בשבת בצהריים נשמעו אזעקות בכמה מיישובי עמק הירדן שבדרום אגם הכינרת, מחשש לחדירת כלי טיס עויין, כנראה מדרום סוריה. בין השאר נשמע צופר האזעקה גם בקיבוץ שער הגולן, שהחריד את תושביו.
ואני נזכרתי בשיר "ביתי אל מול גולן" שכתב יוסף נצר והלחין חיים ברקני, שניהם חברי קיבוץ שער הגולן, לפני כמעט 62 שנים, בחודש מרץ 1962, במלאת חצי יובל לקיבוץ.
הנה, נשמע תחילה את הפרברים:
איני יודע איך הומים היערות
איך מתכסים גגות בשלג המרעיף
לי צאלון ניגן, ניגן על סערות
וכליל החורש מספר לי על אביב.
כאן ביתי, אל מול גולן
עטור מטע וכרם,
כי אני נולדתי כאן
עם עץ הצאלון,
על דשא הגנון
השקנו יחד הירמוך עכור הזרם.
כפרי הדומים שניערתי משיזף
כממטרות תחתן סובבתי בשרב
כציפורים שהעירוני בקולן -
כאן ביתי, אל מול גולן
כשהתגייסתי כך אמרתי לצבא
תנו לי רק הגה ואטוס עד קצה עולם
די לי לגדול, כפרח חממה
אך העיניים שוב ביקשו את הגולן
כאן ביתי...
את השיר כתבו ברקני ונצר למחזמר "כאן ביתי אל מול גולן" שעלילתו סכסוך גבולות בין שער הגולן לקיבוץ מסדה השכן... אבל במציאות הסכסוך היה אחר לגמרי: הסכסוך בין ישראל וסוריה על עצם קיומה של מדינת ישראל.
היו אלה התותחים הסוריים שאיימו על קיבוצי עמק הירדן יום יום ושעה שעה, עד מלחמת הימים בשנת תשכ"ז, 1967. ואכן בחודש מרץ של שנת 1962, ממש בחודש בו ציינו בקיבוץ שער הגולן חצי יובל להיווסדם, יצא צה"ל למבצע נוקייב (הידוע גם כ"מבצע סנונית"). הרקע למבצע היה התנכלותם של הסורים שירו מן הכפר נוקייב לסירות הדייג הישראליות בצפון הכנרת.
כוח המורכב מחיילי חטיבת גולני ושייטת 13 בפיקודו של מח"ט גולני אל"ם מוטה גור פשט אור לי"א באדר ב' תשכ"ב, הלילה שבין 16-17 במרץ, על מוצב נוקייב הסורי שמצפון לעין גב במטרה להרוס אותו. אולם הם נתקלו בכח סורי, ולמרות שהצליחו במשימתם לטהר את הכפר, נהרגו בפעולה 7 חיילים, 43 נפצעו וחייל אחד נעדר.
חודשיים אחר כך, בחודש אייר תשכ"ז, מאי 1962 חגגו כאמור בשער הגולן חצי יובל. באתר המעולה "שיר עד" שמנהלת אתי ירוחמי מצאתי את סיפורו של גדעון ברקני, בנו של חיים ברקני: "השיר היה מעין מהפיכה בזמר העברי של ההתיישבות העובדת, שכן המחזמר שבו הוא שולב היה משהו שונה, חדש וחדשני. הוא נכתב בסגנון המחזמר האמריקני. היה בו קצת רוק, ג'אז, טנגו, ולא היה עוד אחד מאותם מחזות "הקש והחציר" של ההתיישבות העובדת".
השיר, אותו ביצעו במקור חברי שער הגולן בתי לרר (ששמה כיום בת עמי לשם) בת ה-17 ויוסי מרטינוביץ' בן ה-18 הפך עד מהרה ללהיט.
סיפרה לי בת עמי לשם, חברת קיבוץ שער הגולן: "השיר נכתב לחגיגות ה-25 שלנו , והיה מיועד לביצוע בחגיגה של הקיבוץ בלבד. מהרגע הראשון אהבתי את השיר מאד. הוא ביטא את התחושות הפנימיות שלי וגם של יוסי בן זוגי שהיה כבר חייל בטירונות. יחד עם זאת, איש מאיתנו לא חשב שזה יהיה להיט... הופענו עם השיר גם באמפיתיאטרון של צמח בפני קהל של עמק הירדן, ואז באו להקליט אותנו והשמיעו אותנו ברדיו בתכנית "תשואות ראשונות".
מאותו רגע השיר פשט בכל הארץ כמו אש בשדה קוצים. הופענו בהיכל התרבות בתל אביב ובבית רוטשילד. כעבור שנה, כשהבימאי פיטר פריי צילם בקיבוץ שלנו (וגם בבית זרע) את הסרט "אשת הגיבור", בכיכובם של בתיה לנצט, גדעון שמר ושמואל אומני, הוא שיבץ את השיר בפסקול הסרט בביצועה של יפה ירקוני, ואותנו הזמין להיות ניצבים בסרט.
על גלגוליו של השיר הגיב מלחינו חיים ברקני:" השיר הזה למעשה כבר לא שייך לי, כי הוא עבר המון גלגולים, החל ממוזיקה קלאסית - עשו על זה כמעט פואמה סימפונית, ועד (לביצוע) של להקת רוק כבד סטלה מאריס.."
במשך השנים ועד היום זכה "ביתי אל מול גולן" לכ-40 ביצועים שונים. בין השאר ביצעו אותו: אריק אינשטיין, הפרברים, שלישית שריד, שמעון ישראלי, הדסה סיגלוב, הפרברים, אברהם פררה, ואפילו להקת "כנסיית השכל" משדרות...
אבל בואו נחזור להתחלה. אני נזכרתי בשיר כששמעתי על האזעקה בקיבוץ שער הגולן, שנשמעה בצהריי יום שבת בגלל ניסיון תקיפה מכיוון סוריה, ונזכרתי בשנים שבהן היה הקיבוץ נתון לאיום סורי מהרכס שמעליו, מרמת הגולן...
יחד עם חברי קיבוץ שער הגולן וכל עם ישראל אני תפילה לימים של שקט שבו לא תשמענה אזעקות בעמק הירדן – ובכלל בכל מדינת ישראל.