נפל דבר בישראל.
אתמול חיינו בדמוקרטיה פגומה.
היום התעוררנו במשטר רודני, או בגרסה הספציפית שלו – אוליגרכיה שיפוטית. הקבוצה שאפילו לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בקלפי, בראה לעצמה באמצעות פלפולים משפטיים חסרי שחר מנגנוני שליטה חסרי תקדים לכפיית עמדותיה על הציבור הישראלי.
היהירות, הרשעות והגזענות הנדרשים לשם הקמתו של משטר כזה (או בלשונו של אטיין באליבר "הגזענות החדשה") מצויים גם בארוע הזה – מלוא חופניים – אך חזקה עלינו טובת העם וצוואת הנופלים, ואת הביקורת האישית החריפה הנגזרת מן המצב החדש, שלא מעצמו קם והיה, עלינו לשמור לימים אחרים.
אומרים שאנו מצויים במלחמת העצמאות השניה. ובצדק אומרים.
האיום הרב-זירתי בשילוב התכנית האיראנית האופרטיבית להשמדתה של מדינת ישראל תוך מספר ימים לאחר השגת פצצה גרעינית יוצרים איום חסר תקדים על מדינת ישראל ואת מיטב המאמץ הלאומי חובה לרכז בהפנמת עוצמת האיום ובהיערכות להתמודדות עימו. החריגה מן השגרה הנורמלית בשלושת החודשים האחרונים הם כנראה רק הפתיחה של הארוע המכונן הזה.
אך גם במלחמת העצמאות הראשונה יש מי שלא היסס לירות בעוצמה וללא צורך על אחים מדממים השוחים אל החוף ואף להנדס את התודעה התקשורתית-ציבורית באופן שיקדש את התותח. גנרלים ובכירים לשעבר, המסיתים בריש גלי למלחמת אחים לאורך השנה האחרונה איגמו את המאמצים שלהם אל עבר יריית הפתיחה שהם ירו אתמול בקרב המתחדש שלהם כנגד הרוב היהודי. כאז כן עתה, על אף הכאב, חזקה על הציבור הלאומי האחריות הלאומית, וממנה נגזר הצו – מלחמת אחים – לעולם לא.
ובכל זאת, האם יש למצב החדש השלכה מיידית? בהחלט כן.
האסון והטבח הקשים בתולדות הציונות שהתרגשו עלינו לא מכבר, מחייבים במצב מתוקן לקיחת אחריות אישית ופניה של ההנהגה לקבלה מחודשת של אמון העם. כפי שכתבתי בעבר, אין לי ספק שעל בנימין נתניהו מוטלת אחריות מיניסטריאלית למה שהתרחש, בהיותו ראש הממשלה כמעט לאורך כל העשור-וחצי שקדמו לארועים.
אחריות מיניסטריאלית איננה נגזרת מן הזיקה הישירה לתוצאה אלא מעצם התפקיד המיניסטריאלי המחייב את יצירת התנאים למניעת הכשל. על נתניהו גם אחריות ישירה ועניינית לחלק מן הכשלים הפרדיגמטיים והאופרטיביים החמורים שיצרו את התנאים להתרחשות הטבח. את האחריות מן הסוג האחרון הוא חולק עם ראשי המערכת הבטחונית, הפוליטית והמשפטית בשנים האחרונות אך אין בזה כדי לנקותו מחלקו.
ואולם, לאור הרודנות החדשה אליה התעוררנו, אסור לפזר את הכנסת ואת הממשלה הנוכחית. בכל צורה שהיא יש להמשיך ולקיים את שרידי הבחירה הדמוקרטית שהתקיימה כאן, ולהדוף בחכמה את ההשתלטות האוליגרכית על משטר מדינת ישראל. אל תפנטזו על הסכמה רחבה. אולי "הסכמה רחבה מהותית", ואם לא הכרתם את המונח, קיבלתם אתמול את ההסבר.