ביד חזקה

המילים שאולי היו הכי שגורות השבוע בשיח התקשורתי סביב המלחמה בעזה עסקו ב"עוצמת הלחימה" של ישראל נגד חמאס. הדיווחים התמקדו בכך שבמערכת המדינית והצבאית מדברים על תאריך יעד, ככל הנראה סוף חודש ינואר, שבו המלחמה תעבור לשלב הבא, והוא יהיה כנראה אינטנסיבי פחות מהלחימה הנוכחית ברצועה. לצד זאת, ועל רקע הלחץ הגובר של חלק ממשפחות החטופים, מנסים מתווכים וגורמים בין־לאומיים לגבש הצעות שונות שיקדמו אפשרות של שחרור חטופים תמורת הפסקה זמנית של הלחימה.

ההצעה שהונחה השבוע על השולחן ונדחתה הן מצד ישראל והן מצד ארגון הטרור חמאס, כללה שלושה שלבים: בשלב הראשון ישראל תנצור את האש לפחות לשבועיים או שלושה, וחמאס ישחרר 40 חטופים תמורת 120 מחבלים. בשלב השני תוקם ברצועת עזה ממשלת מומחים שתהיה מורכבת מאנשי חמאס ופתח, ובתמורה ישוחררו גופות חיילים וחיילות. בשלב השלישי יוכרז סיום המלחמה וצה"ל יצא מעזה, ובתמורה ישחררו ארגוני הטרור את כל החטופים שבידיהם. על שולחן הקבינט עלתה באחרונה גם הצעה שתוביל לסילוק מנהיגי חמאס בעזה והחלפת השלטון ברצועה בסיוע גורמים בין־לאומיים. ובעוד היוזמה המצרית זכתה לתגובה, ההצעה לסילוק ראשי חמאס נראית כלא תואמת מציאות בשלב הנוכחי של הלחימה, ואולי בכלל. ראשי חמאס דורשים הפסקת אש מוחלטת לפני שבכלל מתחילים לדבר על חטופים, ובישראל לא מוכנים לשמוע על כך.

לא לעמוד עם סטופר לצבא

אלוף משנה (מיל') פרופ' גבי סיבוני ממכון משגב לביטחון לאומי חושב שהשיח סביב שינוי עוצמת הלחימה חוטא למציאות. "אי אפשר להוריד את עוצמת הלחימה. הדבר היחיד שמנהל את עוצמת הלחימה בעזה הוא כלכלת המלחמה שלנו וכלכלת המילואים. אין דיון אמיתי על הפסקת האש בעזה או על הורדת העוצמה, כי אי אפשר שחמאס ימשיך להתקיים שם", מבהיר פרופ' סיבוני ומוסיף: "הדברים פשוטים, ולא צריך לסבך אותם. צה"ל פועל כדי לממש את החלטת הממשלה ועושה את המיטב בתנאים שיש לו. הוא מנהל את המערכה הזאת, וזה קשור לעוצמות המשתנות - אבל לא מתוך רצון לרכך או להרגיע אלא מתוך חלק מהדרך שבה מנהלים מלחמה".

השיח בסוגיית העוצמה עלול להלחיץ את מערכת הביטחון?

"היעד של הממשלה הוא השמדת היכולות הצבאיות, השלטוניות והארגוניות של חמאס, והוא צריך להתממש. אפשר לממש אותו בכוח או אם חמאס יניח את נשקו. אנחנו רואים שחמאס לא מתפרק מנשקו, ולכן דינם כניעה או מיתה. השאלה היא פשוטה מאוד: אם יחליטו מנהיגי חמאס שהם רוצים להיכנע מסיבה כלשהי - הם ייכנעו. ואם לא, צריך להגיע אליהם ולהרוג אותם. צה"ל פועל בדרך הכי טובה כדי להגיע גם ליעדים בתת הקרקע וגם בקרקע ולפרק את מה שצריך. זה לוקח הרבה זמן, ואנחנו לא צריכים לעמוד עם סטופר לצבא. זה מתקדם בקצב הנכון, וכך נראית מלחמה. בסוף אנחנו נכניע את הדבר הזה שנקרא חמאס".

יש ביקורת בין־לאומית לא פשוטה, שאולי מובילה לדיבורים על הפחתת עוצמת הלחימה.

"הביקורת הבין־לאומית יכולה להיות - אבל אין להם שום אלטרנטיבה או הצעה אמיתית לשלב הבא שאחרי עצירת האש. אין גורם רציני במערכת הבין־לאומית שחושב שחמאס צריך להמשיך לשלוט בעזה. גם אף אחד מהם לא העלה הצעה רצינית. כולם מבינים שבלי כוח לא נוכל לחסל את חמאס. יש קולות של אנשים מבחוץ ומבפנים שלא מבינים כלום, ואנחנו צריכים להתמודד איתם. וכשאתה מעמת אותם ומבקש הצעה אמיתית לסילוק חמאס, אין להם תשובה. הדרך היחידה היא באמצעות מלחמה". 

ומה לגבי עסקה שתדרוש מאיתנו הפסקת אש תמורת החזרת חטופים?

"חלק גדול מהחטופים מוחזקים כמגן של מנהיגות חמאס - יחיא סינוואר, מוחמד דף ואחמד עיסא - ששומרים אותם כתעודת הביטוח שלהם. לכן, כל מיני דיבורים על החלפה או החזרה לא יתממשו בשלב הזה, כי ברור למנהיגי חמאס שברגע שהם יתפרקו מהנכס הזה, הם ייוותרו בלי שום דבר ממשי ביד", הוא מסביר. "הדרך לשחרור החטופים היא פשוט להגיע פיזית למנהיגי חמאס ולהעמיד בפניהם את הברירה, או שאתם נכנעים או שאתם מתים. יכול להיות שהם יחליטו למות, וייתכן שיחליטו לחוס על החיים של עצמם - ואז אפשר להגיע איתם להסדר שתמורת החטופים ישלחו אותם למדינה שלישית - וגם שם נרדוף אותם עד אחרית הימים. מעבר לכך אין אפשרות של החלפת שבויים אמיתית, כי תמיד ועד הקצה, הם יחזיקו אצלם כמות נכבדה של שבויים כדי לבטח את עצמם. כל מי שטוען אחרת פשוט מטעה את המשפחות ומשחק ברגשותיהן".

ועם זאת הלחץ מצד משפחות החטופים הולך וגובר.

"יש כאן דילמה אמיתית. באופן בסיסי אני נגד העסקאות הללו. כשאנחנו נותנים הפוגה - זה מגדיל את מספר הנפגעים שלנו. אנחנו פועלים כדי להגביר עליהם את הלחץ, וכל הפסקה משבשת את הפעילות שלנו. אני חושב שאפשר וצריך להגיע למצב שבו נשחרר את כל החטופים כשעל הכף נמצאים חייהם של מנהיגי חמאס".

אז לאן עלינו לשאוף במבט קדימה? איך תיראה עזה ביום שאחרי המלחמה?

"ראשית, ברור שהרשות הפלשתינית המושחתת, המסיתה ומממנת הטרור - אין לה שום מקום בעזה. לכן צריך למצוא שם סידור אזרחי שנותן מענה להיבט הזה. שנית, צה"ל יצטרך להמשיך לשלוט מבחינת חופש מבצעי בעזה במשך שנים, כדי שיוכל לסכל כל ניסיון של חמאס או ארגונים אחרים להתעצם ולהרים את הראש. אני לא רואה את זה משתנה, כי אין מישהו אחרי שיוכל לדאוג לביטחון שלנו - אלא רק אנחנו".

הצבת לוחות זמנים משחקת לידי חמאס

יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ועמית מחקר במכון 'משגב', מנתח את המצב ומנסה להסביר את הדילמה שניצבת בפני קובעי המדיניות. "מצד אחד מתעוררים סימני שאלה לגבי הנחישות של ישראל להמשיך עד הסוף, להכריע את חמאס ולשחרר את החטופים. מצד שני, הצמרת הישראלית משדרת מסר שונה. גם נתניהו, גנץ ואחרים מדברים על כך שנלחמים עד הניצחון ושום דבר לא יעצור אותנו".

איך אנחנו יכולים להסביר את הסתירה הזאת?

"לכאורה ההסבר לסתירה הזאת הוא המעבר ממלחמה ללחימה, משלב ב' לשלב ג'. אנחנו נמשיך להילחם - אבל בעצימות נמוכה יותר. עצם העלאת הרעיון הזה, כולל הצבת לוחות זמנים - משחקת לידי חמאס. כי אם הוא מאמין שיש רגע שבו עוצמת החרב המתהפכת מעל ראשו תפחת משמעותית, אז בארגון הטרור יכולים להניח שיגיעו להסדר מסוים שבמסגרתו הוא שומר על מעמדו כשליט על פיסת קרקע בתוך רצועת עזה", קובל קופרווסר. "ככל שהוא יוכל להציג הישג כזה ולשלוט באוכלוסייה ברפיח ובמחנות פליטים מסוימים - יאמרו בחמאס שהם ניצחו במלחמה - וההיגיון לפעול בשבעה באוקטובר כפי שפעלו הוכיח את עצמו, כי ישראל לא הייתה מוכנה ללכת עד הסוף ולשלם את המחיר - הן בנפגעים, והן מבחינת השליטה בעזה".

ואי הצבת לוח זמנים ברור תבהיר לחמאס שישראל לא עוצרת ואולי תגביר את הלחץ עליו?

"אם ישראל לא תציב שום לוח זמנים, ותאמר שתעצור את הלחימה רק לאחר שתסיים להשתלט על כל השטח, זה ישחק לטובתה. אם הכוונה היא לעבור ללחימה שבצד השני מפרשים אותה כהפחתת עוצמת האיום על חמאס - זה עלול להיות מהלך בעייתי", הוא מזהיר. "הרי באופן עקרוני, ברגע שיפחיתו את היקף הכוחות משמעותית, זו לא תהיה מלחמה אלא יעברו ללחימה, כי סביר שלא ישתלטו בה על שטחים נוספים ולא משנים בה את המציאות שהושגה עד לאותו רגע. אני מקווה מאוד שנצליח לשכנע את האמריקנים לתת לנו יותר זמן כדי לעבור ממלחמה ללחימה רק לאחר שיהיה ברור שחמאס הוכרע. במצב כזה גם לחמאס יהיה אינטרס ללכת לעסקת שחרור חטופים בתמורה לשרידות האישית של מנהיגיו".

לאחרונה עלתה הצעה להגלות את ראשי חמאס מעזה כדי להאיץ את מיטוט הארגון ברצועה. זה ריאלי?

"אם החרב תהיה על צווארם של ראשי חמאס, ייתכן שהם יסכימו להגליה. הם מוכנים לאבד הרבה מאוד לוחמים שנלחמים תחתם, אבל הם לא רוצים לאבד את המסגרת הארגונית ולא את חייהם שלהם. לכן ראינו שבכל הסבבים הקודמים, הם הקפידו שישראל תתחייב שלא יהיו סיכולים ממוקדים לראשי חמאס - כי חייהם יקרים להם. יכול להיות שנגיע לנקודה שבה נצטרך להסכים לאפשר את ההישרדות האישית של חלק מראשי חמאס".

ההצעה המצרית שנדחתה השבוע על הסף קראה להקים ממשלת טכנוקרטים בעזה שתורכב מאנשי חמאס ופת"ח. זה משהו שישראל תהיה מוכנה לו?

"אני מציע שיהיה ברור שכל דבר שחמאס עומד מאחוריו לא יהיה מקובל עלינו - גם אם מדובר בממשלת מומחים. אני בעד ממשלת טכנוקרטים מסוימת, אבל היא תוקם רק אחרי שננקה את הרצועה ונעבור לפעולה ממוקדת נגד קיני טרור שיתפתחו - אם וכאשר. גם אם תקום ממשלה כזו, האחריות הביטחונית הכוללת תהיה בידי ישראל, ותהיה לה יכולת למנוע הברחות ממצרים ואפשרות להגנה מלאה על אוכלוסיית העוטף.

"לדעתי יכולה וצריכה להיות מערכת שלטונית פלשתינית, שבמסגרתה הם שולטים על עצמם בכל הנושאים האזרחיים - והיא יכולה להיות מאוישת בטכנוקרטים. גם מערכת כזו לא צריכה להתבסס על שלטון מרכזי חזק, אלא על חלוקה לאזורים ולשלטון מקומי בכל מקום. כדי שזה יתממש, הכול חייב להיות מלווה בעקירת הנרטיב האנטי־ישראלי מהחינוך הפלשתיני. זו גם הסיבה שאנחנו לא יכולים לקבל שם את הרשות הפלשתינית, כי היא המציאה את הנרטיב הזה, והיא מפיצה אותו ומחנכת אליו", מסביר קופרווסר. "ההצעה המצרית מדברת על משהו לא ברור עדיין. כמו שכולם רואים, היא לא בשלה, לא מבוררת עד סופה. לא ברור מה חלקו של חמאס בממשלת הטכנוקרטים. אבל אם הם מתכוונים שחמאס יקבע מי יהיו הטכנוקרטים, זה לא עוזר הרבה", מוסיף קופרווסר. "ישראל חיסלה השבוע רופא שהיה אחד מבכירי חמאס, שהיה כביכול טכנוקרט. הוא שימש מנכ"ל משרד הבריאות של חמאס, ואפילו למד חלק מלימודי הרפואה שלו בתל השומר - אבל הוא היה מראשי חמאס. טכנוקרטים כאלה לא יוכלו להיות חלק מהשליטה בעזה". 

העולם מבין את ההתנגדות שלנו למעורבות הרשות הפלשתינית ברצועה?

"יש שיח עם האמריקנים, עם האירופים ועם מדינות נוספות. השיח עם האמריקנים הביא אותם להבנה שגם הרשות הפלשתינית היא לא באמת בת־שיח, והם מדברים על 'רשות פלשתינית אחרת'. מבחינתנו, חשוב לציין, זה לא צורך ברפורמות אצל הפלשתינים אלא שינוי מוחלט - כזה הכולל הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי ובאופן בסיסי יותר - להכיר בעם היהודי. מעבר לכך היא חייבת להתנער מהטרור ולהילחם נגדו ולבטל את החוק שלפיו משולמות משכורות למחבלים, להפסיק את ההסתה, לגנות את הטבח בעוטף עזה ולהתנער ממנו, ורק אחר כך - אולי - ניתן יהיה לדבר עליה כמי שאפשר לדבר איתו", הוא מדגיש. "כיוון שאף אחד לא חושב שמשהו מהדברים הללו יקרה מחר או בקרוב - אז אין איך לקחת אותה בחשבון. הרשות כן תנסה לשלב את חמאס בהנהגתה, וייתכן שגם בהנהגת אש"ף, וגם זה לא תורם". 

בשורה התחתונה, הקולות שנשמעים מצד הלוחמים בשטח וגם מצד הורים שכולים רבים, קוראים להמשיך את הלחימה בעוצמה עד למיטוט חמאס - גם אם הדבר ייקח עוד זמן רב. כך גם חושבים מפונים רבים מבתיהם שרוצים לחזור רק לאחר שיהיה ברור שיוכלו לחיות בשקט.

הלחץ הפנימי בישראל, שייתכן שאף כבד מהלחץ החיצוני הבין־לאומי, הולך וגובר. במערכת הביטחון אומרים שהשיקול הצבאי דורש עוד לפחות כמה שבועות של מה שנקרא 'תמרון משמעותי'. במערכת המדינית אין תמימות דעים בנושא, והמחלוקות הללו מתלבנות בקבינט המלחמה. כך או כך, הצבת 'שעון חול' ותאריך יעד למעבר לשלב הלחימה הבא - במיוחד באופן פומבי - היא אולי מס שפתיים בין־לאומי אבל היא נשמעת היטב גם בעומק מנהרות הטרור שבהן מתחבאים מנהיגי חמאס בעזה. השיקול, בסופו של דבר, צריך להיות אחד - השגת מטרת המלחמה המוצהרת: מיגור חמאס על כל ענפיו, השבת החטופים והחזרת הביטחון באופן מוחלט לתושבים שעברו עשרות שנים של רקטות ומייחלים כעת לפחות לאותו פרק זמן של שקט ושלווה.

***