עם עורכת הדין יפעה סגל, מומחית למשפט בינלאומי ומי שהקימה את הפורום המשפטי הבינלאומי, ביקשנו לנתח את שני ימי הדיונים בבית האג בהם הוצגו טענותיה של דרום אפקירה נגד ישראל ותשובותיה של ישראל.
בהתייחס לפומפוזיות בה מתנהל המשפט לעומת הטיעונים המופרכים המוטחים בו נגד ישראל אומרת עו"ד סגל כי די לראות את פאנל השופטים והמדינות מהן הם מגיעים כדי להבין שהמונח צדק זוכה אצל כל אחד מהם לפרשנות שונה מהמקובל, וכך אנחנו מגיעים למצב בו לצד הפאר וההדר שעוטף את המשפט, בפועל נשמעות בדיון טענות הזויות ומופרכות של האשמת הקרבן וניסיון לנגח את ישראל בכלים משפטיים כפי שמנסה דרום אפריקה לעשות.
בדבריה מזכירה סגל כי דרום אפריקה הצטרפה למעשה בשנים האחרונות לציר השחקנים הרעים מאוד בזירה הבינלאומית, וביניהם ניתן למצוא את איראן, חיזבאללה, חמאס, דאע"ש ואחרים, והזירה הזו הופכת למנגנון משומן להלבנת הון, לשחיתות, לאלימות ולדיכוי, ובהתחשב בכך לא מפתיע למצוא את דרום אפריקה במעמד המאשימה בבית הדין.
ועל אף כל זאת אנחנו שואלים על ערכו של השיח המשפטי ששוגרו אליו מומחים לא מבוטלים כמייצגיה של ישראל, עוד לבד מאזכור שמו של אהרון ברק כשופט. לדבריה יש לשאול שאלה מקדימה והיא האם באמת מתנהל שם משפט צדק. "האם יש משמעות לצדדים הטוענים ולטענות הנטענות, או שמדובר במשפט מכור שהמניע המרכזי שלו הוא פוליטי ואז לא משנה איזה טענות יפות אתה מביא. במצב שכזה המשמעות בטלה בשישים גם אם תביא טענות מצוינות וטוענים מצוינים. בית הדין הזה הוכיח בעבר שזו מהות הקיום שלו. ראינו את זה בהרבה החלטות שלו בעבר, כולל החלטה נגד ישראל על גדר ההפרדה. שם האמירה של בית הדין הייתה שאין לישראל זכות להגן על עצמה. כך גם לגבי מדינות אחרות".
מאחר וכך, אומרת סגל, היא אינה חשה רגועה. הטיעונים המצוינים של ישראל אינם מרגיעים אותה, גם אם מולן ניצבות טענות מופרכות. "בסופו של דבר מרבית שופטים מגיעים עם פתק מהבית", היא אומרת.
עוד אנחנו שואלים אודות ערך עתידי לטיעונים שנשמעים בבית המשפט. יתכן שבעתיד הטענות הישראליות יילמדו באקדמיות ואולי יזכו לדיון מעמיק ורציני יותר, ואולי בכך ישנו ערך. עו"ד סגל מספרת על ניסיון העבר שלה כמי שהייתה שותפה למענה הישראלי הלא רשמי של הדיונים אודות עצם זכאותם של הפלשתינים לטעון בבית הדין בהאג נגד ישראל, על אף שאינם מדינה. במעמד ההוא התברר כי גם אם החוק ברור מעל לכל ספק ואין כל עילה שתאפשר את קבלת הטענה הפלשתינית, הרי שכאשר מדובר בישראל בית הדין מעוות את כללי המשפט הבינלאומי ונוהג כרצונו. במציאות שכזו קשה להסתמך על ההשלכות הצפויות לטענות הישראליות בזירת המשפט הבינלאומי.
באשר לתהליך הנוכחי היא אומרת שקשה לשער לאן יתקדמו הדברים מאחר ודברים ייסגרו מאחורי הקלעים ביחסים הדיפלומטיים שבין המדינות. בהקשר זה, היא אומרת, ישראל עושה עבודה טובה והראיה לכך היא התגייסותה של גרמניה לטובת ישראל, הקולות הנשמעים מקנדה וכמובן העמידה האמריקאית לצידה של ישראל.
בנוסף היא מזכירה את החשש שאמור להטריד כל מדינה שתצביע בעד האשמתה של ישראל ברצח עם, חשש לפיו אם רף הגדרת המונח רצח עם יירד עד כדי כך שגם תגובה למתקפה בנוסח השבעה באוקטובר תיכלל בו, הרי שהרף יירד בכל העולם ורבות מאותן מדינות עלולות למצוא את עצמן תחת האשמה דומה בעתיד, ובמקרה שלהן עם הרבה יותר טיעונים מבוססים. החשש הזה, אומרת עו"ד סגל, יביא לאינטרס אגואיסטי פשוט של אותן מדינות שיבחרו שלא להאשים את ישראל.
בשורה התחתונה במשפט שכזה די למאשימה בהשגת רוב שופטים שיצדדו בעמדתה. העובדה הזו נלמדת מעצם קיומם של שופטים מטעם המדינה התובעת ומטעם הנתבעת, כך שהסכמה פה אחד לא יכולה להיות.
"צריך לראות את רשימת המדינות המשתפות ולראות מדינות שמה להן ולזכויות אדם. אנחנו רואים את זה במועצת זכויות האדם של האו"ם, בעצרת הכללת של האו"ם ובמועצת הביטחון, מדינות שהערכים שלהן רחוקים מהנושא המדובר. זה תיאטרון אבסורד והגיע הזמן לשנות משחק ולחשוב על המשחק הבינלאומי מחדש. כשמדינות לא דמוקרטיות מחליטות בנושאים האלה זה מה שיוצר את העיוות והופך אותו לשיטה".