זה היה שבוע של מפנה במלחמה, שהחל בשני ראיונות שנתנו שר הביטחון ודובר צה"ל לתקשורת הזרה, ובהם אמרו כי ישראל עברה, או לכל היותר תעבור בקרוב, לשלב הבא בלחימה - שלב ג'. שר הביטחון גלנט אמר את הדברים בריאיון לוול סטריט ג'ורנל, יממה לפני ביקורו של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בישראל. דובר צה"ל אמר את הדברים בסיור לכתבים הזרים בתוך רצועת עזה, והם צוטטו לאחר מכן בניו יורק טיימס.
במערכת המדינית והפוליטית לא מופתעים שהדברים צוטטו דווקא בשניים מהעיתונים החשובים בארצות הברית, שכן הם נאמרו בתגובה לדרישה האמריקנית שישראל תצהיר כי היא עוברת שלב במלחמה, ממצב של לחימה עצימה לסוג לחימה אחר, הרבה פחות אינטנסיבי. הנשיא ביידן עצמו אמר השבוע ביום שני כי הוא לוחץ על ישראל להוציא כוחות מהרצועה, ומאוחר יותר באותו היום גורמים בממשל האמריקני אמרו לרשת CNN כי "בשלב מסוים נתניהו יצטרך לבחור בין דרך שמוצאת חן בעיני סמוטריץ' ובן־גביר לבין דרך שמוצאת חן בעיני ממשל ביידן".
הלחץ האמריקני כנראה עשה את שלו, וישראל הכריזה על מעבר שלב בלחימה. אלא שכמו במקרים רבים בעבר, איש לא חשב שכדאי לעדכן את הציבור הישראלי בסוגיה הקריטית הזאת. בזמן שחיילי צה"ל עדיין לוחמים בעוצמה בגזרות השונות ברצועה, וישראל ממשיכה למנות את נופליה, העדכון על מצב הלחימה הגיע לקורא האמריקני לפני שהגיע לאזרח הישראלי. ההחלטה גם לא התקבלה במקום שמוסמך חוקית לעשות זאת - הקבינט המדיני־ביטחוני. הצהרתו של גלנט הפכה למחלוקת סוערת בתוך סיעת הליכוד, כאשר חברי הכנסת השונים מחו על ההחלטה ועל הדברים של גלנט שנראים כנסיגה ממטרות המלחמה המקוריות העוסקות במיטוט שלטון חמאס. לצד זאת חזרו נתניהו וגלנט על התחייבותם כי המלחמה תימשך עוד זמן רב וישראל נחושה לעמוד במטרותיה המקוריות.
גם דובר צה"ל נדרש להגיב על הדברים שאמר לתקשורת הזרה, ואמר את הדברים הבאים בהצהרתו ביום שני השבוע: "סיימנו בצפון את פירוק המסגרת הצבאית של חמאס. זה היה מהלך מאוד משמעותי, מאוד עצים עם המון כוחות בדגש לכוחות אנשי מילואים. עכשיו אנחנו פועלים בצפון כי עוד יש שם טרור. לא במסגרת צבאית, לא באופן מאורגן, יש שם גם אמצעי לחימה, עשינו שם פשיטה אתמול, אנחנו נמשיך לפעול במרחב הזה בסד"כ אחר... הלחימה לתוך שנת 2024 נמשכת, היא תקרה בצורה אחרת, ישוחררו אנשי מילואים, אנחנו נפעל בצורות שונות לפי מה שנדרש במרחב המבצעי ונעשה את זה באופן כזה שבסופו של דבר ידבר במעשים, לא במילים ולא באותיות. על זה אנחנו ניבחן".
גורמים ביטחוניים ומסביבת שר הביטחון הסבירו השבוע ל'בשבע' כיצד אמורה להתנהל המלחמה מהשלב הזה והלאה: לפי שר הביטחון, המעבר לשלב הבא מתייחס לצפון הרצועה. בח'אן יונס, כך נטען מפי גורמים בסביבתו, "המהלך חוצה שלבים" - כלומר ימשיך בעצימות כמו זו שננקטת בשבועות האחרונים, עם חטיבות רבות שנמצאות בשטח.
ברפיח, לעומת זאת, הסיפור שונה. לפי אותם גורמים הפעילות ברפיח תהיה על בסיס "פשיטות לאן שצריך", כלומר לא תמרון כמו שראינו עד כה. ההגדרה לפשיטות, לפי המודל של שר הביטחון, שאותו הוא הציג גם בנוגע לצפון הרצועה, הוא כניסות נקודתיות לשטח בעזרת "חטיבות, ואף יותר". בסביבת השר גלנט מדגישים גם שהפשיטות יהיו בעצימות גבוהה, אך לא מסבירים מה משמעות הדבר, ומה ההבדל בין זה לבין המצב כיום במערכה בצפון הרצועה.
השאלה שהציפו גורמים ביטחוניים רבים לאורך השבוע היא אם כוונתו של שר הביטחון היא ליציאה של כוחות צה"ל מצפון הרצועה, וכניסה פנימה מחדש בכל פשיטה. אם אכן זו הכוונה, וכך היה אפשר להבין מהצהרתו, זה תכנון שלא ברור מה היתרון שלו מבחינה צבאית. אם צה"ל יאבד את האחיזה לפרקים, הוא למעשה יאפשר לאנשי חמאס לחזור למקומות שכבר טוהרו, רק בשביל לחזור ולכבוש את המקומות שוב. בפשטות המשמעות היא סיכונם של החיילים ושליחתם לפעילות בתוך צפון הרצועה לטובת הישגים שכבר הושגו במלחמה עד כה, ובמחיר כבד.
לגבי רפיח המשמעות ברורה: ישראל לא מתכוונת, לפי מודל זה, לטהר את המקום משליטת חמאס, אלא לצאת לפעולות נקודתיות. זה ישאיר ברפיח שליטה של חמאס, כל עוד צמרת הארגון לא חוסלה, וכמובן ישאיר את ציר פילדלפי ללא שליטה ישראלית. בהקשר הזה חשוב מאוד להזכיר: חלק ניכר מהנשק שחמאס צבר הגיע דרך ציר פילדלפי, מעליו ומתחתיו.
ישראל, כמובן, מודעת לבעיית ציר פילדלפי ומעבר רפיח, וכמובן לחלקם של המצרים בהתחמשות האדירה של חמאס לאורך השנים דרך מוקדים אלה. ביום רביעי השבוע פורסם בעיתון הלבנוני אל־אח'באר, המזוהה עם חיזבאללה, כי ישראל העבירה מסרים ישירות למצרים, וגם בעקיפין באמצעות האמריקנים, כי היא חושדת שנמשכת הברחת הנשק ממצרים לרצועה דרך רפיח ופילדלפי. בעקבות זאת, כך נכתב בדיווח, ישראל אמרה למצרים כי היא "נאלצת לפעול בגזרה" כדי למנוע זאת וכן על מנת לוודא כי החטופים לא מוברחים החוצה מהרצועה דרך המנהרות שבשטח.
"אי אפשר להזניח את הטיפול בציר פילדלפי, כי אחרת בתוך חודשים ספורים חמאס יחזור לעצמו, ואז לא עשינו כלום", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר באוניברסיטאות תל אביב ורייכמן ובעבר יועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "כל מערכת היחסים שלנו עם המצרים חייבת להשתנות, ואת הבעיות של ציר פילדלפי ומעבר רפיח חייבים לשנות. הדרך היחידה לעשות את זה היא שאנחנו נשתלט על כל הרצועה, כולל מעברי הגבול שלה. אין דרך אחרת".
יש דרך להשיג את מטרת המלחמה כמו שהיא הוגדרה בקבינט, אם ישראל עוברת לשלב של פשיטות ולא של תמרון מלא?
"שום דרך. לפני שבועיים ראש הממשלה הכריז הכרזה חשובה מאוד, שעל פיה בציר פילדלפי יהיה שלטון אחר מזה שיש שם היום. זה גם אירוע שהוביל את הזרמים הפלשתינים להגיב מהר מאוד, כי הם מבינים היטב מה המשמעות של שינוי טריטוריאלי שכזה. הבעיה היא שאם אתה לא שולט פיזית על שטח של כמה מאות מטרים, או אפילו קילומטר, בשטח הזה שבין פילדלפי לרפיח ים, אין שום משמעות לכל המלחמה הנוכחית, ואין שום משמעות להצהרה של ראש הממשלה. זה השער שממנו חמאס הפך ממיליציה לצבא בעל עוצמה רבה. אי אפשר להגיע ליעד הזה בשיטת לוחמה של פשיטות, שרגע אחד אתה בפנים ורגע אחרי כן אתה בחוץ".
"אי אפשר להמשיך במודל של אחיזת עיניים"
על פי מילשטיין, ההחלטה לעבור כבר בשלב הזה למה שהוגדר בצבא כשלב ג' עלולה להחזיר את ישראל לאחור ולפגוע פגיעה של ממש בהישגים שכבר נרשמו, כאשר ברור לכול שמטרת העל - מיטוט שלטון חמאס – טרם הושגה. "אנחנו חייבים להתחיל לשאול את השאלות הנכונות, כי אסור לנו לקבל יותר מציאות שבה אומרים לנו הרבה מאוד מילים מפוצצות, מנחיתים עלינו שורה של מונחים צבאיים, ובשורה התחתונה מסתירים מאיתנו מציאות פשוטה מאוד: חמאס נשאר בעזה, יכולותיו לא פורקו, הוא עדיין יכול לירות עלינו רקטות, ויש לו אפשרות להשתקם. אלה שאלות שההנהגה המדינית והצבאית חייבת להיות כנה בהן עם הציבור ולהגיד לו את האמת. אי אפשר להמשיך במודל של אחיזת עיניים, שזה מה שהוביל אותנו לאסון של שבעה באוקטובר", הוא אומר.
שר הביטחון ודובר צה"ל אומרים שההגדרות של השלבים נועדו לתיאום בין הדרגים השונים, ולא מתארים שינוי מעשי בשטח. יש אמת באמירה הזאת?
"להגיד שאין שינוי מעשי בין השלבים השונים זאת אחיזת עיניים. אנחנו יודעים בדיוק מה היה השלב הראשון במלחמה וגם השלב השני. השלב הראשון דיבר בשפה מזרח תיכונית, בשפה שאומרת שאם אתה רוצה להגיע ליעד מסוים אתה מגיע אליו, ובדרך הורס את כל התשתיות של האויב. זה מה שישראל עשתה בצפון הרצועה. הגענו לבירת האויב, לעיר עזה, והשמדנו כל תשתית או נכס נדל"ני שהיה בדרך. בח'אן יונס אנחנו רואים את שלב ב', שהוא עדיין דומה לשלב א', אבל עם הרבה פחות תכליתיות ועם תמרון חלקי יותר. המערכה בח'אן יונס לא נראית כמו מה שנראתה המערכה בשכונת רימאל או בשאטי. מי ששולט אזרחית בח'אן יונס הוא חמאס. השלב השלישי הוא עוד פחות מזה, ויהיה רק התנהלות היברידית שתתבסס על פשיטות שלנו. טוב לא יצא מזה. זה שיח שמתאים לאקדמיה או להתנהלות מערבית, לא למזרח התיכון".
כבר שבועות ארוכים שאנחנו שומעים דיבורים על היום שאחרי. כמה מודל המלחמה הזה ימנע מאיתנו לעצב אותו כמו שאנחנו רוצים?
"מאוד. הרי אנחנו יודעים איך זה יתנהל. בעוד כמה שבועות סינוואר יכריז שהוא ניצח במלחמה, ואם להיות הוגנים יהיה לו קייס לא רע, כי הוא שרד למרות הזוועות של שבעה באוקטובר. ישראל מצידה תגיד שהיא פגעה אנושות ביכולות חמאס או אפילו תטען שהיא חיסלה את יכולותיו הצבאיות. אבל בסוף, אם ישראל לא תחסל את סינוואר, שזה באמת אירוע משנה משחק, תישאר מובלעת של חמאס שממנה הוא ממשיך לנהל את עזה ולייצא טרור. ובמציאות כזאת, כל הדיבורים היפים על היום שאחרי יהיו לא רלוונטיים. כל השיח על היום שאחרי מתבסס על ההנחה שחמאס מחוסל ובונים ברצועה משהו חדש. אבל אם חמאס עדיין שם, מי בדיוק יהיה מוכן להגיע לרצועה ולנהל אותה?".
מי שמתרעמים על ההכרזות של גלנט והגרי הם אנשי מחאת המילואימניקים, שכבר ימים ארוכים מתריעים שהדרג המדיני והדרג הצבאי מנסים למסמס את המלחמה, בלי שיעדיה הושגו עד כה. "על הלוחמים בשטח אי אפשר לעבוד", אומר גלעד אך, ממובילי מחאת המילואימניקים. "ברגע שרוצים להכריע את חמאס, יש לזה משמעויות בשטח. הרי מה זה אומר הכרעה? להרוג כמה שיותר מחבלים? זאת לא הכרעה, אלא עוד מאותה שיטת הסבבים שהובילה אותנו עד היום. הכרעה היא מהלכים אסטרטגיים, ואת זה אנחנו, כלוחמים, לא ראינו בשטח".
איך ציפיתם שזה ייראה?
"אחרת. חשבנו שאחרי 7 באוקטובר צריך להגיע משהו אחר. צריכות להיות תוכניות להישארות בשטח. המטרות שנאמרו אכן שידרו את זה, אם כי גם בהן היה משהו שהוא לא לגמרי מדיד. אבל כשאתה רואה שבסוף מוציאים את הכוחות כשחמאס עדיין ברצועה ועדיין יורה, אתה מבין שבתכל'ס לא עשו כמעט שום דבר משמעותי, כי במצב הזה בעוד כמה שנים חמאס יחזור בדיוק לאותה נקודה שבה הוא היה, כמו אחרי כל סבב עד היום".
מה ההבנה הזאת גורמת ללוחמים?
"תחושות קשות מאוד. יש דיבורים על זה שהכול היה לחינם, ושחברים שלנו נפלו סתם. באנו להכריע, כדי שזאת תהיה מערכה חד־פעמית ושאחריה נחיה בשקט, וזה לא קרה. זאת התחושה של הרבה חיילי מילואים, כולל אלה שעדיין בתוך הרצועה. מי שחושב שזה לא משפיע על המורל של החיילים ועל היכולת שלהם להילחם - מנותק מהשטח. לכן יצאנו למחאה הזאת, בשביל לשנות את המציאות שמתגבשת מול העיניים שלנו".
"לא מדברים איתנו"
תחושות התסכול אינן נחלתם של חיילי המילואים בלבד, אלא גם של תושבי העוטף. כבר יותר משבוע שמדינת ישראל נוקטת מדיניות של החזרת תושבי העוטף לביתם, אלה שביתם לא חרב בטבח של השבת השחורה, ואף מציעה כסף רב לשם כך. כל זה בזמן שמטחי הרקטות על העוטף נמשכים. למעשה, מאז שהחל דילול הכוחות ברצועה ניכר זינוק חד במספר הרקטות שמשוגרות לעבר ישראל. שדרות לבדה ספגה יותר מ־50 רקטות בשבועיים האחרונים.
ראשי הרשויות בדרום תוקפים קשות את הממשלה. ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, אף הגדיר את המהלך להחזרת הלימודים בעוטף בתחילת פברואר ללא קשר למצב המלחמה כ"החלטה מטומטמת", והציב שורה של תנאים שבלעדיהם הוא ימליץ לתושביו שלא לחזור. בין התנאים ניתן למצוא דרישה שהממשלה והעומד בראשה, קרי נתניהו, ייקחו אחריות על ביטחון העוטף. נוסף על כך, דוידי דורש שלא לאפשר לעזתים לחזור לצפון הרצועה, כל עוד חמאס קיים וישנם שבויים ישראלים ברצועה.
דוידי לא לבד. ביום שלישי השבוע שיגר ועד יישובי עוטף עזה מכתב לחברי קבינט המלחמה ובו שורה של דרישות דומות, ושם הם מדגישים את חובתה של המדינה לדאוג למרכיבי הביטחון של היישובים השונים, שגם היום, 3 חודשים אחרי פרוץ המלחמה, עדיין אינם קיימים.
"אני לא יכול להגיד לך שמשהו השתנה מהמצב שהיינו בו לפני פרוץ המלחמה", אומר עורך הדין צבי שני, חבר ועד מושב שובה. "עדיין יש לנו את אותה גדר פשוטה וחדירה כמו שהייתה לפני כן. לכל יישוב נורמלי יש גדר היקפית, שביל היקפי, מצלמות על הגדר ותאורה על הגדר והשביל. אלה אמצעי בסיס בשביל לתת מענה ביטחוני. לנו עוד אין את זה, ולהרבה יישובים בעוטף אין את זה".
מאיפה מתחילה הבעיה?
"בראש ובראשונה מזה שלא מדברים איתנו. את כל ההוראות מנחיתים עלינו. את ההצהרות לא אומרים לנו. אני כבר לא מדבר על התייעצויות איתנו ועל לשמוע ממה אנחנו חוששים או מה אנחנו צריכים. אני מדבר על הרבה יותר בסיסי. שלא נשמע את העדכונים דרך התקשורת. שלא נגלה שרוצים שנחזור לבתים שלנו דרך התקשורת. שיגיעו מקבלי ההחלטות, מראש הממשלה ומטה, ויגידו לתושבים בקול ברור שהם מאמינים שכבר בטוח בעבורנו לחזור לבתים שלנו, וגם ייקחו אחריות ברורה מאוד על הטיפול במצב ויפרטו תוכניות איך מונעים מצב של אפילו זליגות ירי לכיווננו".
מה התחושות בקרב תושבי עוטף?
"קשות מאוד. אגיד לך בכנות, רבים לא בטוחים שהם יחזרו לכאן. יש הרבה מאוד משפחות שכבר מחפשות מקום מגורים אחר. צריך להבין את המציאות שאנחנו חיים בה כבר שנים. יש פה ילדים בני 15 שמפחדים להתקלח לבד, בלי שאחד ההורים נמצא מעבר לדלת, בגלל הפחד מאזעקות ונפילות. יש פה טראומות שמלוות את התושבים כבר שנים ארוכות. אם שולחים אותנו מחר בבוקר בחזרה לבתים, ואת הילדים בחזרה לבתי הספר, אי אפשר להתנהג כאילו כלום לא קרה, ובשביל זה צריך אמצעי חוסן שפשוט לא קיימים. אנחנו ציפינו שנחזור למציאות שהיא 180 מעלות ממה שהיה עד עכשיו. ציפינו לחזור למציאות שאין בה מיגוניות, שאין צבע אדום, לחיים נורמליים. זה לא המצב, ואנחנו מרגישים שאף אחד לא באמת יודע לאן אנחנו הולכים".
***