נראה לי שכמעט בכל משפחה צריכה להיות דמות כלשהי שמעוררת תשומת לב מיוחדת. אחת כזו שיש עליה המון סיפורים והיא הופכת להיות דמות מיתולוגית שלכולם יש מה לספר ומה לומר עליה. גם במשפחה שלי הייתה אחת כזאת, והיא ענתה לכל הפרמטרים והקלישאות. קודם כול, קראו לה הִילדה, השם המושלם לתפקיד בעיניי. דבר שני, היא הייתה רווקה זקנה שלא התחתנה מעולם, אחותו המבוגרת של אבי שגרה בארגנטינה והגיעה לבקר רק לעיתים רחוקות. אך אלו היו זמנים בלתי נשכחים בשבילנו, הילדות.
מצד אחד פחדנו ממנה מאוד. היה בה משהו נוקשה ותימהוני, והיא הייתה חסרת טקט באופן יוצא דופן. כל דבר שעשינו או לא, העיקר שהוא לא מצא חן בעיניה (והיו הרבה דברים כאלה), מיד זכה לשיחת מוסר בקול רם, באוזני הוריי הנבוכים והבת התורנית שרצתה להיבלע באדמה. הדודה חמורת הסבר הייתה ערירית ולא התחתנה מעולם, ואולי בגלל זה לא הצליחה ליצור איתנו, הילדות, קשר אמיתי. נראה לי שגם ההורים שלי קצת התקשו להתמודד עם אישיותה המיוחדת. ומצד שני – העוגות. את כל הזמן הפנוי שלה השקיעה הילדה באפיית עוגות משובחות, שפיצו בגדול על העדר החביבות והחמימות, וגילו לנו צד אחר באופייה של הדודה המנוכרת.
אפילו ההורים פחדו
תמיד כשאמא הייתה מודיעה שדודה הילדה עומדת להגיע (ולא פעם נראה היה לי שגם קולה רועד כשהיא אומרת את זה) היינו מגיבים ברגשות מעורבים. מצד אחד היה החשש מהמפגש איתה, שיחות מוסר כאלה ואחרות, ואם כל זה לא מספיק היה לדודה הילדה גם תחביב נוסף ששנאתי במיוחד: הבחינה של דודה הילדה, שכולנו חווינו על בשרנו וסיפרנו עליה זו לזו ברטט ובאימה. מצד שני המתנות המושקעות שהיא הרעיפה עלינו ונשארו גם זמן רב אחרי לכתה – בובות יוקרתיות עם בגדים להחלפה, שכמוהן לא הכרנו בקיבוץ של פעם, רכבת חשמלית אמיתית, וגם אלפחורס הוואנה שעד היום אני יכולה להרגיש את טעמן המופלא בפי, כמובן בתוספת של שוקולדים ושאר פינוקים. ובנוסף לזה – העוגות! מרגע שהייתה נחה קצת מהטיסה הארוכה, מיד החלה למלא את ביתנו בעוגות ובעוגיות מופלאות, וכך לא יכולנו להחליט מה עדיף על מה.
אבא היה מקבל את אחותו בכבוד גדול, סוף סוף היא הייתה הבכורה והוא הקטן במשפחה. ארבע הבנות, אני ואחיותיי, היינו עומדות מולה מבוישות ורועדות, נדחקות אל עבר סינרה של אמא. דודה הילדה הייתה רועמת עלינו במבטא ארגנטינאי בולט וקוראת לנו אחת אחת להתקרב אליה. "נו! בואי תרררראי לדודה הילדה כמה גדלת!" היא הייתה קוראת לי וצובטת בלחיי חזק כל כך, עד שסימני הצביטה האדומים היו מקשטים את הלחי עוד דקות ארוכות.
אחר כך היה מגיע המבחן שעד היום גורם לרגליי לרעוד. דודה הילדה, שעבדה כל השנים כמורה בכירה לחשבון, הייתה בוחנת אותי בחינה ארוכה במתמטיקה שלפי דעתה התאימה לגילי. אבא היה מחוויר ומסמיק חליפות, ואני הייתי מנסה נואשות לענות על סבך השאלות עד שכל המספרים היו ממלאים את ראשי במחול מסחרר. כשהגיעה הטעות הראשונה הייתה הדודה צועקת בהתלהבות "לא! זה לא נכון!!!" וכך גרמה למפולת כללית בביטחון המועט שעוד נותר לי, ומיד הייתי טועה טעות אחר טעות אחר טעות, אפילו בשאלות פשוטות ממש.
רק אחותי הבכורה הייתה זוכה לחסד ולתהילה, מכיוון שהיא באמת הייתה גאון מתמטי ודודה הילדה העריצה אותה הערצה עיוורת. "קשה להאמין שהן אחיות", היא הייתה אומרת לאבא, ודורשת ממנו בתוקף ללמד את שאר האחיות חשבון טוב יותר. אם הביקור היה מתארך היינו זוכים לחוויה נוספת עם הדודה - שיעור בחשבון. על המוסד העגום הזה איני רוצה להרחיב את הדיבור, אך די אם אומר שגם כאן לא זכיתי להכרה הראויה.
במבט לאחור, אין לי ספק שהסתתר אצל הדודה גם לב טוב ואוהב, שהבדידות והשנים הקשות חיפו עליו במעטה של קפדנות וחוסר טקט, ומזמן סלחתי לה על רגעי האימה הללו.
מתכונים מתמטיים
מצד שני, עם הדודה היו מגיעים גם מתנות יפות ומושקעות במיוחד, שוקולדים, ממתקים ועוגות מופלאות שהמתכון להן היה מועבר בדיוק מתמטי לכל דורש, וכך יכולנו לסלוח לה על טבעה הקפדני. הדודה אהבה מאוד לאפות ונהגה לבלות שעות ארוכות במטבח. היו לה ידיים של אומנית, ודווקא הדקדקנות של המתמטיקה התאימה מאוד לדקדקנות באפייה. אני הייתי מתבוננת בה בתדהמה, אולי כי מעולם לא היה לי צד כזה באופי. עד היום, למרות שעיסוקי העיקרי הוא אוכל, אני לא מהמדקדקים, וכל מנה שדורשת הרבה מדידות ודיוקים פשוט לא מגיעה אליי למטבח. אבל הדודה אהבה את זה מאוד, כמה שיותר מדויק יותר טוב, וכך הצליחה להוציא מתחת ידיה עוגות שגרמו לכל מי שטעם אותן להתענג על כל ביס.
היו לה גם שמות מצחיקים לעוגות, כמו חלום על ריבת חלב ושוקולד שנפגשו, ועוד כל מיני שמות שלידם אפילו לשונו של אייל שני תחוויר. לא הרבה מתכונים יכולתי לקחת ממנה, מה גם שכשבגרתי ונהייתי לשפית היא כבר הייתה זקנה מאוד. אבל מתכון אחד מופלא של פאי פקאן בכל אופן עבר ממנה אליי. המתכון הזה קצת פחות מדוקדק באופן יחסי, אבל בהחלט מהסוג שגורם לחוויה של עונג.
פאי פקאן ופיסטוק עם שוקולד לבן וקרמל מלוח
כמו כל העוגות של הדודה - הפאי הזה טעים! השילוב בין כל חלקיו יוצר עוגה פריכה שכל ביס ממנה מעורר חוויה חדשה של טעם ומרקם. אחד מלהיטי השבת שלנו - עוגה חלבית לקידוש של שבת בבוקר.
חשוב להקפיד על הכנת הקרמל – לשחק תוך כדי המסת הסוכר עם הלהבה של הגז ולהנמיך ולהגביר מדי פעם, כדי שהוא לא יישרף ולא יימס מהר מדי. כמו כן שימו לב, כשמוסיפים את השמנת לקרמל הוא מבעבע בחוזקה. אין צורך להיבהל, אבל בשום אופן אל תיגעו בו כי אז הוא יידבק לעורכם ועלול לגרום לכוויות.
דרגת קושי:
בינונית
זמן אפייה:
10 דקות לבצק ו־20 דקות לעוגה
כ־12 פרוסות
לבצק:
2 כוסות קמח
100 גרם חמאה רכה
ביצה אחת
3-2 כפות מים
למלית:
כוס סוכר
250 מ"ל שמנת מתוקה
30 גרם חמאה
חבילת שוקולד לבן קצוץ גס
קורט מלח גס
150 גרם פקאן
50 גרם פיסטוק קלוף
מכינים את הבצק: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מערבבים בקערה את החמאה והקמח עד לקבלת פירורים אחידים. מוסיפים את הביצה והמים ומעבדים מעט ככל האפשר, רק עד לקבלת כדור בצק. מקמחים משטח עבודה ומרדדים לעלה עגול בעובי חצי סנטימטר. מניחים בעדינות בתבנית פאי בקוטר 24 סנטימטרים, מעבירים לתנור החם ואופים כ־10 דקות. מוציאים מהתנור.
מכינים את הקרמל: מביאים לרתיחה בסיר קטן את השמנת המתוקה והחמאה, מעבירים לאש הכי קטנה ונמוכה וממשיכים לבשל. במחבת לא קטנה מדי, שתכיל גם את הקרמל וגם את השמנת, מתחילים להמיס את הסוכר לקרמל על אש בינונית. לא מערבבים עם כף, רק נותנים לסוכר לאט לאט להימס ומטלטלים אותו לעבר האזורים הנמסים, עד שלבסוף כולו נמס. בזהירות מוסיפים את תערובת השמנת החמה למחבת ומחכים עד שהבעבוע העז ייפסק, כדקה או שתיים. ממשיכים לבשל על אש נמוכה 5 דקות, עד שהקרמל והשמנת הופכים לקרם.
יוצקים בזהירות את הקרם על הבצק, ומסובבים אותו כך שהוא יצפה את כל קרקעית הפאי בצורה אחידה. מפזרים את השוקולד הלבן באופן אחיד על הפאי, כך שהוא ינוקד כולו בשוקולד. מפזרים באופן אחיד את המלח הגס ומפוררים אותו מעט תוך כדי פיזור, כדי למנוע גושים גדולים של מלח. לבסוף מסדרים את הפקאנים מעל הקרם בצורה יפה, קודם כול העיגול החיצוני ולאחר מכן עיגולים קטנים והולכים פנימה. לבסוף מפזרים את הפיסטוקים מעל הכול בצורה אחידה. מכניסים לתנור החם ואופים כ־20 דקות, או עד שהבצק מזהיב. מוציאים ומצננים. שומרים מחוץ למקרר.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***