חבר הכנסת צבי סוכות השיק בכנסת שדולה חדשה למען החטופים ובני משפחותיהם. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על ישיבת ההשקה בה נשמעו סיפוריהן של בני המשפחות ושל חטופות ששוחררו ותיארו את קורותיהן בימי השבי.

"נשמעו סיפורים קורעי לב", אומר סוכות ומציין את הקושי של כל מי שלא היה שם לתאר את החוויה הנוראה של מי שהיו מוחזקים בידי "הנאצים מהחמאס", כלשונו. 

בישיבה התייחסו המשתתפים גם לתכניות פרקטיות הנדרשות למען השחרור. צביקה מור, אביו של איתן, דיבר בישיבה על החשיבות שיש לתת לדורות הבאים ולמענם יש לגבות מחיר כבד מאוד על מנת למנוע אירועי חטיפה עתידיים.

באשר למחלוקות שבין המשפחות לבין עצמן מספר חבר הכנסת סוכות כי השיח נעשה באופן מכובד תוך מתן מקום להשמעת כלל הדעות. דוגמא לכך מוצא סוכות ברגע אחד בו דילגו על רשות הדיבור של צביקה מור ודווקא רונן צור הפנה את תשומת הלב לכך וביקש לאפשר למור לומר את דבריו על אף חילוקי הדעות שביניהם. "היה שיח מכבד מאוד. אנשים מבינים שיש דעות שונות וזה בסדר. אנשים שונים ודעות שונות מי שיקבל את ההחלטות אלו מקבלי ההחלטות במדינת ישראל אבל זכותן וחובתן של המשפחות להשמיע את מה שיש להם להגיד וחובתנו לשמוע את מה שיש להן לומר".

סוכות עצמו לא דיבר בישיבה זו מאחר וראה כערך מוביל את מתן זכות הדיבור למשפחות ופחות לחברי הכנסת. עם זאת את עמדותיו הוא פורס בבימות שונות ורבות. "אנחנו חושבים שהמחויבות היא קודם כל לביטחונה של מדינת ישראל ולהחזיר את החטופים. לא נסכים לעסקה שתסכן את ביטחונה של מדינת ישראל, אבל אנחנו מחויבים לחלוטין להחזרת החטופים הביתה".

באשר להתקדמות המו"מ לשחרור החטופים אומר סוכות כי הוא לא יודע דבר. להערכתו לא נעשה הרבה אך הוא אינו מצוי בסוד העניינים ואם נעשים מהלכים הרי שהם נעשים בחדרים סגורים והספינים שפורסמו כמו גם הרמיזות מהאולפנים פגעו במשפחות. ברוח זו מציע וממליץ סוכות שלא להפריח שמועות ותקוות שמתבדות ויוצרות אכזבה.

סוגיה נוספת לה התייחס חבר הכנסת סוכות היא סוגיית הפינויים שבוצעו בגוש עציון בהוראת מפקד פיקוד המרכז. "מדובר בהריסה של כעשרים מבנים בכמה גבעות שונות. עקפו את הסמכות של השר סמוטריץ' שהוא השר הממונה על המנהל האזרחי בעניין הפיקוח והבניה. עקפו את זה על ידי שאלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס, הציג איזו חוות דעת שיש צורך ביטחוני דחוף בפינוי הזה, מה שהוא מנותק מהמציאות לחלוטין. דיברתי עם רבש"צים באזור, מדובר בגבעה שאין בטווח הנראה לעין כפר ערבי, לא היו שם אירועים ביטחוניים לאורך כל המלחמה, האמירה הזו על צורך ביטחוני דחוף היא פשוט קשקוש. זה שימוש במונח הזה למימוש אג'נדה בעייתית מאוד". 

"יש כאן סוג של אובססיה של אלוף הפיקוד לפינוי יהודים בזמן מלחמה וזה חמור מאוד כי זה בניגוד לסמכות שלו. אין לו סמכות להטעות את שר הביטחון, אין לו סמכות להוציא חוות דעת שכביכול יש צורך ביטחוני כשאין צורך כזה. הדבר הזה חמור מאוד", אומר סוכות.

בדבריו דוחה סוכות גם את הטענה לפיה מדובר בהתיישבות שאין בה מרכיבי ביטחון אלמנטריים, זו הסיבה שהובילה את האלוף להחלטתו. לדבריו, משיחות עם גורמי ביטחון מקומיים אין כל בעיה ביטחונית באזור. 

"אף אחד לא עושה טובה למתיישבים בזה שהוא מפנה אותם מהבית. זו ציונות. אנשים גרים בבית במקום שלא היה בו שום אירוע ביטחוני", הוא אומר ומעריך במידה רבה של וודאות שמדובר במדיניות אנטי התיישבותית שאותה מוביל האלוף, ומזכיר שהסמכות למהלכים שכאלה נתונה על פי ההסכמים הקואליציוניים בידיו של השר סמוטריץ' ועקיפת סמכותו מנוגדת לכך.

בהתייחס למערכה בדרום אומר סוכות כי בהיות ישראל מדינה קטנה היא חייבת להחזיר לעצמה את ההרתעה שאבדה לה כפי שעולה משורת מתקפות הן מצפון, הן מצד החות'ים והן מצד גורמים נוספים.

על מנת למנוע זאת יש להביא להכרעה ברורה של המלחמה במחיר כבד מאוד שישלם חמאס כך שכל ילד בעולם הערבי יפנים שלא מתעסקים עם מדינת ישראל. "הרתעה ישראלית היום לא קיימת. ההרתעה התרסקה ואנחנו חייבים לשקם אותה. צריך לקחת שטח בצפון רצועת עזה, לכבוש ולספח אותו ולהקים שם ישובים, שתהיה תמונת ניצחון שתהדהד בכל העולם. בשביל זה אנשים יצאו להילחם".

גורם בטחוני מסר בתגובה: "בואו נסדר בכל הרעש והצלצולים, ההנחיה של רוה״מ חשובה וטוב מאוד שיצאה. עם זאת - חשוב לדייק בפרטים הכלליים ושל המקרה היום בפרט".

"מתחילת המלחמה לא פונתה שום בנייה ישנה, רק כזו שנבנתה במהלך ובחסות המלחמה, כך גם המבנים שפונו היום שהיו על קרקע פרטית. חשוב להזכיר, כי אין שום מרכיבי ביטחון במרחב המבנים ויכולת ההגנה שם היא בלתי אפשרית עד לכדי אפסית".

"האחריות על בטחון ואבטחת התושבים מופקדת בידי צה״ל וכוחות הביטחון, אם בכל נקודה יקומו מספר נקודות ללא אישור או תיאום נצטרך סד״כ רב נוסף לממש את ההגנה - דבר שעלול להשפיע על הפעילות השוטפת והסיכולית כאחד".

"בנוסף, לגבי הפינוי היום: א. כל המבנים נבנו במהלך ובחסות המלחמה ולא לפניה. ב. בוצעו בדיקות טרם הפינוי, אף אחד לא גר במבנים האלו. ג. היה מאמץ הידברות כמו בהמון מקרים אחרים, לא רצו להתפנות ורק לאחר מכן התבצע הפינוי".