בזמן שבישראל מתחוללת מלחמה, בחוץ עולם כמנהגו נוהג: העצים פורחים, הציפורים מצייצות, נטפליקס ממשיכה להוציא סרטים בינוניים ומטה, ואנחנו ממשיכים לצפות בהם, כי, ובכן, בכל זאת צריך קצת אסקפיזם. קצת לשכוח מהכל.
'ליפט', שמככב במקום הראשון ברשימת הסרטים הנצפים ביותר בישראל של נטפליקס, יושב בדיוק על המשבצת הזו. הוא לא חכם במיוחד, ולמרות הליהוק של הקומיקאי קווין הארט הוא גם לא מצחיק במיוחד, הוא גם בטח לא מקורי במיוחד – למעשה, כמות הסרטים מהם הוא מעתיק היא כל כך גדולה שבלתי אפשרי למנות את כולם – אבל הוא קליל, כיפי, והכי חשוב – מתרחש הרחק הרחק משריקות הפגזים וזיכרונות הטבח.
הסרט, שאת התפקיד הראשי בו משחק כאמור הארט, עוקב אחרי גנב אמנות בשם סיירוס שיחד עם הצוות המופרע שלו מצליחים לבצע גניבות בלתי אפשריות ממש מתחת לאף של האינטרפול. והאינטרפול, במקום לעצור את סיירוס וחבורתו הצבעונית, מגייס אותם להציל את העולם, על ידי כך שהם יגנבו ממטוס מטילי זהב בשווי 500 מיליון דולר שנועדו לממן פעולת טרור.
בנקודה הזו, בערך רבע שעה אחרי תחילת הסרט (שלזכותו ייאמר שהוא מסתפק באורך סולידי של שעה וחצי) לצופים כבר ברור בדיוק מה הולך לקרות בכל שלב, ואם היינו מבקשים מכם לעצור את הסרט ולהכניס ניחוש למעטפה – סיכוי סביר שאפילו את ה"טוויסט" של הסוף הייתם מצליחים לחזות.
ולמרות זאת, למרות שהעלילה והדמויות נשמעות בדיוק כמו 'אושן', 'מיליארד סיבות לשוד', 'הג'וב האיטלקי' או כל קומדיית פשע אחרת שיצאה בעשורים האחרים, עדיין כיף לצפות ב'ליפט' למרות שהוא משמעותית פחות מוצלח מכל הדוגמאות שנמנו פה. כי כמו שילדים יכולים לצפות שוב ושוב בהופעות של קוסמים, למרות שהם יודעים שלא משנה מי הקוסם הטריקים יהיו אותם טריקים ושוב הם הולכים לראות שפן יוצא מכובע ואישה מנוסרת לשניים, כך גם אנחנו עם קומדיות פשע.
אנחנו יודעים שהולכת להיות תכנית גאונית וכמעט בלתי אפשרית לבצע את השוד המושלם, אנחנו יודעים שהחבורה תצליח להתגבר על המכשולים ולעמוד בדד-ליין שהוקצב, אנחנו יודעים שהדד-ליין יוקדם באופן מפתיע, אנחנו יודעים שבאמצע הפעולה יהיה איזה בלת"מ (כנראה בגלל בגידה), ואנחנו גם יודעים שממש בדקות האחרונות של הסרט יהיה איזה טוויסט בו יתברר שהפושע המרכזי הצליח לתחמן את המשטרה/האויב שלהם ולהישאר עם הכסף להפתעת חבריו שלא היו מעורבים בתכנית.
אנחנו יודעים את כל זה, ועדיין נהנים לצפות בזה שוב ושוב, לחפש את הניואנסים הקטנים והמוכרים שאנחנו יודעים שיבואו, ולנסות לזהות את "זריזות הידיים" שעומדת מאחורי הטריק, את הרגע המדויק שבו הפושע מתחמן את כולם כדי שלא נופתע בסוף הסרט כמו השוטרת החביבה והתמימה מהאינטרפול.
וזו גם הסיבה שכיף לצפות ב'ליפט', דווקא בגלל. עם כל הכבוד להברקות והפתעות העלילתיות שקומדיות פשע כמו 'אושן' וכו ידעו להציג, בתקופה הזו אנחנו לא רוצים שיפתיעו אותנו עם טריקים חדשים אלא מעדיפים להתרפק על הפשטות שבמוכר והידוע. ו'ליפט', על חוסר התחכום שבו וההעתקה הבוטה שלו מסרטים אחרים בז'אנר, הוא הכי מוכר וידוע שיש.