קורל, אלמנתו של רס"מ במיל' אלירז גבאי שנפל בקרב ברצועת עזה כשהיא בהיריון מתקדם, ספדה לו בריאיון לרדיו 103FM.
כשנשאלה לשלומה אמרה: "שאלה מוזרה, אבל אני יכולה להגיד מה יהיה שלומי - שלומי יהיה טוב. אנחנו נקום מזה, כרגע עוד לא מעכלים אבל אנחנו נקום מזה. אנחנו קיבלנו את ההודעה במוצאי שבת, טרי מאוד. אתמול הייתה הלוויה שלו, אז היום זה היום הראשון שאין התעסקות פיזית בו, אתמול עוד ראיתי אותו".
בהמשך ספדה: קודם כל, אלירז הוא איש של הארץ הזאת. הוא מהדור שאוהב את הארץ, הוא גם אהב לצלול, הוא אהב אותה גם בים וגם ביבשה. פשוט אהב את הארץ הזו. אנחנו גרנו בפתח תקווה, ההורים שלו מטבריה. הוא היה יועץ פנסיוני, זה בגדול היה העיסוק שלו. הוא עבר עבודה שניה לפני המלחמה ואז הוא כבר נקרא לדגל, כבר ביום הראשון. הדבר שהוא הכי אהב זה מכבי תל אביב".
"הוא איש שטח, הוא נסע הרבה באוטו אז הוא שמע הרבה רדיו. בשבוע לפני שהוא נפל הוא נפצע, אז מכבי, דיברתי עם אחים לסמל, שדאגו לו לכרטיס למשחק וזה היה המשחק האחרון בחיים שלו. הוא נפצע מרסיסים ויצא הבייתה, וחזר ללחימה, לא הייתה אופציה אחרת. אחים לסמל עזרו לי ביום הולדת שלו להשיג לו כרטיס למשחק פה בפתח תקווה, וזה היה המשחק האחרון בחיים שלו".
"הוא נפצע מרסיסים של מטול שהתפוצץ, הוא סירב להתפנות בהתחלה, אחרי כמעט 24 שעות הוא יצא לבדיקה, ואז הוא בא הבייתה, אני הכרחתי אותו לחכות עוד יום אחד, שיסיים את האנטיביוטיקה, ואז הצבא, הצוות שלו שוחרר לאפטר, אז הרווחתי איתו עוד שלושה ימים בבית, אבל הפעם הוא היה רגוע שהצוות שלו לא שם בלעדיו".
"הוא סיפר שהמורל גבוה, שמרגישים עוצמה בשטח. קצת ביאס אותו שהאחווה שבשטח זה לא משהו שמורגש פה, חזרנו להתעסק בכל מה שקרה לפני השבעה באוקטובר, הממשלה כן, הממשלה לא, אבל מה שקורה בשטח זה אחרת. הוא לא רצה לחזור לעזה אלא כי הצוות שלו ושם ויש להם משימה - לשמור עלינו. בהתחלה היה נראה שהבנו משהו, שמשהו השתנה, ולא, חזרנו אחורה".
"מה שחשוב לי זה שנבין שאלירז וכל החיילים שנפלו לא נפלו סתם, אנחנו נקום מזה, ונקום מזה חזקים, נזכור אותם ונמשיך קדימה, נדע שאנחנו עם אחד. בשבעה באוקטובר לא היה אכפת להם, הם טבחו בכולנו, הם פשוט טבחו בכולנו, בין אם זה בנפש ובין אם זה בגוף. בא לי שנזכור את זה, אם משהו טוב יכול לצאת מהנפילה שלו שיבינו".
על נפילת אהובה בזמן שהיא בהיריון מתקדם אמרה: "הוא יזכה לשמוע על אבא. אני חזקה רק כי זה מה שאלירז הנחיל לי כל החיים, יש להם מטרה והם עשו את זה מסיבה מסויימת. אנחנו פשוט צריכים לקום, להמשיך, אין ברירה אחרת. הוא נלחם בשביל שלבן שלו יהיה טוב יותר, אז מי אני שלא אקום עכשיו בשביל לדאוג שאני אביא את הילד שלו? זה מרגיש כל מה שאני מרגישה, אוכל כל מה שאני אוכלת, יש לי אחריות, בשבילו, בשביל אלירז. הוא לא נפל סתם. אני כולה בת 27, עוד לא הבנתי שאני בהריון, אז הריון ואלמנה?"