הרב משה הררי, מחבר סדרת הספרים מקראי קודש ואחד מגדולי הפוסקים בציונות הדתית, מציע תוספות בנוסח מי שברך לחיילי צה"ל.
"כיוון שלימדונו חכמינו ז"ל שצריך אדם לפרש את תפילתו, ולא לומר רק דברים כלליים, ולמדו זאת מיעקב אבינו, שביקש מהקדוש-ברוך-הוא 'הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו', ולא היה מספיק לומר רק "מיד אחי", וגם לא היה מספיק לומר "מיד עשיו", שמא עשיו ישנה את שמו. לכן יעקב פירט ופירש את בקשתו. וזאת עפ"י הזוה"ק (פר' וישלח, דקס"ט, א')", אומר הרב בפתח דבריו.
"לכן נלע"ד שצריך להוסיף בנוסח ה"מי שברך" "את כל השבויים היהודים" (ולא שבויי החמאס, ימש"ו). וכן להדגיש ולהתפלל על כל חיילי צבא ההגנה לישראל, "בכל מקום שהם" (ולא רק מגבול הלבנון. כי ישנם חיילי סיירות גם בתוך שטחי סוריה ולבנון)", פוסק הרב.
"דווקא בעת צרה צריך להרבות בזכויות. בזכויות - על ידי תורה. על ידי חסדים. אך לא פחות מכך - על ידי תפילה. כפי שלימדונו חכמינו ז"ל, בזמן דוד, בזכות לימוד התורה שלו, יואב בן צרויה וצבא ישראל מנצחים", אמר הרב הררי.
הרב הררי המשיך: ומה זה אומר לגבינו - בחורי הישיבות? לכל אחד באומה יש את תפקידו. בזמן דוד המלך, שליש נלחמו (-כיום זה צה"ל), שליש ישבו על הכלים (כיום - אנשי פיקוד העורף, אנשי המנהלה ושאר העוסקים בצורכי ציבור באמונה), ושליש התפללו (ולמדו תורה) לזכות הלוחמים.
אנו מנויים על השליש שלומדים ומתפללים. היינו עוסקים בעיקר בצד הרוחני של האומה. והתורה - תורתנו מגנא ומצלא.
אנו מתפללים להצלחת החיילים בקרב, וכמובן - גם להחזרת השבויים היהודים, בלי שהדבר יהיה כרוך בחילול שם שמים של שחרור מחבלים. ולא פחות מכך - שתתקבלנה החלטות נכונות אצל מנהיגי המדינה.
ולשם מה כל זה. המטרה העליונה הינה כדי למנוע חילול שם שמים, ולהרבות כמה שיותר קידוש שם שמים".
אחת מהעצות אותם כותב הרב הררי הוא להאט בקצב התפילות. "ברור שבעת הזו אין התפילות יכולות להיות "תפילות רגילות". הדבר צריך להתבטא למשל בקצב התפילה, שמתוך שמתפללים לאט ובישוב הדעת, יש יותר זמן לעיין במה שמתפללים.
הרי סוף סוף בתפילה אנו עומדים ישירות מול הקדוש-ברוך-הוא, שהוא הוא "בעל המלחמות". הוא הקובע והמנהל את מדיניות הממשלה. הוא העושה את הקרבות, הוא הנותן דעת נכונה, תעוזה, אומץ וחיל ללוחמים בעת הקרבות הנועזים והקשים ביותר.
לכן עלינו בפרט בעת הזו להתחזק בתפילותינו. יותר בכוונה. יותר בהרגשה מול מי אנו עומדים. יותר בתעצומות הלב.
והדבר אמור בפרט בעת אמירת ה"מי שברך" שאומרים לאחר התפילה, לאומרם בנחת, באיטיות ולא במרוצה. לאומרם בהבנה שבכך אנו קובעים את תוצאות המלחמה. העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. לאומרן בהכרה שבכוח תפילותינו תוכרענה תוצאות הקרב.
והדבר כולל גם שלא יפול דבר, שח"ו המלחמה לא תיפסק באיבה, הן בשל לחץ חיצוני של הגויים, והן מסיבות פנימיות - אסטרטגיות (כחוסר תחמושת, וד"ל).
אלא העיקר ששם שמים יוסיף להתגדל ולהתקדש, בלי ח"ו נפגעים, בלי ח"ו חללים. בלי פצועים, אלא נסיים את המלחמה הזו לא רק במיגור האויבים (כולל החיזבאללה) אלא גם בהשמדתם הטוטאלית. ובקרוב ממש!".