דוד ומשה שרביט, אחיו של סרן הראל שביט הי"ד, שנפל בקרב ברצועת עזה, מספרים בראיון לערוץ 7 על דמותו המיוחדת.
"אחינו שנפל בקרב היה אדם מלא חיים והמלחמה רק הגבירה אצלו את התכונה הזו, הראל היה אדם של עשייה עם המון רגש והדבר הגדול הזה בא לפתחו של עם ישראל כדי להכיר את הדמות שלו ולשאוב ממנה תעצומות ועוז במלחמה שלנו על ארץ ישראל ולחזק את עם ישראל", אומר אחיו דוד שרביט.
דוד משתף בסיפור מיוחד ששמע מחייל בימי השבעה: "הגיע חייל מכוח יחס"מ גבעתי שסיפר שהראל ביקש להצטרף אליהם כטרמפיסט בדרך למשימה שלו בעזה, הוא נכנס להאמר עם הנגב, ישב עם החבר'ה וראה אותם מתוחים וחוששים, הסתכל עליהם ואמר: חבר'ה, מה קורה? אתם ששים וחדורים לניצחון? לדבר הגדול שאתם נמצאים בו, אתם צריכים להיות מלאים מזה, הבחין ברוח הזו וניסה לרומם אותם.
'אתם בווין – ווין – או שאתם נלחמים והורגים באויב ומנצחים או שחס וחלילה אדם שנהרג על קידוש השם עולה לכיסא הכבוד וביחד עם רבי עקיבא, אין לכם מה להפסיד, אתם צריכים לשמוח ולקחת את כל העוצמות האלו, האיר להם את העיניים. החייל שלח לנו תמונות שלהם עם הראל במרכז וכל החיילים סביבו מחויכים, כולם מולהבים. עד עכשיו, שבועות קדימה, כל פעם אומרים אחד לשני: אתה שש לקרב? אתה חדור את המוטיבציה? רבע שעה איתו שהולכת איתם עד עכשיו".
אחיו משה שרביט, מספר על פועלו של הראל הי"ד ביישוב הארץ. "אני והראל לפני כמה שנים הקמנו את חוות עמק תרצה בבקעת הירדן, הראל היה עמוד תווך בחווה הזו. ממש מסר את הנפש על ארץ ישראל בכל זמן, בכל שעה ובכל הזדמנות. אם זה לקפוץ מירושלים כדי לתת כתף, לתמוך נפשית, לעזור בשמירה או לעשות 2 שבתות ברצף, כל דבר שקשור במסירות נפש לארץ ישראל הוא היה שם בשבילנו. שפך המון כספים והמון מסירות מוחלטת, נתן תחושה שתמיד יהיה שם בשבילנו. הקמנו את החווה וחאן אירוח כדי לארח את עם ישראל ולספר את הסיפור הציוני החשוב הזה. את בית הכנסת שעדיין לא סיימנו במקום, בע"ה נסיים אותו לזכרו של הראל".
משה מרחיב על פועלו של הראל בהצלת בנות יהודיות. "הראל התנדב בארגון יד לאחים ואחד החבר'ה שלח לנו צ'טים מהקבוצה, אז התוודענו למהירות התגובה שלו מעכשיו לעכשיו לאירועים במקומות כמו חווארה, הראל באותה הדקה או דקה אחרי: לקחתי. ראשון להגיע, זו לא שאלה בכלל, לא היה לו מגבלה של זמן ומקום בהיבט של המסירות לערכים הכול כך חשובים.
הוא הקפיד לתרום לאנשים שלומדים תורה ומוסרים את הנפש על העם, הארץ והתורה הקדושה. תמך כלכלית בכמה וכמה אנשים שלמדו תורה והיו אברכים. הגיע לפה הרואה חשבון שהוא גם קרוב משפחה שלנו שעשה לו סיכום של השנה האזרחית הזו וגילה ש-20 אחוזים מהכסף שלו הלכו לתרומות וזהו רק הכסף המוכר לעמותות, בלי הכסף שהיה מעביר לאנשים מפה ומשם במזומן, כל מה שיכל לתת, נתן, לא חיכה. הרוויח הרבה כסף, לא בשביל עצמו אלא בשביל הערכים הגדולים שרצה להאיר. כל יום בשבעה הזו אנחנו מקבלים סיפורים מאלפי אנשים שמגיעים לפה ומשתפים אותנו בדמות שחשבנו שאנחנו מכירים אותה טוב, גילינו שאנחנו מכירים אותה טוב אבל לא עד כדי כך. הראל היה בן אדם מאוד מאוד מיוחד".
שקד, בן דודו של הראל, סיפר על הראל מהזווית האישית. "בן דוד יקר, היה לנו קשר עמוק. זכיתי להכיר אותו באופן אישי, הראל היה בן אדם שממד הזמן והמרחב זה משהו שלא מהווה עבורו אתגר, הוא מעל זה. הייתי שולח לו תמונה בבית של תנור עצים בליל חורף, הוא היה מחזיר לי תמונה של הוויז: שעתיים ארבעים אצלך ובאמת מגיע אלי. זה רק מה שממחיש כמה העולם היה קטן עליו. ביציאה האחרונה שלו, ביום שלישי האחרון, הוא התקשר אלי: אני מגיע אליך. אמרתי לו: למה תגיע אלי? לך תאכל קובות בבית של אמא, תנוח, תתקלח. הוא טייל עם אחים שלו ואחר כך הגיע אלי במיוחד. אני גר בגבול הלבנון והוא יצא מעזה, הנסיעה היא תהומית והזמן כל כך קצר באפטר בין שני תמרונים בעזה.
הוא בא אלי הביתה, הדלקנו מנגל, אהבנו מאוד את החיים ביחד. הוא אהב את החיים, אופנועים, ג'יפים, על האש, בשר וטיולים, אהבנו את החומר. הוא אמר לי מסר מאוד חשוב: שקד, איך נדע שאנחנו לא מקדשים את החומר? הרי זה כל כך כיף לשבת לאכול מכל הטוב שיש לעולם להציע, איך נדע שלא הופכים זאת לעבודה זרה? העמקנו בזה והוא הגיע למסקנה: איך נדע? ברגע שיש צו 8, עוזבים הכל, שוכחים הכל ונכנסים לעזה. מסר כל כך חזק בימים של שפע ועולם האפשרויות הבלתי מוגבלות.
הראל נכנס לרשימה של גיבורי ישראל, מאמין שעוד ישמעו על הסיפורים והגבורה שלו, משהו על אנושי, זכינו להכיר אותו, הי"ד", חותם שקד.