החיים מזמנים עבורנו התמודדויות הלכתיות מורכבות, אך האם אדם שומר תורה ומצוות צריך להכניס את עצמו למקום שיכול להוביל לקשיים מסוג זה?
סביבה לא דתית, אתגרים של כשרות וצורך בהשתדלות מיוחדת לשמירה על אורח חיים דתי. כל אלו עשויים להיות מנת חלקו של צוער במשרד החוץ. יחד עם זאת, אני טוען שדווקא עכשיו, מקומנו שם ויש מקום ליותר דתיים במשרד החוץ.
כבר בצעירותי היה לי ברור שמקומה של שליחות בחיי הוא משמעותי ביותר. הייתי פעיל מאד בתנועת הנוער בני עקיבא בה גדלתי, ולאחר מכן המשכתי את דרכי בשליחות חינוכית דרך בני עקיבא העולמית. יחד עם זאת לא העזתי לחלום על קורס צוערים של משרד החוץ שיוביל אותי לשליחות דיפלומטית.
הסטראוטיפ של צוערים במשרד החוץ שציירתי לעצמי היה של אנשים בעלי כישרונות רבים שבהמשך דרכם יתרמו רבות למען קידומה של מדינת ישראל בעולם, אך חששתי מהקושי לשלב בין אורח חיים דתיי לבין חיים דיפלומטים. מה נעשה אני ובני משפחתי כאשר נשלח למקום בו אין אפשרות לקנות אוכל כשר, בו אין קהילה ומסגרות חינוך יהודיים ואין מקווה טהרה?
יחד עם השאלות הללו, תמיד קינן בי הרצון לייצג את המדינה. ידעתי שיש בתפקיד הדיפלומט משמעות עצומה, והאמנתי שצריך להיות האדם הנכון, בזמן הנכון כדי להצליח להיות הפנים של מדינת ישראל בניכר.
בניגוד לשליחות החינוכית שהכרתי הן מעברי כשליח והן כילד שהכיר עשרות שליחים שהגיעו לשוויץ בה גדלתי, ידעתי שלשליחות של משרד החוץ לא תמיד מתלווה קהילה יהודית שמחכה לך ועם זאת החלטתי לעשות את הצעד ולהגיש מועמדות לתפקיד.
תהליך הקבלה לקורס הצוערים של משרד החוץ הוא ארוך ומורכב ממגוון שלבים, בהם בוחנים בין היתר את האישיות שלך על כל מרכיביה, את היכולות השפתיות ויכולות העבודה בצוות, כל זאת על מנת לסנן ולגבש קבוצה מובחרת שתוכל לייצג את מדינת ישראל.
כבר בשלב המינויים הופתעתי מכמות גדולה של "סרוגים" ומפרסומים רלוונטיים של משרד החוץ לציבור הדתי, כגון סרטון במדיה חברתית על אורח חיים דתי במהלך השליחות, או כתבה מלפני כמה שנים על הצוערת החרדית הראשונה.
הידיעה כי איני פורץ דרך הקלה עלי את ההתלבטות. יתרה מזאת, גיליתי כי בתפקיד הצוער יכולה להיות גם השפעה דתית גדולה על הקהילה היהודית בארץ אליה מגיעים, כמו למשל דיפלומט אשר פעל להקמת מקווה טהרה או ספר אשר נוגע בפרשת השבוע מנקודת מבט דיפלומטית מודרנית אשר נכתב איך לא, על ידי שגריר.
התקבלתי לקורס ובמפגש הראשון עם חבריי למדתי כי בקרב הצוערים יש מגוון גדול של רקעים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים אשר מגיעים מכל קצוות הארץ, מן הדרום לצפון, ישובים או ערים. בהתאמה, גם לעולם הדתי קיימת נציגות לא מבוטלת, מעל 10% מהצוערים מקיימים אורח חיים דתי, והקורס מכבד כל צוער וצוערת באשר הוא. במשרד עצמו יש בית כנסת עם מניינים תדירים וכמובן אוכל כשר.
בסיום הקורס כל צוער מקבל שיבוץ לשליחות דיפלומטית ראשונה, שם כמובן המורכבות ההלכתית עשויה להיות גדולה יותר. ברמה הפרקטית תמיד אפשר למצוא פתרונות ומשרד החוץ דואג במידת האפשר לקליטה טובה גם מבחינה חברתית וגם בענייניי דת.
כאשר אני מסתכל כיום על הדברים, ברור לי שהחיים בארץ מאפשרים נוחות בחיים הדתיים שלא תמיד תהיה קיימת בחו"ל, יחד עם זאת אני מאמין שכאשר אדם רואה שליחות בעשייתו ניתן למצוא פתרונות גם לשאלות מורכבות ולהצליח להיות שליחים טובים אשר מייצגים את מדינת ישראל בצורה הנכונה.
הכותב הוא צוער משרד החוץ