על ההיערכות למערכה בצפון, על קצב התקדמות כוחותינו ברצועת עזה, על היעדים שהציבה הממשלה והשיח התקשורתי על הצורך בשינוי של היעדים הללו, על שיח הניצחון וההפסד במערכה ועל המלחמה כתוצאה של ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה שוחחנו עם האלוף במיל' גרשון הכהן.
את השיחה עם האלוף במיל' הכהן פתחנו בסוגיית ההיערכות של צה"ל בצפון והשאלה עד כמה מדובר במלחמה בלתי נמנעת, ולהערכתו המלחמה אינה בלתי נמנעת ומניעתה תלויה ברמת המוכנות שלנו למלחמה. מוכנות ראויה וטובה יכולה למנוע את המלחמה, הוא אומר ומסביר:
"לחיזבאללה יש הרבה שיקולים וסיבות לחרדה ממלחמה. לא רק לנו. חיזבאללה רואה את היכולת הצבאית של צה"ל גם אם הלחימה של צה"ל ברצועה הצרה שנוצרה היא מוגבלת, הוא רואה את יכולת התקיפה של צה"ל, את הסגירה של המעגל בין תקיפה אווירית למטרה, מה שנובע מיכולת המודיעינית מאוד טובה. הוא מבין את זה ויש לו מעל שבעים או שמונים אלף עקורים מיישובי קו העימות. גם להם יש עניין לשוב לבתים וברור לו שאם תהיה מלחמה נכסים משמעותיים שלו כמו הדאחיה בביירות יהיו כמו עזה".
את הדרישות שמציב חיזבאללה לישראל מגדיר הכהן כדרישות משפילות וקובע כי עלינו ללמוד אותן על מנת להבין במה מדובר ולהפנים שמדובר בדרישות שישראל אינה יכולה להסכים להן ואף לא לדון בהן. לטעמו הבנת הדרישות הללו תוביל למסקנה לפיה גם אם יהיה הסכם תמיד יימצא ממנהיג בחיזבאללה שימצא עילה לחידוש התביעות ולמלחמה.
הכהן מזכיר כי ישראל נסוגה בכלל הגזרות בהסכמת האו"ם, כך בהר דוב וכך במקומות אחרים, ועם זאת חיזבאללה ממשיך לתבוע שינויי גבול ב-13 נקודות, בהן שבעה כפרים, כולל חלק ממשגב עם. בעיני הכהן מדאיג שעמוס הוכשטיין, המתווך האמריקאי, אומר שבכוונתו לנסות להגיע להסכם סביב אותן 13 נקודות סכסוך. "החוצפה של חיזבאללה מאוד אופיינית", אומר הכהן "וזה אומר שבכל נקרה עלינו להיות מוכנים להפעיל כוח צבאי בצורה נחרצת כפי שעושה פיקוד הצפון במגבלות הקיימות ולהיות מוכנים למלחמה רחבה יותר".
באשר לדרישה להרחיק את החיזבאללה אל מעבר לנהר הליטאני מציין הכהן כי לא מדובר בהרחקה משמעותית במיוחד שכן הטווח בנקודות מסוימות לעבר ישובים כמו מטולה נותר מסכן את חיי התושבים. מהברך של הליטאני ועד למטולה המרחק הוא כחמישה קילומטרים בלבד. עוד הוא מציין כי קיימים במרחב שעד הליטאני כמה וכמה כפרים שהם או שייכים לחיזבאללה או שרבים מתושביהם הם אנשי חיזבאללה ואלה לא ייסוגו ממקומם. אנחנו, סבור הכהן, מטעים את עצמנו כאשר אנחנו מדברים על הסכם 1701 כיעד.
במציאות הקיימת עלינו להבטיח שלא נצא למערכה מול חיזבאללה במוכנות שאינה מלאה. בהקשר זה אנחנו שואלים אם השיח התקשורתי על כלכלת חימושים ועל חוסרים כאלה ואחרים אינו מפיח רוח גבית במפרשי החיזבאללה והכהן סבור שאכן כן ומשום כך אל לנו לדבר על הסוגיות הללו בתקשורת. הוא קובע נחרצות שצה"ל שמר די תחמושת ומלאים עבור המלחמה עם חיזבאללה, גם אם רצוי שיהיו יותר מאלה.
מכאן נסובה השיחה לשאלת המתרחש בדרום ולאופן בו הוא רואה את השיח התקשורתי על ניצחון או הפסד במערכה שם. "מלחמות זה לא משחק כדורגל. אחרי משחק כדורגל אין דיון מי ניצח ולא דנים בהשפעות היום שאחרי", אומר הכהן ומזכיר את הדוגמא ההיסטורית של מלחמת עיראק איראן שאחרי שמונה שנים היו מי שראו בה ככזו בה איראן הפסידה, אך כיום כאשר משווים בין שתי המדינות ברור לכל שאיראן לא הפסידה במלחמה ההיא. "מה שקובע את הניצחון זה קודם כל אנחנו. מה אנחנו מספרים לעצמנו, מה היעדים שאנחנו מנסים להשיג, ולפני שמדברים על היעדים שהוצבו באופן נכון לצה"ל, יש את המוכנות של עם ישראל לצאת למלחמה בגבורה עילאית ובחירוף נפש. דור שלם מגויס באופן מפואר", אומר הכהן הרואה בעצם ההתגייסות הזו ניצחון בפני עצמו. בדבריו מזכיר האלוף במיל' הכהן את היותו חייל במלחמת יום כיפור ולדבריו העומס על המערכה אינו ניתן להשוואה בין שתי המלחמות. המלחמה אז הסתיימה בשלושה שבועות וזו נמשכת כבר שלושה חודשים והרוח עודה איתנה, כמו גם העמידה הפיזית של הלוחמים. לכך הוא מוסיף את עמידת המטכ"ל והעומד בתוכו, ומציין כי את מלחמות הגנרלים במלחמת יום כיפור, מלחמות שנבעו מנתק בין המטכ"ל לאוגדות, מה שלא קיים במערכה הנוכחית ומלמד על ניהול נכון של המלחמה על רקע אתגרים ושאלות קשות הנשאלות כל העת. להערכתו לו היו פערים בין המטכ"ל לאוגדות הדברים היו נחשפים במרוצת שלושת חודשי הלחימה והעובדה שהדבר לא קורה מלמדת על ניהול מרשים של המלחמה. "שי כאן פוטנציאל להרבה קשיים שברוך ה' נמנעים כי מישהו מנהל את זה נכון".
הכהן מציין כי צבאות בעולם ומנהיגים בעולם עוקבים אחר התנהלות המלחמה בעזה ומתרשמים מהאופן בו עומד צה"ל מול החמאס המצויד היטב שנערך עם מערך מנהרות אדיר שהוכן היטב במשך שנים ובו ניתן לנייד כוחות ותחמושת. מול אלה עומד צה"ל וחייליו בצורה בה לא עמד מעולם צבא אחר.
בהתייחס לאופן בו יש מי שמנסה לעמת בין מטרת השבת החטופים לבין מטרת הניצחון והכרעת חמאס, אומר הכהן כי יש מי שרואה בכך סתירה אך הדברים כרוכים זה בזה. בישראל, מסביר הכהן, התפיסה שונה ממדינות אחרות בעולם. לו הדבר היה קורה ברוסיה, פוטין היה מסביר לעמו שכעת סוגיית החטופים תידחה עד לסוף המלחמה כי זה סדר העדיפות שהוא קובע. "ישראל לא מתנהגת כך ברוך ה'. אבל גם הגישה שרוצה לטפל רק בחטופים ולעזוב את חובת המלחמה הייתה מביאה אותנו לאבדן כל יכולת הרתעתית והפגנת עוצמה בשעה שעם ישראל נדרש להשיב מלחמה והוא השיב אותה כראוי. גם ההישג של כמאה חטופים שחזרו זה הישג", אומר הכהן המדגיש כי גם הטיפול של המדינה בחטופים ובילדים ששבו הקרין את עצמתה של המדינה שבניגוד לחטופים ממקומות אחרים בעולם לא הותירה אותם לנפשם אלא עטפה אותם בכל היבט.
עוד שאלנו את הכהן אודות שיח החזרת ההתיישבות לרצועה, אם הוא במקומו או שמא מדובר בשיח מפלג. "בשעה הזו, כשנוצר קונצנזוס חסר תקדים, משהו רע בהחלט יכול לקרות מהמקום שבו יהיו מי שיגידו לא אשלח את בני למלחמה בשביל שמגזר יחזור לגוש קטיף עם החלומות שלו. לכן גם השר סמוטריץ' הבין נכון את חשיבות שימור הקונצנזוס שבעיני הוא נס שיש לברך עליו ואינו מובן מאליו".
"מעבר לכך צריך לחשוב על רעיון החזרה לאדמת אבות בהיבט המעשי. חוזרים למה שאפשר ומתנהלים בהתאם לנסיבות. אם כבר מדברים על התיישבות היא אפשרית דווקא באזור הצפוני של רצועת עזה ועל זה כן כדאי לדבר כי בגוש קטיף יש כעת עומס של אוהלי פליטים. הדרום פחות פנוי ליכולת התיישבותית והדיבור על צפון הרצועה הוא דיבור שאפשר להשיג עליו קונצנזוס דרך השאלה איך עם ישראל מנצח אם בכל מלחמה הוא חוזר עד הסנטימטר האחרון והאויב לא חי בתודעה שאם הוא יפתח שוב במלחמה לא ברור איך הוא ייצא ממנה".
בהקשר זה של השיבה להתיישבות ברצועת עזה הזכרנו דברים שיוחסו לאלוף הכהן בימי האבל על נפילתו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל כאילו טען שמלחמת לבנון היא עונש על פשע ההתנתקות, והכהן מבהיר כי הדברים לא נאמרו ואינם אלא פייק מוחלט. על רקע דבריו אלה אנחנו שואלים אם כעת אנחנו משלמים מחיר ואולי עונש על ההתנתקות ובתשובתו מנתח הכהן את הדברים בהיבט המקצועי:
"אני יודע להסביר את זה מקצועית בלי להטריף אנשים. אם לא היינו עושים את הטעות הזו חמאס לא היה מגיע להתחמשות ולהצטיידות שלו במשך כל השנים. זה לא קשור רק לציר פילדלפי שאיפשר חימוש, אלא גם לשטח האימונים שהוא קיבל בגוש קטיף שהפך לבסיס האימונים שלו, זה קשור ביכולת הייצור, זה קשור בהשתלטות של חמאס על השתלטות והשלכת הרש"פ, בנה כוח צבאי בנוי עם דוקטרינה צבאית עם גדודים חטיבות מפקדות ומערך אימונים. כל זה לא יכול היה לקרות אם היינו שם. חשוב ללמוד את זה כדי להסתכל על יהודה ושומרון ולומר שכל מה שקרה ברצועת עזה אחרי ההתנתקות יכול לקרות שבעתיים אם נעזוב את האחיזה שלנו במרחבי השליטה בשטחי Cביהודה ושומרון".