הרב חננאל אתרוג, ראש ישיבת שבי חברון, התייחס בחוברת מיוחדת שפרסם תחת השם 'הרועים האמיתיים' בהוצאת 'מעמק חברון' למלחמת חרבות ברזל תוך התייחסות לפילוגים שהיו בעם ישראל עד לאחרונה.
"מסתכלים על עם ישראל כמו שהוא, לא מתכחשים ולא מטייחים. אנו זוכרים היטב את המחלוקת שהיינו בה ויודעים שעוד נחזור להתווכח. אך כשנחזור להתווכח, נעשה זאת אחרת לגמרי", אמר הרב אתרוג.
לדבריו, "הוויכוחים שליוו אותנו בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים הם ויכוחים חשובים מאוד, כמו בכל דף גמרא ישנה חשיבות גדולה למחלוקות. אולם הימים שעוברים עלינו מאז שמחת תורה סיפרו ומספרים לנו מי אנחנו. האמת שאנו נחשפים אליה רק עכשיו — הייתה שם תמיד. האהבה הגדולה שמציפה אותנו לא נוצרה בן לילה, האהבה הזו הייתה קיימת תמיד. אלא שבמהלך הוויכוחים הגענו למקומות קשים מאוד".
"הוויכוחים החשובים שהתווכחנו התנהלו באופן כזה שאין מקום לצד השני, העמדה הייתה שכל מי שחושב אחרת הוא מוקצה מחמת מיאוס. ואילו הימים שאנו חווים כעת הם מעין חינוך אלוהי שהקב"ה מעביר את כולנו, הקב"ה מזכיר לנו שאנחנו אחד. האחדות הזו לא נוצרה פתאום, היא הייתה כאן תמיד, אלא שלא נתנו לה מקום. מי שמסתובב קצת בחוץ רואה בעיניים אהבת ישראל אין סופית".
הרב הוסיף התייחסות לאלו המתמקדים בביקורת בזמן המלחמה: "נכון, ישנן בעיות רבות, יש לנו אולי ביקורת והפוליטיקה עדיין כאן, אך אנו חייבים להתעלות מעל לכל זה. הביקורת והמפלגתיות בשבועות האלה הן בגדר של 'בל יראה ובל ימצא', הן מחשבת פיגול, אסור לנו להיכנע לקטנוניות הזו. בימים האלה איננו עוסקים בקטגוריות, איננו עוסקים בביקורת".
"אם למישהו יש ביקורת בונה, עצה רלוונטית שתביא עכשיו ברכה ותועלת, אמירה שתוסיף טוב והצלחה למערכה שאנו מנהלים —מצוין, שישתף את מי שצריך לשתף וידבר עם מי שצריך לדבר. אולם עכשיו זה לא הזמן הנכון להסביר מה הייתה הקונספציה ולמה היה המחדל, הכול יטופל בבוא העת. עכשיו אנו מגדילים אהבה ומוסיפים טוב".
הרב אתרוג התייחס גם לתפקידם של לומדי התורה בזמן המלחמה. "מי שמסוגל להקים כעת את אוהלה של תורה, לעמול על הגמרא למרות הסער ההומה מחוץ לכותלי בית המדרש — זהו תפקיד יקר מאוד. התורה הנלמדת בבית המדרש היא לב המערכה".
הרב אתרוג התייחס גם לאמירתו המפורסמת של הרב יהושע ויצמן 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'. "עם הנצח אמנם לא מפחד מדרך ארוכה אך הוא אינו חייב שהדרך תהיה ארוכה".
"עבודת המידות שלנו, הכוונה שלנו בתפילה, מערכות היחסים שלנו עם ההורים והחברים, לימוד התורה שלנו, כל אלה הם המאמץ המלחמתי שלנו. זו החזית שאנו נלחמים בה, בית המדרש הוא שדה קרב, שדה קרב רוחני אבל ממשי מאין כמוהו. אנו צריכים לדרוש מעצמנו, לשאוב מעצמנו עוד ועוד גבורה, בשם כל ישראל".