שוחחנו עם תא"ל במיל' אביגדור קהלני, מי שמכונה בפי רבים גיבור ישראל, על הגיבורים שהוא פוגש מדי יום בסיוריו בצפון ובדרום, לוחמי צה"ל על גבול לבנון ובתוככי רצועת עזה.
עם קהלני אנחנו משוחחים במהלך סיור שהוא מקיים בין יחידות על גבול לבנון ולאחר ימים רבים בהם פגש את הכוחות הנכנסים לרצועה. "אני גאה מאוד בדור הזה שקראו לו דור הטיקטוק והיה ספק אם יהיו סרבנים או לא. אני יוצא מיחידה שיש בה 140 אחוזי גיוס. מדובר באנשים מדהימים גם בצפון וגם בדרום. לפי המוטיבציה שלהם אפשר לראות שזה עם ישראל היפה, עם ישראל שיש לו אחריות לאומית ושמחזיק את דגל המדינה מונף על כל המשתמע מכך, והדור שלי גאה בו".
בדבריו מספר קהלני על שיחות עם לוחמים וקצינים ומהם אכן עולה רוח גבורה של ממש. הוא מזכיר כי בעברו היה מג"ד 77, גדוד שכיום הוא והחטיבה כולה נמצאים בעזה ומספר הנופלים שלו גדול ממספר הנופלים בגדוד במלחמת יום כיפור. "הסיפורים שם מדהימים עם הרבה מאוד כושר לחימה מהרמה הטובה ביותר שיש לנו. הם עוברים טבילת אש קשה מאוד וכולנו גאים בהם. על זה נאמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. קם דור חדש שמראה לנו שהוא יודע לשמור על המדינה כמו שאנחנו שמרנו כשהם עוד לא נולדו".
ביקשנו מקהלני התייחסות לתחושה ששיח האולפנים והתקשורת מחליש את רוחם של הלוחמים, אולי כפי שביטא זאת העיתונאי הוותיק רון בן ישי כשקבע שלו הייתה תקשורת כזו במלחמת העצמאות לא הייתה קמה מדינת ישראל.
קהלני הרבה פחות מתרשם מהשפעתה של התקשורת. לטעמו "כמו שמי שנמצא בבית חולים חושב שכולם בבית חולים, כך מי שנמצא בתקשורת חושב שכולם תקשורת. מה פתאום? הלוחמים לא מקשיבים לתקשורת. יש להם רוח לחימה. הם יודעים מה התפקידים שלהם. חלק גדול מהם מנותקים. על השאלה הזו אפשר גם לשאול האם בן גוריון היה יכול להיות ראש ממשלה היום? לא. הוא לא היה עומד בלחצים של היועצים המשפטיים וכו'. לא צריך לעשות השוואה בין תקופות. צריך לבחון את האנשים לפי עשיית העבודה, הנכונות והמסירות ויש להם הרבה יותר טוב מהדור שלי".
במרוצת ימי המלחמה התבטא אביגדור קהלני לא פעם בקביעה כי יש להשלים את המערכה 'עד הסוף' ואנחנו שואלים אותו מה הכוונה בביטוי הזה? מה נחשב ל'עד הסוף'? והוא משיב: "אם עוקרים עץ ומשאירים שורש שמתפתח אחר כך לעץ חדש, זה סימן שהעץ לא נעקר. במקרה של חמאס צריך לעקור אותו מהשורשים. להגיע לציר פילדלפי ולנקות אחורה ולחפש אותו במנהרות שלו ולחסל אותו. זה נקרא עד הסוף, ולשנות את כל הגינה הנאצית שצמחה ופרחה לה בתוך רצועת עזה. זה מה שנקרא עד הסוף".
"אם נעזוב עכשיו ונמצא הסכם עם החמאס ונצא בגלל עייפות של הלוחמים או עייפות המדינה נביא את הקץ של המדינה בעוד חמש שנים. זו מלחמה שבאה לשנות את פני המדינה ואם לא נשנה את פני המדינה נגיע למצב שבו המדינה מתאבדת. אם שואפי חיים אנחנו עלינו להמשיך להילחם גם כשנדמה שהאוויר נגמר, המשפחות לחוצות והעם חסר סבלנות".
באשר לתקופה שאחרי המלחמה מעריך קהלני כי יהיו מאבקים ציבוריים אך התחושה שלו היא ש"תהיה כאן מהפכה ערכית, חברתית וגם צבאית. הצבא לא עמד במשימות שלו. הוא עומד כעת יפה מאוד, אבל מה שקרה בשבעה באוקטובר הוא שהצבא לא עמד בזה, אז תהיה כאן מהפכה, ותהיה גם מהפכה פוליטית. יהיו כאן כמה דברים בעקבות הזעזוע העמוק שאנחנו עוברים".
על השיח בתוך העם הוא אומר: "כל העם זז ימינה. ישנה בעם הפנמה ששלום לא יהיה פה. השנאה מתמשכת ועוד לא הצליחו לבנות גשר שיגשר על השנאה כלפינו. אנחנו מבינים שהעולם לא יעמוד מאחורינו חוץ מהאמריקאים, ואם אתה מבין את זה אתה לא מופתע, ואם אתה לא מופתע אתה נערך לגרוע ביותר. אני סבור שאם לא נהיה חזקים לא נהיה פה, ואת הדבר הזה צריכים כולם להבין".
"אנחנו שואפים לשלום, אבל אנחנו גם מבינים שהשנאה כלפינו עמוקה כל כך כפי שראינו אותה בשבעה לחודש. נוכחנו בשנאה תהומית נאצית, חיללו את נשותינו והרגו בנערינו ילדינו ומבוגרינו. זה נובע משנאה. לכן בואו לא נהיה תמימים. זה המצב ובואו נתארגן אליו. אין לנו ארץ אחרת".