זמן קצר לפני שמחת תורה ניגש איתן מור לאביו צביקה ועדכן אותו קצרות: "אבא, העברתי אלף שקלים לבניית בית הכנסת". האב התרגש. הבן אומנם לא הכביר מילים, כדרכו, אבל המחווה הייתה מעל ומעבר למצופה. באותה תקופה היה פרויקט בניית בית הכנסת בשכונת מעלות חברון בקריית ארבע בראש מעייניו של האב. בשכונה, שבה מתגוררת משפחת מור ועוד משפחות רבות, עדיין אין בית כנסת, ולפני ארבע שנים הקים האב עם חברים נוספים עמותה רשומה שתקדם בניית בית כנסת לתושבי השכונה. אותר מגרש ייעודי לבנייה ונאספו כספים מאנשי המקום, אך כל אלו לא הספיקו כדי לצאת לדרך. באותו שלב הוסיף הבן איתן את התרומה שלו, בסך אלף שקלים, סכום גדול בשביל בחור בגילו. "בית הכנסת היה נושא בבית, ואיתן הרגיש את זה ורצה לתת את חלקו", מספר צביקה. ימים ספורים לאחר מכן נחטף איתן, שהיה מאבטח במסיבה ברעים, לעזה. כעת מבקשת משפחתו לצאת בקמפיין מימון המונים לבניית בית הכנסת, שיהיה לזכותו של איתן בתפילה לשובו לחיק משפחתו לחיים ולשלום במהרה.
הוספת הזכויות לטובת שובו של איתן מהשבי מצטרפת לשאר דרכי הפעולה שמוביל צביקה מור, מראשי 'פורום תקווה' של הורי החטופים. בשבוע הזה הוא העלה לכותרות את משפחות החטופים בשני אירועים בולטים. בבוקר יום שלישי היו אלה מאות אזרחים ובני משפחות החטופים שיצאו בשיירה מקיבוץ מגן לכיוון מעבר כרם שלום במטרה למחות על מעבר האספקה והציוד ההומניטרי לרצועה, שמגיע ישירות לידי חמאס, ולעצור אותו. בני המשפחות טענו כי לא ייתכן שישראל תעביר סיוע הומניטרי לרצועה כל עוד יקיריהם נמצאים בשבי חמאס. שי ונקרט, אביו של החטוף עומר ונקרט, סיפר: "אנחנו מגיעים למעבר כרם שלום כדי למנוע את כניסת הסחורות והתרופות לרצועת עזה. הבן שלי עומר, חולה קוליטיס, נמצא בשבי החמאס מהשבעה באוקטובר. הוא לא ראה רופא ולא קיבל תרופות, ולא ייתכן שבזמן הזה נכנסות מאות משאיות לעזה. לא תהיה כניסה של סיוע הומניטרי עד שכל החטופים יחזרו הביתה".
במשטרת ישראל חשבו אחרת והחליטו לחסום את ציר הגישה למעבר כרם שלום, כך ששיירת המחאה נעצרה בצומת אבשלום. אולם גם אם השיירה לא הגיעה ליעדה, הרי שהכיוון החדש במאבק משפחות החטופים ראוי לציון. במקום הפעלת לחץ בלעדית על שיטת "בכל מחיר", בחרו המשפחות הללו להפנות את הזרקור לאמצעי לחץ אחר, יעיל לא פחות ואולי אף יותר.
הורי פורום תקווה לא הספיקו להשתתף במחאה ההיא, בשל השקת השדולה למען החטופים בכנסת באותו זמן. אולם הפורום בהחלט תומך בכיוון הזה, ואף עודד אותו מיומה הראשון של המלחמה. "אנחנו בוודאי בעד המחאה הזאת", מבהיר מור, "לצערי הכיוון של מטה משפחות החטופים הוא לא כזה, הם רוצים עסקה עם חמאס, שישראל תרדוף אחריה. אבל המשפחות שיזמו את המחאה בכרם שלום, ואני מכיר אותן אישית, חשבו אחרת. אני חושב שמאז ומעולם היה צריך לנהוג כך. אם בחטיפת שליט היינו עושים מצור על עזה, הוא היה משתחרר הרבה יותר מהר ולא היינו נזקקים לשלם כאלה מחירים. אותו דבר גם כאן".
ובכל זאת המחאה הזאת סוכלה בידי המשטרה, מה זה אומר מבחינתך?
"אני מבין מזה דבר אחד: שצריך להביא לשם 50 אלף איש, ואז המשטרה לא תוכל לחסום אותם. לנוכח מסה של אנשים גם ביבי יוכל לומר לביידן שהוא לא יכול להמשיך להעביר אספקה לרצועה, כי יש לו התנגדות חזקה מבפנים". בניגוד למטה שמוביל רונן צור, שמוכן לשלם מחיר אחרי מחיר כדי להביא לשחרור החטופים, מור וחבריו סבורים ההפך: "התפיסה שלי היא ששילמנו מספיק במאה שנות טרור. הגיע הזמן שאנחנו נגבה מחיר מהם".
על אף חילוקי הדעות בין המשפחות בנוגע לדרך, ראוי לציין אירוע ראשון מסוגו שהתקיים ביום רביעי, עת המשפחות מהמטות השונים התאחדו לעצרת תפילה בכיכר החטופים, שבה השתתף גם הרב שמואל אליהו.
בדרכם של אברהם ודוד
כאמור, בבוקר שבו נעצרה השיירה לכרם שלום הושקה גם השדולה למען החטופים בכנסת. באירוע רב המשתתפים, שבו נכחו בני המשפחות וחברי כנסת, בלט במיוחד נאומו של חבר הכנסת מיקי לוי מיש עתיד. הנאום, שאותו פתח לוי בדמעות וגם סיים אותו כשהוא מקנח את עיניו שוב, התמצה בקריאה החד־משמעית: "כל מחיר! כל מחיר! להחזיר אותם הביתה עכשיו, עכשיו! כל מחיר זה כל מחיר, ואני אומר את זה בנפש חפצה ובבהירות לחלוטין". לוי, שטען כי הדברים נאמרים גם בשם מפלגתו, ציין גם את הפסקת הלחימה כמחיר לגיטימי. הדברים עוררו זעם רב בקרב משפחות חטופים ש"כל מחיר" אינו הפתרון מבחינתן.
"כשדברים כאלה נאמרים מפי חבר כנסת, שהיה גם ניצב במשטרה, לעיני התקשורת – זה חמור מאוד", קובל מור, שלדבריו מייצג עוד עשרות משפחות המזוהות עם פורום תקווה. "בדברים האלה הוא בעצם כבר נתן הכול. הוא הרחיק מאיתנו את ההישג. כשהוא מודה שהוא מוכן לתת הכול, אז לאויב לא נותר אלא לחכך את ידיו בהנאה ולחשוב מה עוד הוא יכול להוציא מאיתנו. כשאיש ביטחון וחבר כנסת אומר דבר כזה, זה חסר אחריות, חסר ערכיות, בלי שום התחשבות באזרחי ישראל שישלמו את המחיר. זה באמת כולם תמורת כולם, כי כולם ישלמו את המחיר של הדבר הזה. הרי מבחינתו אפשר לשחרר גם את מחבלי הנוח'בה, הוא נתן את כולם. האמירה הזאת חמורה, הרי איך ממשלת ישראל יכולה להתחיל במשא ומתן אחרי שמיקי לוי כבר נתן הכול?!"
לעומת דבריו של לוי, מור עצמו נשא דברים בכינוס השדולה, ורוחם הייתה שונה לגמרי. גם הוא פתח את דבריו בשאיפה שכל החטופים יחזרו לביתם באופן מיידי, אלא שהדרך שהציג שם הייתה הפוכה לחלוטין. מור הביא ארבע דוגמאות מההיסטוריה היהודית התנ"כית, שמשקפות כולן אסטרטגיה של גבורה, יוזמה ולקיחת אחריות על מנת להגיע לשחרור מוצלח של חטופים ושבויים. בדבריו הזכיר את אברהם אבינו שיצא למלחמה כדי לשחרר את לוט, את שמעון ולוי ששחררו את דינה אחותם משכם, ואת דוד המלך ששחרר מחנה שלם של נשים וילדים שנשבו בצקלג. "בכל המקרים הללו לא ראינו ריצה אחרי אף אחד, לא רצים אחרי האויב ומנהלים איתו משא ומתן", מזכיר מור, "יש שם יוזמה ומלחמה קשה באויב".
בשבוע האחרון שמענו עדויות קשות על מצבם של החטופים, ובמיוחד החטופות. נראה שכל יום שעובר מעמיד אותם בסכנה ממשית, זה לא מדאיג אותך?
"זה מדאיג אותי מאוד, ולא רק הדאגה האישית לבן שלי. עברנו שלושה חודשים, סביר לקחת בחשבון שנערות שם נמצאות בחודש השלישי להריונן. זו קטסטרופה. אבל הפתרון הוא אחד: את המצור על עזה היה צריך לעשות כבר בהתחלה. שלא יהיה להם חשמל, לא מים, לכלוא אותם שם בתת־תנאים עד שיחזירו את החטופים. אני רוצה שאנשי חמאס ייצאו מהמנהרות עם ידיים למעלה ויתחננו לכוס מים. שום משא ומתן. שכולם ידעו ששמחת תורה זה אירוע שלא יחזור עוד בהיסטוריה. פעם אחת ולתמיד להראות להם שאנחנו לא רואים בעיניים, שהשתגענו".
מור מצביע על צעד טקטי נוסף שחשוב בעיניו ככלי לחץ על חמאס: "את הלחץ הזה צריך להפעיל גם על חמאס ביהודה ושומרון. הייתי רוצה לראות גם שם מכות אנושות לראשי חמאס, להפריד נשים וילדים, לתת להם חצי פיתה ביום. שתהיה השוואת תנאים בין עזה ליהודה ושומרון. להכאיב להם בכל דרך".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***