עט מלחמה

תביא נביא

הוא מדבר אלינו

מתוך המלחמות,

מהגבורה והרעות

מהאימה והזוועות.

קורא אלינו

ממרתפי החטופים,

רוצה שנזוז,

שנגדל, שנבין.

נוהם אלינו וכמעט מייאש,

בדם ואש אותנו מבקש.

ריבונו של עולם, 

א־ל מלך נאמן,

רחם עלינו 

ושלח מתורגמן.

אבא חטוף

יש איש אחד, אני מכיר, הבן שלו חטוף.

הוא לא מפגין ולא מוחה, הוא סתם יושב כפוף.

המאפרה שלו כבר מלאה בדלים,

והדמעות העצובות מילאו המון דליים.

הוא לא יגיע לכיכר, אין לאיש כוחות,

בלילות הוא לא נרדם, המחשבות טורפות.

הוא לא מתראיין בכלל, הוא רק נגמר בפנים,

מאז נחטף הבן, גם השיער שלו הלבין.

הוא לא צועק עכשיו עכשיו, גם לא בכל מחיר,

הוא איש פשוט שעולמו חשך ביום בהיר.

יש איש אחד, אני מכיר, הבן שלו נחטף,

כל פעם שפוגש אותו, הלב שלי נשרף.

חילוק 

היא מספר ראשוני,

הארץ הזאת,

היא לא מתחלקת.

וכשהיא מתחלקת – 

היא מתרחקת,

מסתלקת,

מתרסקת.

זה שיעור חשבון בסיסי,

פרום דה ריבר טו דה סי.

פתאום הבינו בכל העולם -

כזאת היא הארץ: מנהר ועד ים.

הטובים

אתה טוב, 

אז למה את כל הטובים?

ואולי אולי 

כמעט כולם טובים,

ורק כשלוקח אנחנו רואים. 

לפני מות קדושים אמור

אמור

אמור

אמור את הכול -

לפני מות.

אל תשמור את כל המילים הטובות

לקבר טרי בבית הקברות.

מטחי כבוד

אף פעם לא הבנתי

מה כבוד במטחים,

אולי זה הרגע 

שכולנו שותקים. 

גזרה שאין הציבור

גזרה על המת שישתכח –

על החיים לא נגזר.

והמתים שמפרים - 

להם הכול כבר מותר.

דרוש מלחין

כל כך הרבה מילים,

שירים ומנגינות,

גם בשעות החשוכות

מלחינים כאן מלחמות.

בין פגזים ובין דמעות

המוזות רועמות.

דרוש אחד גאון

שילחין את השתיקות.

היודעים

אני מקנא ביודעים 

בגלל מי, בגלל מה,

אני מקנא בהולכים לישון נקיים מאשמה.

אני מקנא בכל לב

בכל אלה חסרי הפקפוק,

ומרחם, באמת מרחם, 

מאותה הסיבה בדיוק.

לתגובות: liorangelman@gmail.com   

***