כתבתי מאמר ארוך ומנומק על הנושא, אבל בקריאה שלו ראיתי שהוא לא יוסיף לאחדות בינינו.
לכן אסכם בקצרה ואגיע ישירות לאיך נכון בעיני שכולנו ננהג בעתיד.
גם המתקפה על חירם וגם השאלה של השרה סטרוק נשענו על עמדות ותפיסות המתאימות לימים של טרום המלחמה, הנובעות ישירות מהשסע והפילוג שחווינו.
בשני המקרים הושם במוקד אירוע מבצעי, שהתרחש תוך כדי לחימה קשה, וניתנה לו פרשנות שמתאימה לכל הסטיגמות וההכפשות שהיו נהוגות כלפי "הצד השני".
נראה לי שבעת מלחמה ראוי לדון את כל מפקדינו ולוחמינו לכף זכות ולהניח עד שהוכח אחרת, שהם פעלו בכל מאודם לעשות הכי טוב שהם יכולים לנצח את האויב תוך הפגנת רעות ואחוות לוחמים.
אני משוכנע שאם השרה סטרוק הייתה מבינה את מלוא המשמעויות של האופן בו שאלה את שאלתה על לוחמים שמחרפים את נפשם ועושים הכל כדי לסייע לחבריהם, היא הייתה בוחרת בדרך אחרת.
כמו כן אני משוכנע, שאם בתחקיר הצה"לי יסתבר שהמציאות הייתה שונה ממה שהשרה סטרוק בשוגג ציירה בשאלתה, היא תדע לתקן את הרושם שדבריה יצרו.