
תובנות מסיור הבוקר עם הלוחמים והמפקדים בצפון רצועת עזה:
* צה"ל עובד חזק ונחוש. צריך לראות בעיניים כדי להבין עד כמה. מתוך הקושי והכאב על המחיר המפקדים מובילים את אנשיהם בנחישות ובעוצמה. המלחמה הזו בונה תחושת מסוגלות חשובה שהיתה חסרה לנו לא מעט שנים. שילוביות בין זרועית מדהימה - שיריון וחי"ר עם מסך אש אווירי מקדים ומלווה לכוחות. אמון של הצבא בעצמו, בעוצמות וביכולת. המלחמה הזו תגדל דור של מפקדים נחושים עם סכין בין השיניים שמאמינים בזכות וביכולת להפעיל כח כדי להגן על מדינת ישראל והעם היהודי.
* הרוח, כן הרוח. היא פשוט מדהימה ועליה יושב הכל. אמונה עזה בצדקת הדרך, נחישות לצעוד בה בכל מחיר, רעות ואחוות לוחמים. האדם שבטנק, בנמ"ר, בג'יפ, בתא הטייס או על הקרקע, האדם עם הרוח והעוצמות והאמונה הוא שמנצח. זו גדולתו של העם היהודי, זו גדולתו של צה"ל, זו גדולתה של מדינת ישראל. בכח הזכות.
* דגש מיוחד על לוחמי המילואים. אנשים מדהימים מכל חלקי העם שעזבו הכל, משפחה, עבודה, חברים. חלקם לא צעירים בכלל ובעלי משפחות גדולות. נלחמים כבר יותר משמונים יום בשליחות כולנו כדי למגר את הרע ולהשמיד אותו וכדי להחזיר את הביטחון והכבוד הלאומי לעם ישראל. לא חושב שיש דבר כזה בשום עם בעולם. אשרי העם שאלו הם בניו. שוחחתי איתם שם, חשתי את הנחישות, שמעתי על האתגרים בעורף, שיתפתי בתכנית הענקית שפרסמנו אתמול וקיבלתי הערות ודיוקים. ההוקרה והתגמול שלהם תעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו בשנה הקרובה וכנראה גם באלו שיבואו אחריה. זה צודק ומוסרי והכרחי. עם וחברה ומדינה שיודעים להוקיר ולשאת על נס את מי שמתגייסים למענם. בכל לבבם, בכל נפשם ובכל מאודם.
* לא עוצרים עד הניצחון. עד השמדת חמאס ושאר ארגוני הטרור, השבת החטופים והסרת האיום שנשקף למדינת ישראל מעזה להרבה מאוד שנים קדימה. מציאות שתאפשר הפרחה מחודשת, גדולה בכמה רמות, של חבל התקומה. כאן, בחזית, אין בכך בכלל ספק. ללוחמים יש נחישות ואורך רוח כמה שרק צריך. חובתנו לוודא שגם בדרג המדיני אין בכך ספק.
* אחדות, אחדות, ושוב אחדות. זה צו השעה, ציווי הלוחמים וצוואת הנופלים. נמצאים כאן ונלחמים כתף אל כתף טובי בנינו מכל חלקי העם. בעצם אין כאן דבר כזה "חלקי העם". הכל חלק אחד ומאוחד שחי ונושם מטרה נעלה משותפת שהיא גדולה הרבה יותר מכל הבדל או מחלוקת - השמדת הרוע הצרוף של חמאס ונצחון האור והטוב של מדינת ישראל. "סדנת האחדות" הזו שמייצר שדה הקרב היא נכס שחייבים לשמור עליו. אנחנו, אלה שבעורף, חייבים להידבק ברוח הזו ולשמור עליה מכל משמר. בשבילם, בשבילנו. גם לי, כמו כולם, יש מה להמשיך ולהשתפר בכך.
* "וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". לזכור ולא לשכוח מאיפה הכל מתחיל. הלוחמים מבינים מצויין. נרדוף אויבינו ונשמידם ולא נשוב עד כלותם.