השבוע ימלאו 30 ללכתו של עמוס אטינגר, שייזכר בזיכרון הישראלי הקולקטיבי כעורך ומנחה התכנית "חיים שכאלה" (שנולדה בעצם ב"קול ישראל" בשם "אלה הם חייך") בערוץ הראשון במשך כמעט 30 שנה שנה (1972-2000), אך ראוי לזכור שאטינגר היה גם סופר ומשורר ופזמונאי.
אני הכרתי את עמוס אטינגר כחבר לעבודה במערכת תל אביב של הערוץ הראשון, ובייחוד כמשורר ופזמונאי מוכשר שלא תמיד זכה לכבוד הראוי לו. מי זוכר שעמוס הוא שכתב את השירים 'יש מקום', 'גולני שלי' שמאות לוחמי החטיבה שרו בהתלהבות גם בחודשיים האחרונים, 'טיול לילי', 'המורה לזמרה', "ג'מאיקה", 'אם רק תבואי בחמש', 'נערה ושמה כנרת', 'חופשה באדום', 'כשאור דולק בחלונך', 'שובה אלי', ועוד ועוד...?
אני רוצה להיזכר בשיר שכתב בעיצומה של מלחמת ששת הימים, אך לפני כן כמה מלים על שירי המלחמות: רוב מלחמות ישראל הולידו שירים, החל ממלחמת השחרור ששירים נכתבו בעיצומה וגם עם סיומה, שיר אחד ויחיד במבצע קדש, במלחמת ששת הימים יצא עם סיומה אלבום כפול שכלל את כל שירי המלחמה וגם שירי תקופת ההמתנה והשירים שנכתבו אחרי (למבוגרים שבינינו שזוכרים את שלושת השבועות המפחידים הללו בהם סגר נאצר את מיצרי טיראן ואיים בהשמדה).
מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 הולידה שירים, רובם נוגים, שנכתבו מיעוטם בעיצומה וגם לאחריה, מלחמת שלום הגליל הולידה מעט מאד שירים, בהם שיר מחאה ושיר על הנופלים. גם מלחמת "צוק איתן" הניבה מעט שירים, חלקם יוחסו לה בדיעבד. אחרי ההלם הנוראי של השבת הקשה בתולדותינו תהיתי מה יהיה מקומה של האומנות במלחמה הזאת...שיערתי שהיוצרים הדוקומנטריים יתגברו עד מהרה על ההלם ויתחילו לצלם ולתעד, ואכן צדקתי.
2 סרטים דוקומנטריים באורך מלא וגם כמה סדרות הספיקו לעלות בשלושת חודשי המלחמה. ברב תמימותי חשבתי שקשה מאד לתרגם למילים ולמוסיקה חוויה מטלטלת ומזעזעת שכזאת. מסתבר שטעיתי ובגדול.
בשלושת החודשים שמאז פרוץ המלחמה יצאו לאור, לא ספרתי ואני אומרת בהערכה זהירה - כ-40 שירים, מסתבר שההלם והכאב מצאו נתיבות בליבם של יוצרי המוסיקה על כל גווניה ....שירים נוגעים ללב. אני מרשה לעצמי לשער שגם קלות ההקלטה כיום משחקת כאן תפקיד. כמעט לכל מוסיקאי יש היום אולפן הקלטה ביתי במחשבו. אין צורך להדפיס עטיפה כי יש מנגנון הפצה במרשתת שמפיץ לכל עורכי המוסיקה והשדרנים בכל התחנות (ויש היום תחנות רדיו וטלויזיה למכביר) - וכך נולדים ומופצים השירים עד מהרה.
וכעת אחזור 57 שנים לאחור, למלחמת ששת הימים ולעמוס אטינגר. בעיצומה של המלחמה, כתב אטינגר את שירו 'שארם א שייח' שהיה תוך זמן קצר אחרי מלהיטי אותה מלחמה.
גדול הוא הלילה ולך מחייך
חזרנו עם בוקר אל שארם א-שייח
עברנו בלילה, בים ובהר
ובאנו עם בוקר אל תוך המיצר
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הים והמלח יראו את השיר
חזרנו אליכם, טיראן וסנפיר
אותם השמיים מעל לבבך
מיצר, ים ומים - את שארם א-שייח
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
עולה לו הבוקר בחוף אלמוגים
עוברות שוב במים ספינות דייגים
יורד לו הערב, מביא עוד חלום
מביא על המים תקווה לשלום
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הוי, שארם א-שייח!
איך נכתב השיר? רשות הדיבור לעמוס אטינגר שסיפר:
"בששת הימים הייתי בבסיס סמוך לשדה התעופה 'שדה תימן' ליד באר שבע עם איש קול ישראל דאז, פרופ' שלמה אהרונסון, כשמשם עמדו הצנחנים להמריא לכיבוש שארם־א־שייח'. איתם היו רן אלירן ויואל דן. הם שלפו מנגינה שכתב להם המלחין רפי גבאי וביקשו שאכתוב מילים, שיתקשרו למקום שאליו עמדו לטוס. "הסכמתי כי גם הכרתי את רפי דרך שירים שכתבתי לאשתו, הזמרת עליזה גבאי. שרבטתי לי סקיצה כדי לשמור על הקצב עם מילים חסרות פשר והיגיון כמו 'שארם־א־שייח, חזרנו אלייך שנית, את בליבנו, בליבנו תמיד'. אהרונסון הקליט במכשיר ההקלטה שבידיו את הסקיצה ובלי לשאול אותי שלח אותה לרדיו. אחרי האופוריה סביב השיר הלא גמור, התחילו ההשמצות, למרות שלא הייתי אשם. הניסיונות שלי לתקן מאוחר יותר את שני המשפטים המטומטמים לא צלחו. שארם א-שייח' לא בליבנו, לא היתה בליבנו ולא תהיה בליבנו".
אטינגר לא ממש צדק. מדינת ישראל הקימה בשארם א-שייח' את העיר אופירה. העיר שבקצה הדרומי של חצי האי סיני לחוף ים סוף הפכה לשכיית חמדה: מכל העולם באו צוללנים לצלול בה, והיא היתה אתר התיירות המועדף על הישראלים.
השליטה הישראלית באיזור נמשכה 15 שנים, ממלחמת ששת הימים בשנת 1967 ועד לנסיגה מסיני בשנת 1982. בהסכם השלום עם מצרים פינינו את שארם א שייח והשיר נשאר מזכרת מימים אחרים. בשביל הישראלים שגרו במקום, אופירה בשמה העברי או שארם א-שייח' בשמה הערבי נשארה בליבם, תמיד.