמן לקואליציות ואופוזיציות.
איך אפשר לחלק פלאיירים ולתלות שלטי חוצות, להכריז סיסמאות, לשבת בחוגי בית ולהשתתף בעימותים פומביים? איך נעשה זאת? בין לוויה להודעה למשפחה? בין ידיעה על הפגזה בצפון לידיעה על הפגזה בדרום?
ובכלל, איך נבחר מאחורי הפרגוד בין פתק ועליו שם איש או אישה, מול פתק ועליו שם אחיו או אחותה? הרי כולנו מוכרחים כעת להיות יחד ורק יחד ננצח!
השעה דוחקת וההחלטה מתקרבת, התאריך שנקבע מעבר לפינה וההכרעה חייבת להיות ברורה: תדחו את מועד הבחירות המקומיות עד לאחרי המלחמה.
אדוני ראש הממשלה, תעשה מעשה ויפה שעה אחת קודם: שחרר אותנו מהדילמה ומהעיסוק בה. החוק והדמוקרטיה ותקינות ההליכים חשובים מאוד, אבל עבור הרגעים הללו בדיוק נאמר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".
אחרי קרוב לשני עשורים של היכרות משותפת, אני מרשה לעצמי לומר לך בידידות בנינו, כי נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני פונה אליך לא כפוליטיקאי לפוליטיקאי ולא כבעל תפקיד לבעל תפקיד, אלא כדבר איש אל אחיו."