אדיר שברדין (40), נהג טיולית שמסיע לוחמים לילות כימים בצה"ל, מספר לערוץ 7 מדוע החליט לחזור מעבודה מבטיחה בקנדה כדי להיות כתף אל כתף עם הלוחמים.
"טסתי לקנדה כדי לעבוד כנהג משאית גדולה, זוהי עבודה שקשה לעבוד בה וצריך מלא בדיקות וניסיון, עד שהכול הסתדר, אמר לי הבוס: מחר תבוא לעבוד, אמרתי לו: סליחה חבר, התחילה המלחמה ואני קונה כרטיס חזרה ארצה, ובעזרת השם הכול הסתדר והגעתי", מספר שברדין.
שברדין לא מפסיק כבר כמה חודשים את עבודתו והוא לא ראה בית אפילו יום אחד. "כל הזמן פה מההתחלה ועד עכשיו, לחלק מהחיילים פה בדרום קצת יותר קל כי הם 6 ימים פה ו-3 ימים בבית, אני כל הזמן 24 שעות פה, עם כל הפלוגה והגדוד, אם הם צריכים נסיעה, לילה או יום, לא חשוב מתי.
בהתחלה שהיינו בבארי עזרתי לצבא לאסוף גופות, לא רק במסגרת העבודה. בעבר עבדתי בחברה הקבלנית של הטיולית ומיד שפרצה המלחמה כתבתי להם הודעה אם צריך אותי, אני יכול לעזור, וכך היה, אנחנו כידוע עובדים רק עם הצבא, בעבר אפילו עבדתי ביו"ש, לקחנו עצורים ונכנסו לכפרים עם חיילים, היה מעניין".
בעז איגרא סגן מפקד הפלוגה שאצלו נמצא אדיר מספר: "בערך שבוע אחרי המלחמה החליפו לנו נהג טיולית. תוך כמה דק' אתו הבנו שיש לנו יהלום ביד. אדיר ישן אתנו, אוכל אתנו וממש חלק מהפלוגה. אדיר נותן את הלב והנשמה וחוץ מלהיכנס אתנו לפעילות מבצעית הוא עושה אתנו הכול.
אנחנו מודים לו מאוד על העבודה הרבה שהוא עושה מכל הלב וכמובן מאחלים לו שיזכה להקים בית ולחזור לגור בארץ גם אחרי המלחמה".
שברדין עלה ארצה מאוקראינה לפני 3 שנים בגיל 37 ועבר גיור. "הייתי חצי יהודי – אבא של אימא היה יהודי, סבא שלי, אז לא הייתי יהודי, ולכן עשיתי קורס גיור, למדתי ועברתי גיור בגיל 37", מספר שברדין. "מתפלל כל יום, שומר כשרות, חגים והכל. לפני שנה כשהתחילה המלחמה באוקראינה דאגתי שההורים שלי יצאו משם, גרנו חצי שנה בברלין עד שהמצב הבריאותי של אימא שלי השתפר ואז ההורים שלי עלו ארצה, כיום הם פה, שמחים והכל בסדר".
