על מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית לאחר הכרעת בג"ץ בעניין צמצום עילת הסבירות שוחחנו עם הפובליציסט עו"ד ד"ר חיים שיין הקובע כי "ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאני מכיר שבה מי ששולט בחברה הם מי שמעולם לא נבחרו, קבוצה קטנה מאוד של שופטים שהשתלטו על ההגמוניה של מדינת ישראל".
במציאות שכזו, אומר ד"ר שיין, נותר מעט מהדמוקרטיה הישראלית ביום שלאחר ההחלטה הזו. על ההשתלטות הזוחלת של מערכת המשפט על החברה בישראל הוא אומר: "זה התחיל בשנות התשעים של המאה שעברה ומאז זה רק הולך ומתגבר ופסק הדין בעניין הסבירות רק הולך מאשש ומחזק את שלטון השופטים".
התעצמות כוחו של בג"ץ מבלי שמישהו נתן בידו את הסמכות הזו באופן חוקי, קרתה באופן מדורג, ושיין מסביר: "זה קרה בעטיו של אדם מוכשר ביותר, אסטרטג חברתי מהמעלה הראשונה, אחד האסטרטגים החברתיים היחידים שהיו בישראל, אהרון ברק, נשיא העליון בישראל. הוא זיהה את החולשה של הפוליטיקה הישראלית ונתן מספר פסקי דין שיצרו מציאות בלתי מובנת ובלתי אפשרית".
"הוא קבע שחוק יסוד האדם וחירותו הוא החוקה של ישראל. את זה הוא קבע בפסק דין בנק מזרחי, הוא קבע שהכול שפיט, אחר כך הוא קבע שלא צריכה להיות זכות עמידה בבג"ץ, אחר כך שעילת הסבירות היא עילה עצמאית, מה שאין לו דמיון בשום מקום בעולם ולאט לאט הוא הצליח להשתלט על החברה הישראלית ולקבוע את אורחותיה", אומר שיין.
האם הדברים נעשו בתוכנית מתוזמרת היטב או באופן מקרי לאורך השנים? שיין משוכנע שהדברים נעשו כשיטה סדורה מצידו של השופט ברק. "זה נעשה בשיטתיות מאוד מתוחכמת, ולאורך זמן באופן אסטרטגי מובהק עם תכנית פעולה לאורך שנים. דוגמא לכך, כשנבחרו השופטים של העליון לכהונתם כבר תוכנן מי הם יהיה נשיא העליון בבוא הזמן, כך שכל דבר מתוכנן ומתוחכם ושום דבר לא יכול להפתיע", אומר שיין הסבור כי העובדה ששיטת הסניוריטי לא אותגרה על ידי המחוקק מעידה על אותה שיטה סדורה להשתלטות על החברה בישראל. כעת, הוא אומר, נותרה התקווה שביום שאחרי המלחמה ניתן יהיה לתקן את מערכת המשפט הישראלית.
על דבריו אלה אנחנו שואלים אם גם הוא מצדד בעמדה הנשמעת בימין ולפיה שעת מלחמה אינה השעה הראויה והמתאימה לשוב ולהתנצח עם מערכת המשפט. שיין מצידו אומר כי "פסק הדין של העליון שניתן בזמן מלחמה כשצוותי טנקים וחי"ר נמצאים בשטח עם ימנים ושמאלניים, תומכי ומתנגדי רפורמה, זה דבר הזוי שנועד רק לאפשר את מורשת הנשיאה חיות לקראת פרישתה. אין לי ספק שבתום המלחמה יהיה צורך לשבת ולדון איך מתקנים את מערכת המשפט. אולי בהדרגה ואולי בתוך זמן אבל יש רוב בציבור שמבין את המשמעות של קבוצה קטנה ששולטת בחברה הישראלית כשלא נוכל להיות מופתעים בהכרעתו של כל שופט".
האם תובנה שכזו קיימת גם בקרב מי שהוביל את ההפגנות שקדמו לשבעה באוקטובר? ד"ר שיין סבור שלא הרפורמה המשפטית עניינה את מובילי ההפגנות ההן אלא הפלת הימין מהשלטון. הרפורמה הייתה עבורם רק התירוץ הזמני שיכול היה להיות מוחלף בכל תירוץ אחר. "אני מקווה שבבוא היום הימין יגיע לשלטון ואז ניתן יהיה לעשות את התיקונים הנדרשים. אם הימין ימשיך בתחושת הנחיתות שלו מול האליטות הוותיקות שום דבר לא יקרה. אני מקווה שבעקבות המלחמה קמה אליטה חדשה בישראל עם הרבה כוח רצון ואמונה בדרך לחולל את השינוי".
לטעמו של שיין השינוי והתיקונים יוכלו להתבצע באופן מדורג ולאורך זמן ובכך יתכן ויהיה השינוי המשמעותי לעומת האופן בו קודמו המהלכים בחודשים שלפני המלחמה. "כפי שהתקלה נעשתה לאורך זמן ובחשיבה אסטרטגית, כך גם התיקון יוכל להתבצע לאורך זמן. צריך לזהות את הדבר החשוב יותר והחשוב פחות, ובעיניי החשוב ביותר הוא בחירת השופטים ומינוי נשיא העליון. כשנשיא העליון לעומתי לממשלה הוא יקבע את ההרכב וכשקובעים את ההרכב קובעים גם את התוצאה. לכן נושא הסניוריטי צריך לרדת מהפרק ובחירת השופטים צריכה לייצג את הרב גוניות בחברה הישראלית".