במלחמת "חרבות ברזל" שנכפתה עלינו בשמחת תורה השנה, נפלו טובי לוחמינו. בין שאר השמות היו גם כמה מהנופלים שנקראו עמיחי:
רב"ט עמיחי רובין מעכו הי"ד
רס"ר עמיחי יעקב וייצן מפסגות הי"ד
סמל עמיחי יעקב ונינו מקצרין הי"ד
רס"ל עמיחי ישראל יהושע מקרני שומרון הי"ד
ואני מבקשת להיזכר בשני שירים שנכתבו על עמיחי שנים לפני כן, בשנות הששים של המאה הקודמת.
הראשון – השיר "עמיחי" שכתב ירון לונדון ללחנו של סשה ארגוב. שיר אהוב ומוכר עד ימינו, כולל ריקוד עם שהגה הכוריאוגרף שמוליק גוב ארי:
לא ידוע אם נולד
בפתח תקוה או תל חי, או תל חי
אך ברור שלא ימות
אם עד היום עודנו חי, אם הוא חי
אף על פי שגולגלתו
מלאה פלטינה כמו אוצר, כמו אוצר
ובדמו יש רסיסים
של רימונים מטווח קצר, טווח קצר
אל נא ידידי
תבכו את עמיחי
זה תמיד מוקדם מידי
חי לנצח עמיחי, עמיחי
מלטרון יצא פצוע
קצת יותר או קצת פחות, קצת פחות
אך יצא מזה מורווח
כי התחתן עם האחות, האחות
ובאצבע הגליל
חטף כדור בכף ידו, כף ידו
ומאז על החליל
הוא מנגן בלי סול ודו, סול ודו
אל נא ידידי...
אם לכל כדור יש כתובת
מי ידע היכן כתבתו וביתו?
אם לעמיחי אין כתובת,
איך כדור יתפוס אותו, אוטוטו
ועל כן מי שרוצה
להיות גם בסיום הקרב אז מוטב
כן מוטב לו להיות
שני צעדים מאחוריו, אחריו.
בשיחה (שהתפרסמה לפני כמעט 4 שנים באתר ynet) עם בתו, העיתונאית והמאיירת דניאלה לונדון דקל, סיפר ירון לונדון: "השורות הכי טובות שכתבתי אי פעם הן מהשיר "עמיחי" בבימויו של מיכה שגריר: 'ובאצבע הגליל חטף כדור בכף ידו/ ומאז על החליל הוא מנגן בלי סול ודו'".
השיר נכתב במקור, לסרטו של מיכה שגריר "סיירים" משנת 1967. הסרט צולם עוד לפני המלחמה, בשנת 1966 אך עלה למסכי הקולנוע בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים. הסרט מספר על ארבעה לוחמי קומנדו שיצאו לפעולה נועזת בחברון עשר שנים לפני כן. ארבעת השחקנים כוכבי הסרט היו אילי גורליצקי, ליאור ייני, אלי כהן וזאב רווח. הסיפור עליו התבסס הסרט היה מבצע 'כפפות משי' אליו יצאו, בדיוק לפני 70 שנה, ארבעה מלוחמי יחידת 101 בפיקודו של אריק שרון, בליל ט"ו בטבת תשי"ד 21 בדצמבר 1953. שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני נהרגו בפעולה. הפעולה בראשה עמד מאיר הר-ציון עם חבריו ליחידה שמעון כהנר (קצ'ה), כוכבא גיא ואיתן בן-טוב, באה כנקמה על פיגוע טרור שבו נרצחו ב-16 בדצמבר 1953 שני חיילי צה"ל על ידי מחבלים, באזור בית גוברין בעומק קילומטר בתוך שטח ישראל. זה היה אחד המבצעים הקשים שביצעה היחידה באותה עת, בגלל המרחק הרב של חברון מגבול ישראל דאז.
הסרט, בסופו של דבר, לא הפך ל'שובר קופות' והוא די נשכח, למעט השיר 'עמיחי' שהפך כאמור ללהיט, שאיש כבר לא זוכר את מקורו.
זהו השיר היותר מוכר על עמיחי. ישנו שיר נוסף, קצת פחות ידוע אבל רך וענוג לטעמי: "עמיחי בגבול ירדן", שכתבו שרה וניסים שובל בשנת 1969 לאלבום הילדים הראשון של הזמרת אילנית:
נומה נומה, עמיחי, נום ילדי, קטון,
גם הרוח שבגן כבר עייף היום.
גם גיתית לישון תשכב, הרחק בעיר חולון
לשניכם אותו כוכב זורח בחלון
לולי ....לולי....
הירדן יזרום בלאט, גל אל גל דובר
וגיתית לא עוד תפחד, כי אתה שומר
אם תכעס על האוייב, אל תפחד אמור,
כי מיכל הקטנטנה בשחקים תשמור.
לולי.....לולי....
היא מאבא תבקש, שמטוס יקח
וברקים גדולים ואש באויב ישלח.
עצום עיניך, ילד קט, נומה עמיחי,
עוד תצא מן המקלט, כי עמך עוד חי.
את שיר הערש היפה הזה כתבה שרה שובל לאחיינה עמיחי ורדי במעוז חיים והלחין בעלה ניסים שובל, שהיה באותם ימים עורך מוסיקלי ב"קול ישראל".
עמיחי היה ילד בקיבוץ מעוז חיים בגבול ירדן. הימים ימי מלחמת ההתשה ויישובי עמק הירדן היו בקו האש. קיבוץ מעוז חיים היה נתון למתקפות רבות של הצבא הירדני ואנשי הקיבוץ כולם שהו ימים ולילות במקלטים.
כותבי השיר אינם זמינים כבר היום:נסים שובל הלך לעולמו לפני כ-40 שנה, ואת אשתו שרה אי אפשר לראיין... בתם המוזכרת בשיר, גיתית שובל ("גם גיתית לישון תשכב הרחק בעיר חולון") שהיתה ילדת פלא (הופיעה בפסטיבל הזמר כשהיתה ילדה בת 14) ולימים גם זמרת מוכרת בזכות עצמה, חיה כיום בבוסטון שבארה"ב עם בעלה איש המוסיקה רון דרויאן וארבעת ילדיהם. ממנה למדתי על בן דודה, גיבור השיר "עמיחי מגבול ירדן": עמיחי ורדי מקיבוץ מעוז חיים התייתם מאביו רס"ן מנחם ורדי הי"ד שנפל במלחמת יום הכיפורים. לימים היה עמיחי מפקד דבור בחיל הים ואף זכה בציון לשבח. כיום הוא איש עסקים וחי עם אשתו ושלושת ילדיו במנהטן במדינת ניו יורק בארה"ב.
הזמרת אילנית סיפרה לי שכה אהבה את השיר שכשנולד בנה הבכור בשנת 1975, היא קראה לו עמיחי-דוד.
באווירת הימים הללו, כשמדינת ישראל שוב נמצאת במלחמה על הישרדותה, דומה שאין הולמות יותר ואופטימיות יותר מהמילים של השיר 'עמיחי' המוכר יותר: "אל נא ידידי תבכו את עמיחי, זה תמיד מוקדם מידי. חי לנצח עמיחי, עמיחי!!"
עם ישראל חי!