אילה סבן, אם ל-6 ילדים מהמושב גיתית, ואשתו של רס"ן במיל' מאיר סבן, קצין אג"ם בגדוד 9255 בגבול הצפון, מספרת בשיחה עם ערוץ 7 על היעד שלקחה על עצמה - לחזק את נשות המילואים.
"ביום השני למלחמה הרגשתי שכל העם באווירה קשה והבעלים שלנו גויסו, ולכן הרגשתי רצון להרים את הרוח. אנחנו נשואים 20 שנה, 10 שנים בעלי היה בקבע ו-10 במילואים, ואני יודעת על עצמי שנשות הלוחמים משפיעות על התפקוד של הבעל והפלוגה, ממש מאמינה שאם אשת מילואימניק משדרת חולשה היא יכולה להפיל את כל המערכה, זה לא אומר שאסור אף פעם לבכות, אבל צריך להרים ולתת כוח", מספרת סבן.
סבן פתחה בתחילה קבוצה גדודית לנשות המילואים. "פתחתי קבוצה וצירפתי את אשת המג"ד וכמה מ"פים, ואז שלחנו לקבוצות של הפלוגות. מאז התחלתי לכתוב מה שהיה על ליבי, שאנחנו בימים גדולים וזמנים לא פשוטים אבל יש לנו זכות גדולה להיות ממשיכי הדרך של נשים גדולות בעם הזה, והפך לפעמיים - שלוש בשבוע, ואחר כך ירד קצת התדירות.
המטרה להרים את הרוח, שכולם יהיו מחוברות למשימה, שנרגיש שאנחנו ביחד, למרות שאנחנו לא מכירות אחת את השנייה. מקום לפרוק קשיים, אבל בעיקר להרים את הרוח ולחזק אחת את השנייה. בשבוע הראשון עשינו גם סרטון חיזוק לגברים להרמת הרוח".
לא רק דרך הטלפון, נשות המילואים קיימו גם מפגשים אזורים. "היו כמה מפגשים, אפילו בנות אזור השפלה נכנסו לממד ביחד". בנוסף, דאגה סבן לתרומה עבור ארוחת ערב למאות נשים מהגדוד. "בת דודה שלי מחו"ל תרמה. יש בגדוד 500 חיילים, חלק גדול מהם נשואים, ועבדנו על זה שערב אחד הם לא יכינו ארוחת ערב, זה באמת כלום בתוך הדבר הגדול הזה של המלחמה אבל זה נותן תחושה טובה, צריך להצדיע לנשות המילואים.
ממש מרגישה שאנחנו ביחד במלחמה הזו, אני ומאיר, הניצחון במלחמה הוא ביחד. אם אבכה כל היום והילדים שלי ירגישו כל היום עצובים, זה ניצחון לחמאס או החיזבאללה במקרה שלנו, צריך שהחיילים ינצחו פיזית וברוח. יכולים להביא את הניצחון שהבית והלוחמים חזקים".
במקביל לכל העשייה, סבן היא גם אשת מילואימניק במשרה מלאה. "מאיר יצא מהבית ב-9 וחצי בבוקר בשמחת תורה ישר לצפון, זכינו סך הכול 5 פעמים שהיה בבית, בהם 2 שבתות, לא מדברים הרבה אבל יותר זמין בעזה", מספרת אילה את הזווית האישית שלה.
"בגדול אני ממש מרגישה שזכינו להיות חלק מהדבר הזה, עם ישראל עובר תקופה משמעותית בתולדותיה, ממש כותבים את העמודים הבאים של ההיסטוריה ושמחה שיש לנו חלק קטן בדבר הזה. לא תמיד קל והכל סבבה, אבל כן מרגישה שעם כל הקושי, הגיע עם זה כוח מיוחד, מהרגע שיצא מהבית הרגשתי מגויסת לזה. הרגשתי שהבית בכוח, יכול להיות מהגודל והעוצמה של המשימה ויכול להיות שהקב"ה שולח כוחות כשצריך אותם".
