הדיין הרב אבי זרביב: בצבא יש תנועת אחדות של מאות אלפים

הרב אברהם זרביב (52), חבר בית הדין הרבני בתל אביב ונשיא המכינה הקדם צבאית בבית א־ל, תועד לפני כמה ימים צולף בנשקו במחבל בח'אן יונס, ובתום הירי צועק לחיילים שלידו 'נפל'.

הסרטון שבר את הרשת עם מאות אלפי צפיות, והצופים בו השתאו נוכח העובדה שדמות בכירה כמו הרב זרביב משרת כלוחם בצוות תצפיות של סיירת גבעתי. "הצוותים שלנו עושים תצפיות וצדים מחבלים תוך שימוש במערכות משוכללות מאוד. הפלוגה שלנו הייתה אחראית על עשרות רבות של חיסולים, בזכות העובדה שאנחנו מכווינים מסוקים, זיקים, טנקים וצלפים שמחסלים את המחבלים, אנחנו רק העיניים", מספר הרב זרביב.

לדבריו, "בשבוע שעבר שלחנו F16 שהוריד בניין שלם מלא מחבלים, לכן הסיפור שלי עם הנשק הוא באמת קשקוש קטן". בפרסום נוסף שהופץ באמצעי התקשורת נראה הדיין הרב זרביב חומד לצון כשבאחד מבתי הספר שעליהם פשטו בח'אן יונס הוא מייסד לכאורה בית דין רבני, ועל הלוח כתוב: בית הדין הרבני – ח'אן יונס. "החיילים אומרים שאני גם רב העיר ח'אן יונס. לקחתי גם את הרבנות", מחייך הרב ומספר שבבתי הדין הרבני עוטפים אותו כל העת.

קושיות הלכתיות בלב עזה

מבחינתו של הרב זרביב, אחת המטרות העיקריות בהתגייסותו למלחמה היא חיזוק רוח הלוחמים בשטח. "הגדרתי לעצמי הגדרה במלחמה לחזק את הרוח. אני פוגש לוחמים צעירים שהם פלאי פלאים, ריבוי אורות. כל פעם אני נפגש ומתרגש מהם. אילו אנשים עם מידות טובות. ברוך ה' שאני חלק מהעם הזה. בכל מקום שאני נמצא בחטיבת גבעתי, המצב רוח הוא סך הכול אש, אבל מטבע הדברים יש עליות ומורדות. אדם יושב בשמירה, ופתאום הוא מתגעגע למשפחה, נחלש או מתעייף. מדובר בעבודה פיזית קשה מאוד, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. אנחנו יוצאים לפשיטות מורכבות ומתמרנים המון ברגל, לכן שמתי לעצמי למטרה לחזק כל חייל ולשאול איך הוא מרגיש ולדבר איתו כמה מילים. יש לי פלאפון, ויכולתי לשלוח להורים גם דרישת שלום מחזקת. הנוכחות שלי משדרת להם שאם אם אני יכול - גם אתם יכולים". בקרב האנשים שהוא פוגש נמצאים מאות מתלמידיו במכינה וגם בני משפחתו הקרובים ביותר. "אני פוגש את התלמידים בשטח כל הזמן. פגשתי גם את החתן שלי, בצלאל ויברמן, ראש מכינה בבקעה, מגיבורי ישראל".

הרב זרביב מכיר את עזה היטב. בצוק איתן הוא היה מש"ק טרור של סיירת גבעתי, תפקיד שמילא שנים רבות. גם למבצע הנוכחי הוא הגיע מוכן למשימה. "אני בכושר שיא בתקופה הזאת. עשיתי מהפך בשנה וחצי האחרונות וירדתי 20 קילו. התחלתי לרוץ ושכרתי מורה שחייה פרטי שלימד אותי לשחות ללב ים".

מראה האחדות בשטח ממלא את ליבו של הרב זרביב ומשכיח ממנו את מה שאירע רק לפני כמה חודשים, עת מאות מפגינים חסמו את הכניסה למשרדי בית הדין הרבני בתל אביב שבו שהה, והוא היה מסוגר שעות רבות בלי יכולת לצאת. "אנחנו צריכים להביא את המשיח, לעזור לו לבוא. כמו שהרב קוק כתב שמלחמות הן פעמי משיח גדולים. המיוחד במלחמה הזאת שהיא נוראית עוד מנקודת ההתחלה, היינו בשפל גדול מאוד של עם ישראל מבחינה רוחנית וחברתית. אי אפשר לשכוח מה היה פה בימים הנוראים, כולל רדיפה אחרי כל מי שהתפלל. בהיותי דיין בבית הדין הרבני בתל אביב, חוויתי על בשרי כיצד מאות אנשים צרים על בית הדין, מכבים את המזגנים ועושים גרפיטי על הקירות, ולא יכולתי לצאת החוצה, איפה נשמע כדבר הזה במדינת ישראל", הוא מזדעק.

"הקב"ה נתן לנו תזכורת כואבת מאוד שעם אחד אנחנו, אחים אנחנו. כל שדרות העם, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים. ויש אהבת אחים בכל מקום ממש, בכל חייל ובכל גדוד שאנו נפגשים איתו. לא יאומן איזו תנועת אחדות של מאות אלפי חיילים יש בצבא. אני רואה ציונות אמיתית ודיבורים שלא היו הרבה שנים. אני רואה איזו רוח גבורה פועמת בכל המגזרים, בקרב המשפחות השכולות, שום התבכיינות. שאלתי חייל שלא ראה בית מאה ימים איך הוא מרגיש, והוא ענה: אני פה עד הסוף. הקב"ה החזיר אותנו לאיפוס. מקווה שתצמח תנועת אחדות גדולה ותרועה גדולה של תיקון, כי יש הרבה מה לתקן".

אתה נשאל בשטח שאלות הלכתיות?

"בשטח מתעוררות המון קושיות לחיילים. הפרצוף שלי מוכר, אז באים לשאול מגוון שאלות כמו: מה הדין של אוכל שהגיע בשבת, קפה שגוי עשה, לאכול זיתים ומלפפונים חמוצים של ערבים, בישול עכו"ם, סכינים של גויים. באנו לעשות טוב, ונמשיך לעשות טוב כאן ובבית הדין".

לסיום אני שואל את הרב זרביב מה מחזק אותו, והוא מפתיע בתשובה פשוטה: תפילות של אמא. "התפילות של אמא שלי. היא בקשר נשמתי איתי, מתי שצריך תפילות היא יודעת ואומרת לי: התעוררתי וגמרתי ספר תהילים". מלבד התודות לאימו, הרבנית דבורה זרביב, אלמנתו של אב בית הדין בתל אביב הרב עמנואל זרביב זצ"ל ואחותו של הרב בן ציון שאול זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, מבקש הרב זרביב גם להודות לאשתו. "מלכה אמיתית ברמות מטורפות, איזו גבורה, שום מילת חולשה. יש לנו ארבעה מגויסים בלעדיי, בן בטול כרם ועוד שלושה חתנים בצבא, שניים מהם בעזה והשלישי בגבעתי במסלול, וכולם מתרכזים אצלה. כל השבוע היא נוסעת לשמור על הנכדים ועושה להם פעילויות. המסר שאני אומר: והעיקר לא לפחד כלל".

מוביל שיירות לתוך ח'אן יונס

הרב זרביב הוא דוגמה לתופעה רחבת היקף של מילואימניקים לא צעירים בעלי פרופיל ציבורי שמשרתים כלוחמים בלב עזה. רק השבוע לבבות במדינה רעדו כאשר התוודענו לפציעתו הקשה של הזמר והשחקן עידן עמדי, שמשרת במילואים מאז שמחת תורה כלוחם בחיל ההנדסה. הוא פונה לשיבא, והיה מורדם ומונשם עקב רסיסים בכל חלקי גופו. יממה לאחר מכן עודכנו כי הוא התעורר ומצבו הוגדר בינוני. אך הם לא לבד, אישי ציבור ואנשי מפתח רבים נמצאים בעזה. כך למשל הזמר רביב כנר, ושלומי ורמשטיין, מנכ"ל חברת הרי זהב המשמש כחפ"ק מח"ט בעזה.

אצל יהודה אקשטיין, מנכ"ל מדרשת בינת, החריגה אינה רק בגילו (49) ובהיותו אב לשישה, שאחד מהם בשירות צבאי עכשיו בנצח יהודה. היא מתבטאת בפרמטרים נוספים, כמו העובדה כי הוא תרם כליה לפני כמה שנים ואף קיבל פטור ממילואים, אלא שכעת הוא כבר שלושה חודשים בתוך עזה, והשיחה בינינו מתקיימת דקות ספורות לפני כניסה נוספת לרצועה. "שנינו, אני ובני הלוחם, הוקפצנו בשמחת תורה. זה היה משמעותי מאוד ששנינו מוקפצים. בשנים האחרונות הייתי חפ"ק מג"ד, התקדמתי עם המג"ד העכשווי ממלחמת לבנון השנייה כקשר שלו כמפקד פלוגה וכסמג"ד, וכשהוקפצנו כמובן התקשרתי אליו והוא אמר שישמח שאגיע איתו יחד, וכך נכנסתי איתו לכל הסיפור הזה. עברנו חודש מיישוב ליישוב בדרום ואז נכנסנו לעזה. מדובר על שירות מעניין ומאתגר ביחידת הנדסה של 551, יחידה מאתגרת עם משקלים כבדים מאוד על הגב והגעה לעומק הרצועה. הגענו עכשיו לח'אן יונס, פוצצנו המון דברים, שיטחנו את עזה, כולל עשרות מבנים, מהם רבי קומות. אנחנו עושים הרבה ושמחים בעשייה".

את הגיל רואה אקשטיין פעמים רבות כיתרון. "אני יכול להגיד שזה משהו משמעותי מאוד לחיילים בסביבה, שרואים מישהו מבוגר שהולך איתם, סוחב לא פחות מהם ואף יותר, כי אני קשר. שמרתי על כושר ואני עדיין שומר. אנחנו לוחמים כתף אל כתף עם צנחנים בסדיר, ואחד החיילים שם התיישב מרוב הכובד, היה לו קשה. כשהוא ראה אותי הוא אמר: נשבע לכם, לא תשמעו אותי יותר מתלונן בחיים כשאני רואה אותו הולך לפניי עם המשקל הזה. אני רואה את זה בכל מקום שאני נכנס, וחברים אומרים לאנשים שמסביב: אתם יודעים בן כמה הוא? כולם מופתעים. אני רואה בזה שליחות גדולה מאוד. מישהו מבוגר שעדיין פעיל כמוהם, זה נותן להם כוחות, מלבד הכוח להיות לוחם. אני רואה שליחות גם בלעודד אותם שימשיכו ושהם במקום הנכון".

אקשטיין מרוכז כולו בלחימה, ומטבע הדברים אין לו פנאי לעסוק בענייני המדרשה. "ביום יום המזכירות לוקחות פיקוד ומוסיפות לעצמן משימות, וכך מצליחים לנהל במסירות של העורף, שכל אחד לוקח על עצמו יותר. במיוחד בבית אשתי לוקחת על עצמה הכול, עם הגדולים והקטנים, וממשיכה לעבוד ולקיים שגרה כרגיל, זוהי משימה לא פשוטה".

גם הרב ניר יעקב מס, ראש ישיבת ההסדר לב תל אביב - שיר לנריה, נלחם בעומק רצועת עזה ומשמש נהג האמר. "משכתי עד גיל 45 כלוחם מן המניין, אך הוציאו אותי בגיל 45, ועכשיו כשהתחילה המלחמה כתבתי להם שאם אפשר למשוך אותי מהפטור, אז תמשכו אותי ללחימה", אומר הרב. הרב מס, תושב נריה, מתלמידי הרב יהושע ויצמן, אב לתשעה ילדים, בן יותר מחמישים. "מסתבר שאחד המקצועות שלמדתי בצבא הוא להיות נהג מבצעי חשוך. זה מצרך נדיר – נהגים שיודעים להוביל שיירות בחושך, לכן משכו אותי מהפטור, ואני מוצא את עצמי כל היום עושה שיירות ניוד לתוך ח'אן יונס". הרב מס מבקש להעביר מסר של אחדות: "כאן בעזה אני מוצא את עצמי עם עוד כמה מבני גילי יוצאי מטכ"ל, אגוז, מגל"ן וסיירות אחרות, שעברו את ההכשרה ועושים יחד שיירות לתוך ח'אן יונס", אומר הרב מס. "זה מדהים איך לוחמים ותיקים וצעירים, שמאלנים וימנים, מהמפגינים בעד או נגד הרפורמה, נוסעים בימים אלו כולם בשיירה אחת, נלחמים יחד ויודעים שכוחנו באחדותנו".

לרב אורי סדן יש חתן בעזה בחטיבה 188, בן בקבע המשרת כקצין במודיעין, בן נוסף באימון מתקדם בהנדסה קרבית ועוד חתן שמשרת בג'נין. אך זהו ממש לא הקשר הישיר היחיד שלו למלחמה. גילו של הרב אורי סדן (48) ומעמדו הרבני כרב קהילת עוז והדר בהדר גנים, אב בית דין ממונות בארץ חמדה, ראש כולל חושן משפט לרבנים בכולל מרץ במבשרת ציון וחוקר בכיר במשפטי ארץ, ועד לא מכבר רב המושב נוב, כל אלה לא גרמו ולו לרגע לנהוג אחרת משאר לוחמי המילואים, והוא התייצב בכל כוחו. "אני באותה יחידה בדיוק – חטיבת המילואים 261 של בה"ד 1, מהיום שעברתי לשל"ת (שירות ללא תשלום) במסגרת ישיבת ההסדר בירוחם ועד היום שאני פה", מספר הרב, שמשמש כיום לוחם וחובש בחפ"ק מח"ט. "יצאתי כמו כולם פעם בשלושה שבועות הביתה ליום וחצי או יומיים, לוחם בחטיבת חי"ר רגילה, מאז שנכנסנו לעזה ועד עכשיו. בשבוע אחד עברנו ביום שלישי היתקלות, בחמישי פוצצנו בניינים ובשישי טיהרנו מנהרה", מתאר הרב את שלל האירועים שעל סדר יומו. רק לעיתים רחוקות מרגיש הרב כי אחרי הכול הוא בן 48. "יום אחד עלינו חבר'ה מהחפ"ק מח"ט לבניין בן 9 קומות, די בקלילות, ופתאום הבנו שמדובר על חפ"ק של בני 40 פלוס".

יש לרב כוונה להשתחרר מתישהו משירות במילואים?

"צו שחרור מקבלים רק מהקב"ה. כל עוד אני רץ בקלילות, נושא פק"ל חובש ושו"ב, יחד עם הצמד שלי בקצב של הצמד שלפניי, אז הגיל הוא לא פקטור. אדם באופן כללי נולד לעולם ומקבל מהקב"ה שליחות, ומהשליחות ישחרר רק המוות. אדם הוא שליח עד יום מותו, בעזרת השם בזקנה ובשיבה טובה. תודעת השליחות חייבת ללוות כל אדם בכל רגע. התודעה הזאת לובשת ופושטת צורה, אך אדם צריך לשאול את עצמו בכל רגע נתון מה חובתו בעולמו, וחובתי בעולמי נקבעת גם לפי צורכי האומה, ואם כרגע צורכי האומה זה להיות לוחמים ואני יכול לעשות זאת - אז אני עושה", הוא מדגיש בפשטות. "ההכנות ללחימה אינן מתחילות רק עם קבלת צו הקריאה. מהדהדת באוזניי הוראה של מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה שאמר באוזנינו: אני משחרר אתכם מפה, אך מבחינתי אתם חיילים בחופשה, יכול להיות שתהיה ארוכה, אך ביום מן הימים תיקראו מאפס למאה - מבקש לשמור על כושר.

"זו אחת הסיבות שאני שומר על כושר באופן אישי, כי זה חלק מעבודת ה', לא רק בריאות אלא בשביל עם ישראל. אם לא הייתי מסוגל לרוץ בלי בעיה עם הצעירים, לא היה לי מה לעשות פה. צבא זה לא מקום שפתאום אפשר בגיל 48 לבוא ולומר: בא לי להילחם. מי שייקרא לשירות מילואים ויהיה חייל ביום פקודה - אלו רק הלוחמים שהיו בסדיר בשירות קרבי משמעותי, והמשיכו את שירות המילואים ברצף, שמרו על כשירות, ומכירים את צורת העבודה העדכנית. כמו כל עבודת ה' המצריכה עבודה והכנה, כך גם שירות המילואים. כמו שלא יעלה על הדעת שמי שלא נגע בגמרא 20 שנה ייכנס לכיתה ויעביר שיעור, כך אדם שלא עשה כושר, לא שמר על כשירות ולא התייצב ברצף למילואים לא ייכנס להילחם בעזה", הוא מחדד.

יש משמעות בשטח להיותך רב?

"מובן שלהיות לוחם וחובש זה העיקר, ולשם כך גויסתי, אבל כמובן עובדת היותי רב משפיעה. אני נע כל הזמן עם חפ"ק מח"ט, ותמיד אני נפגש ומדבר עם אנשים במסגרות השונות. חלקם מבקשים ממני לומר משהו, ולרוב אעסוק בנושאים של אחדות ישראל, נושא שחשוב מאוד מאוד לכל הלוחמים שאיתם אתה נפגש, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. את אף אחד לא עניין מה דעתי הפוליטית, אלא המכנה המשותף שמדינת ישראל תהיה אור לגויים, בית בטוח ומגדלור מוסרי לעולם, ועל זה יוצאים להילחם, להיהרג ולהרוג. כולם מונעים מאהבת ישראל מאוד עמוקה ורחבה, שאליה מלווה חשש גדול שהאחדות שהתגלתה בעזה תישאר בעזה, כי התקשורת והפוליטיקאים ימשיכו לפלג ולהסית. האמן לי שרק ביום האחרון למילואים גיליתי שחבר שהוא כאח לי חתם על מכתב הסרבנים. כלל לא ידעתי, וגם כשאמר לי זה היה ממש חסר משמעות בעבורי ובעבורו. לצערי תפקידי כחובש קרבי התערבב עם תפקידי האזרחי כרב, בעיקר בסיטואציות שבהן כחובש קצרה ידי מלעזור, אז נהגתי עם החלל בזמן יציאת נשמתו כפי שנוהגים על פי ההלכה עם קדושי עליון שנהרגו על קידוש השם".

***