כבר שלושה חודשים וחצי החיים של הבן שלי מתחלקים לשניים: 99 אחוזים מהזמן הוא מגן על המדינה. את שאר הזמן הוא מקדיש לניסיון לתפוס את משרד התמ"ת.
משרד התמ"ת הוא שם הקוד הציבורי לגוף החמקמק שאחראי על סבסוד המעונות, ראשי התיבות של תעשייה־מסחר־תעסוקה, או תמתין־מה־תה'רוצה, או תמיד־ממציאים־תירוצים. האמת היא שמשרד התמ"ת כבר לא קיים, או אולי בעצם הוא כן קיים אבל כבר לא אחראי על המעונות, בכל מקרה סיפחו אותו למשרד הכלכלה או הקלקלה או משהו. היום מי שאחראי על העניין הוא כנראה משרד העבודה, או אולי מפלגת העבודה, בשני המקרים מדובר בגוף אנכרוניסטי שאין באמת קשר בינו ובין המטרות שלשמן הקימו אותו. בכל אופן לגוף שאחראי על המעונות לילדים מתחת לגיל שלוש עדיין קוראים תמ"ת, או שלא, אבל ככה העולם מכנה אותו אז לצורך העניין גם אנחנו נקרא לו ככה.
הרעיון שעומד מאחורי התמ"ת (תסתלק־מכאן־תכף) נוגע ללב: המדינה רוצה שאזרחיה יצאו לעבוד, כדי להגדיל את ההכנסות שיאפשרו לה להוסיף עוד שרים, פקידים ומשרדים מיותרים. לכן היא מסבסדת מעונות יום, וכל מה שההורים צריכים לעשות זה לשלם למעון המון כסף, להמציא (הפקידים שלנו נורא אוהבים להמציא מילים כאלה) מסמכים שמוכיחים שהם עובדים, לומדים, משרתים או מקושרים מספיק, ואז המדינה מחזירה להם חלק נכבד מהכסף. או שלא.
כי משום מה, כשמגיע הזמן לשלם המדינה מתנהלת קצת כמו פיל בחנות חרסינה ששכח את הארנק בבית. וזה לא שהיא לא רוצה לשלם. להפך, היא מאוד רוצה, רק קצת חלשה בביצוע. או שהכסף לא נכנס לחשבונו של האזרח, או שנכנס רק חלק מהסכום, או שלפי החישוב של המחשב דווקא האזרח הוא זה שחייב למדינה כסף.
זה לא נובע מרוע אלא מתקלה מצערת – חשבון הבנק לא מעודכן, המחשב לא מסונכרן, המערכת לא בעניין. אבל אל דאגה, כל מה שהאזרח צריך לעשות זה לפנות למדינה, להסדיר (להסדיר זה הבן־דוד של להמציא) את אי ההבנה, ומהחודש הבא והלאה הכסף ייכנס לבנק כמו שעון. שוויצרי. או שלא.
אין תמ"ת בעולם כלל
למרבה השמחה, למשרד התמ"ת (תתרגל־מותק־תתרגל) יש מוקד שאליו ניתן לפנות בכל בעיה, עניין או שאלה. הם בדרך כלל לא עונים, אבל לפנות בהחלט אפשר.
קחו לדוגמה את הבן שלי, שהמדינה חייבת לו כסף עוד מהשנה שעברה, שבה הוא שילם למעון עשרות אלפי שקלים והמדינה החזירה לו רק חלק, אבל אמרה לו שמקסימום היא תתקזז איתו בשנה הבאה. השנה הבאה הגיעה ועכשיו והם באמת מתקזזים: הוא משלם על שני ילדים, והמדינה בתמורה מרחיקה אותו מהם ושולחת אותו להגן על המולדת. במשך יותר מחודש הוא לא ראה בית, ואז לאט לאט התחיל לקבל חופשות קצרות, שאותן הוא מנצל כדי לתחזק את הזוגיות עם המוקד העירני של התמ"ת (תתקשר־מיד־תתנתק).
בפעם הראשונה שהוא התקשר אליהם הוא התבשר שמיקומו בתור 160 וזמן ההמתנה ארוך מהרגיל, אבל אפשר להשאיר מספר ונציג יחזור אליו בהקדם, או שלא. מה שכן, לא חייבים לבלות את כל היום בהאזנה להודעה המוקלטת, אפשר להתכתב עם פקידי המדינה בצ'אט ואפילו לשלוח מייל. זה לא מביא לשום תוצאה, אבל האופציה לפחות קיימת.
אחרי המתנה ארוכה כאורך הגלות (סתם, הגלות הייתה קצרה יותר) הוא התייאש. כלומר אין ייאוש בעולם כלל, זה נכון, אבל גם אין תמ"ת בעולם כלל. ואם יש הוא מעל לטבע. בלתי ניתן להשגה. נמצא ואין עת אל מציאותו.
בחופשה הבאה הוא לקח את הילדים בבוקר למעון (הא, האירוניה), חזר הביתה והתקשר למוקד הטמיר. הפעם אירע לו נס ומיקומו בתור היה 90, מה שנטע בו תקווה שאולי הוא יצליח להסדיר את העניין עוד לפני שהילד הקטן יהיה בן 18. בזמן שהמתין עד שיענו לו הוא הספיק להכין ארוחת בוקר, לנקות את הבית, לשלם חשבונות, להשתתף בפגישת זום ארוכה, להשלים חומרים אקדמיים מהסמסטר שהתחיל בלעדיו, לסיים דוקטורט ולכתוב תורת לחימה מהפכנית לצה"ל. כשהשמש נטתה למערב הוא התבשר שמיקומו בתור הוא, תחזיקו חזק, אחד. הוא הסדיר נשימה, הסתרק, התמרק, ואז השיחה התנתקה.
באזור האישי באתר התמ"ת (תראה־מה־תקול) הוא ראה שלא משלמים לו כי חסר מסמך שממציא כמה שעות הוא למד בסמסטר א', ומסמך נוסף שממציא כמה שעות הוא שירת במקביל בצבא. שזה מעניין, כי איך אפשר להמציא שעות אקדמיות בזמן שהוא ממציא את עצמו לרשות צה"ל 24 שעות ביממה, ולמה צריך להמציא לתמ"ת (תן־מסמכים־תודה) אישור מצה"ל כשהם בעצמם מודים שהם יודעים שהוא במילואים? באמת, אי אפשר להמציא דברים כאלה.
שודדים המכונים אזרחים
באמת, למה המדינה עושה להם את זה? האם מדינת ההייטק והסייבר לא יכולה למצוא (סליחה, להמציא) פתרונות מעבר לתביא־עוד־מסמכים־תתקשר־מחר־נראה־כבר? בוודאי שהיא יכולה. האם זו מזימה של שר החוץ האמריקני בלינקן כדי להוריד לחיילים את המוטיבציה ולזרז את סיום המלחמה? יכול להיות. האם הפקידים שלנו רשלנים? ממש לא. זאת אומרת לא כולם, בואו לא נכליל.
הבעיה היא שפקידי המדינה רואים את עצמם כשומרי סף שמגינים בגופם על הקופה הציבורית מפני שודדים אכזריים, אלה שלעיתים מכונים גם אזרחים. במדינה פקידוקרטית מתוקנת כשלנו כל אזרח הוא בחזקת גנב עד שיוכח אחרת, ולא יוכח, כי תמיד יהיו חסרים לו מסמכים.
וזה עוד לפני שהזכרנו שחלק גדול מהמתחזים, כלומר האזרחים, הם כרגע חיילים שגם ככה טרודים במיליון בעיות אחרות. כשהמדינה צריכה אותם, היא שולחת אותם לעזה. כשהם צריכים אותה, היא שולחת אותם לעזאזל.
אז עכשיו תגידו – מה אתה רוצה, שהמדינה תצמיד פקיד לכל חייל?
התשובה היא: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה. אני רוצה פקידים שיעברו בין הגדודים, יאספו מהחיילים את כל הצרכים והבעיות ולא ירפו עד שכל החסמים יוסרו וכל המניעות ייפתרו. אני רוצה שהמדינה תצא מגדרה כדי להתייצב לצידו של כל מי שמתייצב לצידה, ולא תשלח לאשתו דרישות תשלום על הפרשי מס רטרואקטיביים משנת 2016 והלאה בגלל מענק מילואים שבעלה קיבל אחרי 120 יום שבהם היא הייתה לבד עם הילדים ובינתיים העסק שלה קרס.
אני רוצה שהמנהיגים שלנו יתחילו באמת להשקיע בפראיירים הנדירים האלה שמחזיקים את המדינה. אני רוצה שחוץ מהמענקים הם יתירו למענם פלונטרים מעיקים. אני רוצה שמי שעושה יותר מ־60 ימי מילואים בשנה יצורף למועדון ההטבות של חבר. אני רוצה שהמדינה תשרת את אזרחיה, שהכול יהיה גלוי ושקוף וקל להשגה למי שבאמת מגיע לו. אני רוצה שהמדינה תשתמש בבינה מלאכותית כדי להקל עלינו, לא כדי לרגל אחרינו. אני לא רוצה יותר לשמוע משפט כמו "מה אתה רוצה, זה ידוע שכדי להשיג את הזכויות שלך אתה חייב לעבוד בזה".
אני רוצה מדינה מאורגנת, יעילה, עם מוסר עבודה בשמיים, והאמת היא שגם המדינה רוצה. אבל כנראה חסרים לה טפסים.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***