כולם שואלים מה יהיה ברצועת עזה ביום שאחרי, כאילו שעכשיו הזמן לעסוק בשאלה מי ינהל את עזה, כשמלחמת הגבורה שם עדיין בעיצומה. אבל סוף מעשה במחשבה תחילה, אז לפני שיקבעו לנו עובדות בשטח בואו נראה מה אפשר לעשות כדי שיותר עזה לא תנבח עלינו, לא תנשוך אותנו ולא תעשה לנו צרכים על השטיח. במילים אחרות: בואו נראה איך קושרים את רצועת עזה.
להשיב את יש"ע לרשע
האפשרות הראשונה היא להחזיר לעזה את הרשעות (המכונה בטעות רשות) הפלשתינית, כפי שמנסים לעשות כל מיני אנשים שמאמינים שצריך ללמוד מטעויות, אבל לא הם כי הם אף פעם לא טועים. כלומר אם פעם נתנו לטרוריסטים לשלוט וזה הוביל לאסון, בואו ניתן להם עוד פעם כדי שזה יוביל לקטסטרופה.
העניין הוא שבניגוד אלינו, הערבים לא פראיירים. כדי שאבו־מאזן יסכים לקחת על עצמו את ניהול הביוב של עזה צריך ממש להתחנן בפניו, וגם לפצות אותו בכמה צ'ופרים קטנים כגון כלי נשק חדישים, שחרור מחבלים מהכלא ואספקה שוטפת של כסף. אפשר גם במזוודות, מה כבר יכול להשתבש. והקמת מדינה פלשתינית. וחיבור טריטוריאלי בין עזה לחברון. וכלי הנדסה מתקדמים כדי להאיץ את קצב חפירת המנהרות בין קלקיליה לכפר סבא. ומימון נוסף כדי להחליף במערכת החינוך הפלשתינית את ספרי הלימוד המסיתים בספרים מסיתים חדשים. וגם ערבויות בנקאיות שוטפות, אחרת הוא לא יוכל לעמוד בתשלומים החודשיים לרוצחי יהודים והרשעות תקרוס, ואז מי ינהל את עזה, אתם?
כמובן, ישנה גם אפשרות שאבו מאזן החביב ילך פתאום לעולמו (אני מכיר כמה ארגוני ביון שיכולים לעזור בזה), ובמקומו יבוא מנהיג חדש ומתון שיצעיד את הרשעות הפלשתינית לעידן חדש, יבצע רפורמות מקיפות ויזרים דם חדש. נהרות של דם. אבל איתו לפחות אפשר יהיה לעשות הסכמים אמיתיים, למשל שהרשעות בהנהגתו תבטל את התביעה נגד ישראל בבית הדין הבין־לאומי בהאג תמורת יציאה של כל הישראלים מהארץ תוך 48 שעות מרגע חתימת ההסכם. זה אולי לא התסריט הכי רצוי מבחינתנו אבל היי, לפחות הוא יוריד מאיתנו את כאב הראש הזה של עזה. וחוץ מזה שלום עושים עם אויבים ואי אפשר לשלוט בעם אחר לנצח ומה האלטרנטיבה שלכם וכל שאר השטויות המזוויעות האלה שהלעיטו אותנו כל השנים. בקיצור, זה לא בא בחשבון, תורידו מהר את האפשרות הזאת מסדר היום לפני שהיא תוריד אותנו ביגון שאולה.
רצועת ביטחון רופף
האפשרות השנייה היא לחסל את חמאס, לזרוק את המפתחות של עזה לים ולסגת, כמו שאנחנו כל כך אוהבים לעשות. מה יהיה שם אחר כך? לא בעיה שלנו. אנחנו נגדיר רצועת ביטחון שאליה אף אחד, כולל אף אחד, לא נכנס, בבחינת "והזר הקרב יומת". מי שישים רגל, ידחוף את האף, אפילו רק ינשום את האוויר של רצועת הביטחון, סקול ייסקל או ירה יירה או שניהם או אף אחד מהם.
זאת אומרת, אנחנו יודעים מה יקרה: במשך חודשיים אף עזתי לא יעז להתקרב ואנחנו נציין בסיפוק שהתוכנית עובדת והכול דופק כמו שצריך. אחרי חודשיים ויום יעבור שם בטעות חתול והמערכת האוטומטית תרסס אותו באש טילים, פגזים, להביורים וירי ארטילרי מטווח קצר, אבל תפספס. אחרי שבועיים נוספים ייכנס לשטח הסטרילי זקן ערבי עם חמור, התצפיתניות יזהו ויבקשו אישור ירי, אבל המפקדים יגידו שלא יורים בחסרי ישע. אחרי יומיים יגיעו ילדים שישחקו שם כדורגל ויעשו לנו תנועות מגונות, שעתיים אחר כך יבואו נשים עם טאבון ויאפו להם פיתות, למחרת כבר תהיה הפגנה המונית על הגדר וצה"ל לא יגיב כי הוא הבטיח לבג"ץ שלא יורים בלא חמושים.
בקיצור, לא.
סדר ישראלי חדש
האפשרות השלישית היא להחזיר את המצב לתקופה שלפני ימי אוסלו העליזים, כשצה"ל אחראי לביטחון והמינהל האזרחי לחיים של תושבי הרצועה. אבל הפעם נעשה את זה אחרת. הפעם נשלח לשם את הפקידים הממשלתיים שלנו.
כן, אני מציע שתושבי עזה רבתי ייהנו בדיוק מהשירותים שמהם נהנים תושבי ישראל. העזתי הממוצע יקום בבוקר כמו ישראלי ממוצע, יפתח את הברז כמו ישראלי ממוצע, יגלה שאין זרם וכמו ישראלי ממוצע יקלל את העירייה ששוב פתחה את הכביש כדי לטפל בצנרת בפעם המי יודע כמה השבוע. כמו ישראלי ממוצע הוא ייתקע בפקק הקבוע מאחורי משאית זבל שחייבת לרוקן את הפחים דווקא בשבע וחצי בבוקר, יתקשר בעצבים למוקד העירוני ויקבל מענה קולי אדיב (בערבית!) שיודיע שזמן ההמתנה ארוך מהרגיל עקב עומס הפונים, אבל אפשר לשלוח ווטסאפ. אז הוא ישלח ווטסאפ ויקבל את אותה הודעה, רק בכתב.
העזתי הממוצע יחנה בחנייה כפולה, יכניס את הילדים לגן וכשיחזור יעמוד ליד הרכב שלו פקח שייתן לו דוח כי פה יש סדר, פה זה לא עזה. זאת אומרת זה כן. אז הוא ישלח לעירייה עוד ווטסאפ נזעם תוך כדי נהיגה בדיוק כשיעבור לידו שוטר, שיעשה לו בדיקת אלכוהול וירשום לו דוח על נסיעה ליד נתיב תחבורה ציבורית ללא הפעלת וינקרים. במשרד הוא יגלה ששוב הורידו לו מהתלוש 33.62 אחוזים מס ירידת ערך שולי על בסיס נומינלי של קרן השתלמות צמודה לקופת גמל של עובדים בעלי שכר חציוני ריאלי, ומנהל החשבונות יגיד לו שהוא לא מבין מה זה אומר ושימלא טופס 34790216/ג8 באופן מקוון, אבל הוא לא יצליח כי האתר של רשות המיסים תמיד נתקע לו רגע לפני השיגור או לפני כן. אז הוא יתקשר לאשתו ויתאם איתה שמחר היא תיקח את הילדים לגן כדי שהוא יספיק לקפוץ למס הכנסה, שם הוא יחכה בתור שלוש שעות רק כדי לגלות שהוא באגף הלא נכון ושצריך קודם להביא אישורים מהביטוח הלאומי שפתוח יום כן יום לא, היום לא.
אחר הצהריים הוא יקבל הודעה שהחבילה שהוא הזמין סוף סוף הגיעה, עשתה סיבוב וחזרה לסין. הוא ישלח תלונה לדואר אבל לא יענו לו, אז הוא יכתת את רגליו לסניף ובדרך ידרוס אותו קורקינט והוא יחטוף כאב ראש ודוח בגין הפרעה לכלי רכב לא מורשה. אחרי שלושה חודשים הוא יקבל מהעירייה כפל קנס והודעה שפנייתו לגבי פינוי האשפה טופלה, רק שלמחרת הוא שוב יעמוד בפקק מאחורי משאית הזבל והטרקטור שבחודשיים האחרונים חופר באותה נקודה, אף אחד לא יודע למה. הוא יתעניין לגבי זה אצל מנהל העבודה, שיסביר לו שבעזה היום יש סדר חדש, לא כמו פעם כשכל טרוריסט היה חופר מנהרה איפה שבא לו.
יש לי תחושה שאחרי שהעזתים יפגשו את הבירוקרטיה הישראלית המפוארת, הם יהיו כל כך מותשים שלא יהיה להם כוח אפילו לחשוב על טרור.
וכן, חוץ משלוש האפשרויות האלה יש כמובן אפשרות נוספת: לגרש כל מי שמעורב בטרור, לעודד הגירה מרצון של השאר, להקים מחדש את ההתיישבות היהודית ולספח את חבל עזה למדינת ישראל. אבל זה פתרון כל כך הגיוני ומתבקש, שכדי שהוא יתממש צריך באמת נס.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***