חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים ומחזיקת תיק החינוך במועצת העיר, מגיבה בחריפות להנחיית משרד החינוך שלא לחייב לימוד שואה, אלא להותיר את לימודי הנושא כלימודי רשות בעקבות טראומת השבעה באוקטובר.
"זו הזיה ולא הנחיה", היא אומרת בראיון לערוץ 7. "משרד החינוך מוצא בשנים האחרונות דרכים לעקוף בעיות ומורכבויות שצריך להתמודד איתן, אבל משרד החינוך הוא המקום להתמודד מול שאלות שהתלמידים שואלים. אנחנו צריכים לחזק את הנושא ולדעת לטפל בו חינוכית ולא להשאיר את זה לפי שיקול דעתו של כל אחד. זה מזכיר את מה שקרה עם לימודי תנ"ך שגם לגביהם הייתה הנחיה שאלו לימודי רשות כשברור לכולם שלא יכול להיות שעם ישראל לא ילמד תנ"ך שהוא הדבר הבסיסי".
ואולי, אנחנו שואלים את משה, מדובר רק בשנה אחת של פסק זמן בשל הטראומה הגדולה, ובהמשך הדברים ישובו למסלולם? "זה לא שנה אחת ולא רגע אחד. אנחנו צריך ללמוד ולזכור את השואה תמיד. זה חלק בלתי נפרד מהיותנו כאן כעם, במיוחד כשניצולי השואה הולכים ופוחתים בכל שנה לצערינו ובכל שנה יש לנו פחות עדויות חיות של ניצולי שואה. זה חשוב כל שנה, כל השנה וגם השנה ואין הפוגות בעניינים האלה".
"צריך לדעת להתמודד. אנחנו אכן בשנה טראומטית ועברנו אירוע מאוד קשה שיש בו סממנים שמזכירים את השואה, אבל צריך לדעת לעבד את זה לילדים, להנגיש את זה ולהתמודד עם זה. היום זיכרון השואה חי יותר לתלמידים מאשר לפני חמש או שש שנים ותפקידו של משרד החינוך הוא לא ללעוס ספרים ישנים אלא להנגיש ולחדש ולחדד אותם. מבחינתי זה כמו להכחיש שואה", היא אומרת וכשאנו שואלים על חריפות המינוח בו היא בוחרת, משיבה חגית משה כי אכן כן "אם כל דבר קטן מרתיע אותנו מלימודי השואה שהם קודש, במקום ללמוד את הלימודים הללו ולהבין למה אנחנו כאן".
"אני לא יודעת מי נותן את עצת האחיתופל הללו, אבל כל מה שנוגע למורשת שלנו הולך ומתערער. עוד לא נרגעתי מההחלטה שלא לחייב לימוד תנ"ך ועכשיו הולכים על אותו כיוון, שלא לחייב לימודי שואה". לדברי משה אין שום סיבה להפסקה בת שנה בלימודי זכר השואה אלא בדיוק להיפך, "אנחנו צריכים ללמוד את זכר השואה ולראות מה קרה לנו בשמחת תורה ולדבר על ההקשרים ולעמוד מולם נכוחה וכמערכת חינוך חובה עלינו לטפל בזה ולא להדחיק את זה למחסן. צריך לדבר על זה ולראות למה השואה שהייתה בשמחת תורה מזכירה לנו תקופות אפלות של עם ישראל ואיך יוצאים מזה מחוזקים".
בשל תפיסתה זו פועלת משה מול מנהלי בתי הספר, והיא מספרת: "כמחזיקת תיק החינוך אפנה לכל בתי הספר ואומר שיש אפשרות שלא נבחר בה, אלא נלמד לימודי שואה וביתר שאת. זה חשוב. בחלקה שלנו ננחה כן ללמד את השואה. כמובן אי אפשר לחייב, אבל אעשה כל דבר כדי לגרום לכך שמנהלי בתי הספר, שאני סומכת עליהם, יבחרו ללמד את לימודי השואה".
משה מספרת כי מאז נודע דבר ההחלטה במשרד החינוך קיבלה לא מעט שיחות ממנהלים התומכים בעמדתה וקיימה מספר מפגשים עם מנהלים אחרים שגם הם מצדדים בגישה זו הקוראת "לקיים שיח ולא להדחיק את התחושות. לא לברוח".
"לימודי שואה הם לימודי מורשת. השואה מלמדת אותנו ששונאים אותנו ורוצים להעיף אותנו מכל מקום ולמה אנחנו כאן. המשותף הוא השנאה לעם ישראל אבל ההבדל הגדול הוא שיש לנו כאן מדינה יודעת להילחם ויש לנו וחיילים שנלחמים. כל שאר הסממנים מאוד דומים. אנחנו חווים את האנטישמיות יום יום ולכן צריך לחנך ולקיים שיח עם בני הנוער ולא לפחד. ההחלטה הזו היא החלטה שגויה ושר החינוך היה צריך להיכנס לעובי הקורה ולומר עד פה. זו מורשת".