צריך בהחלט לשבח את ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, שהודיעה על השבתת המשק ביום ראשון למאה דקות כאות הזדהות עם החטופים שלנו שנמצאים בידי חמאס כבר קרוב למאה ימים. זו מחווה יפה של ארגון אכפתי, שמראה התחשבות לא רק בעובדים שההסתדרות גובה מהם כסף בלי לשאול את דעתם, אלא בכל אזרחי ישראל שיצטרכו גם למצוא פתרון להשבתה של שירותים חיוניים, וגם לממן את זה אחר כך.
אז כל הכבוד להסתדרות שנרתמת להשבתת, כלומר להשבת המשק לאיתנו בימי חירום אלה, וחושבת לא רק על עצמה אלא גם על מה שיֵצא לה מזה. אם כי נשאלת השאלה מה באמת יצא מזה, חוץ מהפסד כלכלי אדיר. כאן אפשר להביא בחשבון חמש אפשרויות:
א. ההסתדרות יודעת שלממשלה לא אכפת מהחטופים, לכן היא משביתה את המשק כדי ללחוץ על הממשלה לצאת כבר מהאדישות ולשחרר את החטופים שהיא מחזיקה בכוח ובניגוד לרצונם (ומי כמו ההסתדרות יודעת מה זה להחזיק אנשים בניגוד לרצונם).
ב. ההסתדרות מבינה שהחוסן הכלכלי של מדינת ישראל מזיק לחטופים, ולכן פועלת להחריב את הכלכלה.
ג. שביתה היא רפלקס מותנה. אם ההסתדרות לא תשחרר את הרפלקס הזה מפעם לפעם מישהו עוד עלול לשאול בטעות בשביל מה בעצם צריך אותה.
ד. ההשבתה היא גימיק יחצני שמטרתו להזכיר שיש עדיין גוף כזה המתקרא ההסתדרות החדשה, ולהזהיר מפני צעדים כלכליים שעלולים לפגוע במחזור הכספים של אגודת הפקידים שלא חייבת דין וחשבון לאף אחד בזכות תקנות עות'מאניות עתיקות, כפי שמלמד השם – ההסתדרות החדשה.
ה. כל התשובות נכונות.
בניגוד למה שאתם חושבים, אני דווקא תומך נלהב בשאיפתה של ההסתדרות להוסיף מרירות לחיינו הקשים גם ככה. לזכותה של ההסתדרות צריך לומר שהיא לא הגוף היחיד במדינה שעושה עלינו סיבוב רק כדי להאדיר את שמו ואת עצם קיומו. הנה עוד כמה דוגמאות לגימיקים שמביאים את בעליהם למרכז התודעה הציבורית, ולעזאזל הנזק שנגרם בגלל זה למדינה ולחברה הישראלית:
אהרון ברק בא רק
סקרים. הגרפים האלה שמציגים בפנינו כל יומיים בטלוויזיה ובעיתונים ושגורמים לנו להתווכח אם כן ביבי או לא ביבי, כאילו שיש משמעות לבחירות כשממילא מי שקובע בסוף זה בג"ץ. אז למה עושים סקרים? כי זה גימיק נחמד שמעסיק אותנו, מפרנס מכונים סטטיסטיים ומעלה לערוצים את הרייטינג.
פושים. "דחיפות" בעברית פשוטה, אותן כותרות זועקות שהאתרים השונים דוחפים לנו כדי לגרום לנו להקליק ולראות מהר במה בדיוק מדובר. ובכן מדובר בכלום ושום דבר, אבל אנחנו בינתיים כבר נכנסנו לאתר, הוא עושה מהכניסה שלנו כסף וזה הרי הדבר היחיד שחשוב.
ספינים. אין אמת באמירות שאורית סטרוק שונאת את צה"ל, שלטייסי חיל האוויר לא אכפת מחיילי היבשה, שסמוטריץ' מחלק כסף למילואימניקים רק כי זה מיטיב עם הבייס שלו, שתל אביבים לא מתגייסים לקרבי ושאהרן ברק בא רק... אתם כבר יודעים בשביל מה. זה מכוער, זה מכאיב, זה קורע אותנו מבפנים, וזו בדיוק המטרה של הספינים.
גינויים לישראל באו"ם. נכון, לא נעים שכל הזמן נוזפים בנו, אבל בסוף גם ההחלטות המקוממות של האו"ם הן כמו ההשבתה של ההסתדרות – גימיק שנועד לפרנס מנגנון משומן של פקידים שאף אחד לא מבין בשביל מה בעצם צריך אותו.
חופש ביטוי. נשמת אפה של הדמוקרטיה. עד שהחופש מעז להתבטא נגד האנשים הלא נכונים, למשל הנשיאה לשעבר של בית המשפט העליון, ואז הביטוי הופך לגימיק והדמוקרטיה לווילדע חיוּת.
דובר צה"ל. הגוף הממלכתי שהיה אמור להיות הפנים של הצבא האהוב שלנו הפך מזמן למשרד יחסי ציבור משומן, שהתפקיד העיקרי שלו הוא למתג את הרמטכ"ל כגיבור־על, להרדים את הציבור עם חצאי אמיתות ולהעניש כתבים צבאיים שמעזים להעביר עליו ביקורת. הגימיקים האלה קצת גרמו לצה"ל לשכוח שהוא זה שמשרת את הציבור ולא להפך, ולדוֹ"צ להיכנס מדי פעם לדוּ"צ מול הציבור.
חיזבאללה מורתע. עוד ספין שמוכרים לנו כל שעתיים כדי שההנהגה לא תצטרך להודות שכל מה שהיא רוצה זה שיעזבו אותה בשקט. הגימיק השחוק הזה עובד גם עם "איראן מורתעת", "החות'ים מורתעים", "ארגוני הפשיעה מורתעים" ו"המים מורתחים, מי רוצה קפה", בעוד שלמעשה מי שבאמת מורתעים הם תושבי הצפון שלא יכולים לחזור לבתיהם ולחייהם. והתותחים שלנו, שמורתעים לאחור בכל פעם שהם יורים. וכשהתותחים יורים, זה סימן שחיזבאללה לא מורתע.
ביחד נתנצח
הפגנות מ(ח)אה. תסלחו לי, אבל באמת שאני כבר לא מצליח לעקוב על מה עדיין מפגינים בתל אביב כל מוצאי שבת. מחאה נגד הממשלה? נגד המחדל? נגד הנגד שמנגד לבעד? או כמו אצל חוגים מסוימים ביהדות, ההפגנות האלה כבר הפכו למנהג שאף אחד לא זוכר למה עושים אותו, אבל מנהג ישראל דין הוא ופורץ גדר יישכנו ברק, יקרצנו קרץ ותשקמנו שקמה? כי אם גם אתם כבר לא סגורים על מה אתם מפגינים בזמן שחיילינו מחרפים את נפשם למען המדינה, זה הזמן להפוך את ההפגנות לגימיק של מאה ימים למלחמה או משהו. לא קשור, אבל זה כל העניין של גימיק.
הטבות לסטודנטים מגויסים. נגיד שאתם אוניברסיטה, ונגיד שאתם רוצים להראות שאתם מאוד מתחשבים בסטודנטים שלכם שמגויסים עכשיו. אתם יכולים לתת להם נקודות זכות ופקטורים שיעזרו להם, או לצאת עם גימיקים שיעזרו לכם. למשל ציון מאה לציון מאה ימים למלחמה. במבחן לא ממש חשוב כמובן. או מאה אחוז השתתפות בשכר הלימוד, בכפוף לכך שהמדינה תסבסד את זה. או זיכוי בסך מאה שקלים לקפיטריה של הקמפוס, למימוש עד תום המלחמה או עד תום ימי התום, המוקדם מביניהם.
אחדות. זה לא גימיק, אלא אם כן אתה עוסק מקצועי בפלגנות אבל מדבר על אחדות כדי שכולם יראו כמה כואב לך שהעם קרוע בגלל השמאל. או הימין. או שבט כזה או שבט אחר, לשבט או לחסד. ועוד בראש חודש שבט.
בדיחות אבא. גימיק משעשע שאני נוהג להשתמש בו מדי פעם בסעודות השבת ובכלל, כדי להראות לילדים שלי שאני חד, מגניב ורלוונטי.
ביחד ננצח. גימיק שחוק שחברות מסחריות משתמשות בו כל הזמן כדי להראות שמה שחשוב להן זה לא האידיאלים אלא הכסף. זאת אומרת להפך. הסלוגן המרגש יכול להופיע בווריאציות נוספות, כגון יחד ננצח (בלי הבי"ת בהתחלה, זה הבדל תהומי), יחד נעבור את זה, יחד כל הדרך, מנצחים ביחד, יחד עד לניצחון. למה זה גימיק? כי כולנו יודעים שאנחנו מדינה שלא באמת מחפשת ניצחון, אלא רק איך לשרוד איכשהו עד לסבב הבא. זה לגבי ה"ננצח". לגבי ה"ביחד" – טוב, נו, אתם הרי רואים מה הולך פה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***