איריס ברנשטיין, חברת מטה 'אמהות ללוחמים' ורעייתו של חיים צור, אביו של יהונתן ז"ל שנפל בקרבות ברצועת עזה, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת את סיפורה האישי ואת קריאתו של המטה להנהגה להעדיף באופן ברור את חיי לוחמי צה"ל על פני אזרחי האויב.
איריס, תושבת כפר מימון, מציינת את הנס הגדול שאיר לכפר מימון בבוקר פרוץ המלחמה ועם זאת את האסון הגדול עם נפילתו של יהונתן. על חייה שלה היא מספרת ופותח בנישואיה לחיים לפני כעשרים שנה, כאשר היא רווקה והוא גרוש עם חמישה ילדים אותם קיבלה כ"נדוניה". יהונתן היה אז מעט לפני בר המצווה שלו, הבן הגדול בין החמישה.
"קיבלו אותי בהרבה אהבה", היא אומרת ומספרת על הבית המיוחד שהקימו היא וחיים תוך שמירת יחסים טובים ושותפות מלאה עם גרושתו של חיים, בניין משפחתי שאותו היא מגדירה כ"מעשה מרכבה", ובהמשך נולדו להם עוד ארבעה ילדים וכיום יש להם חמישה עשר נכדים. בעיניה על חיים וגרושתו, רבקה, להקים "בית ספר לגירושין", בית ספר שילמד כיצד נכון וניתן לעבור את השלב הקשה הזה באופן המדוד והראוי ביותר.
על יהונתן היא מספרת כי לבד מיציאה ללימודים לא עזב את הצבא. הכוח בהובלתו החזיק את קו כרם שלום. בשמחת תורה הוא היה בבית ובבוקר החג הוקפץ מביתו שבקדומים. חייליו יצאו מאוחר יותר לשחזור הקרב ויהונתן והמח"ט נמצאו ליד אורים במרחק לא גדול זה מזה. "הוא נלחם מתוך הרכב", היא אומרת ומספרת כיצד נפל.
בהמשך הדברים מביאה איריס את קולו של מטה אמהות הלוחמים הדורש מהצבא להשתמש בכוחות רבים יותר ועוצמתיים יותר מכפי שהוא משתמש בהם. קריאה ברוח זו הא אמרה עוד בשלביה הראשונים של הלחימה כאשר סברה שאין להכניס לוחמים לגוב האריות של עזה ללא כתישה של ממש מהאוויר. "אני לא יודעת מה הסיבות אבל יש לי תחושה שהסיבות לא ממש מדויקות, למה להשתמש בחיילים שעוברים מבית לבית מקומה לקומה בניסיון בפינצטה למצוא את המחבל. יש לי הרגשה אמונה וידיעה שיש לנו כוח רב יותר כדי להשתמש בו מול אויב כזה אכזר. לא מגיע לאויב הזה שבפינצטה נחפש אותם".
בדבריה מספרת איריס על המפגש של חברות הפורום עם ראש הממשלה ובו ביקשה שיתבונן במחבלים שנלכדו בידי חיילי צה"ל, רבים מהם בני נוער, כבני 17, ועם זאת רוצחים. "על איזה חפים מפשע אתם מדברים?", היא שואלת וקובעת כי אין כל סיבה שלא לשטח את כלל הבניינים ברצועת עזה ולשלוח לתוכם את חיילי צה"ל המאמינים בצדקת הדרך. האם הבתים נותרים על תילם כדי להותיר אפשרות להשיב אליהם את תושביהם? ברנשטיין מספרת על דיווחי הלוחמים היוצאים לחופשות ומספרים כי אין בעזה בית ללא פיר מנהרה.
לדבריה המדיניות הנכונה מחייבת דרך יצירתית כלשהי שעודד הגירה לכל מי שאינו מקבל עליו את סמכותה של מדינת ישראל. "הם הקיאו את עצמם מהארץ הקדושה הזו", היא אומרת. "אין להם שום זכות בעולם. מי שלא מעורב צריך לצאת מכאן החוצה".
בימים אלה נמצאת איריס עם בני משפחתה במלון בירושלים אליו פונו מביתם בכפר מימן, ואם לא די בכך מיד עם תום ימי השבעה היה יום חתונתו של בן אחר. קשוח, היא מגדירה זאת כמו גם את משימת בניית הבית מחדש.