יותר ממאה ימים שרוב העיניים נשואות, באופן טבעי, למלחמה ברצועת עזה ולגזרת הצפון במלחמת חרבות ברזל. מי שהתרחקו מאור הזרקורים הם כוחות צה"ל שפועלים ביהודה ושומרון.
בשבוע האחרון גם החזית הזאת עלתה לכותרות בעקבות הפיגוע ביישוב אדורה, שרק בנס לא נגמר אף הוא בטבח המוני, והפיגוע ברעננה שבו נרצחה עדנה בלושטיין ועוד 17 נפצעו. המחבלים בפיגוע הרצחני יצאו מחברון והיו בשנות הארבעים לחייהם, הגיל ששר הביטחון מדבר עליו כמבחן להחזרת העובדים מהרשות לתוך שטחי ישראל.
על אף אי ההתמקדות התקשורתית בנעשה בימים אלה ביהודה ושומרון, ולצד הפיגועים של השבוע החולף, צה"ל דווקא פועל בצורה רחבת היקף בגזרה. שורה של גורמים ביטחוניים ואזרחיים אף מגדירים את הפעילות של הצבא שם כמקיפה והעוצמתית ביותר מאז ימי חומת מגן. בתום שבוע מורכב מאוד ביטחונית ביהודה ושומרון, ועמוק אל תוך החודש השלישי ללחימה, ישבנו השבוע עם שלושה מג"דים במילואים מהחטיבות המרחביות השונות ביהודה ושומרון לסיכום ביניים של המלחמה בגזרה שלהם. וכן, הם מדגישים כי מדובר בסיכום ביניים בלבד, ואין לא להם ולא לחיילים שאיתם שום כוונה לעזוב באמצע הדרך, מבלי שהעבודה הושלמה.
השלושה הם סגן־אלוף (מיל') דודו פדידה, מפקד גדוד 910 בחטיבת עציון, סגן־אלוף (מיל') רותם ליברמן, מג"ד 420 בחטיבה 646 (חטיבת צנחנים במילואים) שפועל בעיקר באזור צפון השומרון מאז פרוץ המלחמה, וסגן־אלוף (מיל') רואי גרינברג־צוברי, מג"ד 8109 בחטמ"ר שומרון. עם פרוץ המלחמה שלושתם עזבו את בתיהם ומאז הם מתמקדים בלחימה מסביב לשעון בגזרות השונות ביהודה ושומרון.
"אני והחיילים שלי הגענו לפה כבר בשבעה באוקטובר, ומאז אנחנו פועלים פה בלי סוף", אומר פדידה. "אני יכול לומר לך, וזה גם מגובה מאוד בנתונים, שמדובר בשלושת החודשים הכי אינטנסיביים מבחינה צבאית שהיו בגזרת גוש עציון. אפילו בחומת מגן גזרת הגוש לא הייתה מלאה בפעילות צבאית כמו עכשיו".
ומצד שני, ראינו עלייה באירועי טרור בשבוע האחרון.
"האירועים שהתרחשו בימים האחרונים הם אירועים קשים. גם נגד הכוחות שלנו היו ניסיונות פיגוע שסוכלו. יחד עם זה, צריך לראות את מה שאנחנו עושים פה ולהבין שמדובר באירוע משנה משחק. הגדוד שלי לבדו עצר יותר מ־160 פעילי טרור. חטמ"ר עציון בכללותו עצר יותר מ־600. וזה מעבר ל־13 מחבלים שחוסלו על ידינו. נכון, לעומת המספרים בעזה זה נשמע שולי, אבל ביחס למה שכולנו מכירים מיהודה ושומרון, זה שינוי דרמטי. וכל זה רק בחטמ"ר עציון, בלי קשר לגזרות האחרות. אנחנו במקום אחר לגמרי לעומת מה שהיינו בו לפני כן. מדדי הטרור האזרחי, שזה הגורם המקשה ביותר שיש על ההתיישבות, צנחו לכמעט אפס. האזרחים פה חיים בשגרה שלא זכורה כאן. כשהתושבים מתחילים לדבר איתי על סנן לייזר שמפריע, אני יודע שאנחנו במקום טוב מאוד, כי לפני כן מה שהפחיד אותם הן זריקות אבנים יומיומיות. זה לא אומר שחיסלנו או עצרנו את כל מי שרוצה לפגוע בנו, אבל כן שינינו גישה ועברנו לעבודה הרבה יותר התקפית ואינטנסיבית".
"מה שאנחנו עושים בכל השבועות האחרונים זה לפרק את מחנות הפליטים של צפון השומרון", מוסיף ליברמן. "רק בחודש וחצי האחרונים ביצענו 20 מבצעים גדודיים במחנות הפליטים השונים כדוגמת מחנה הפליטים בג'נין, נור א־שאמס, בלאטה ושאר המקומות".
איך נראים מבצעים שכאלה?
"זה מאוד תלוי. יש מבצעים שההתמקדות בהם הייתה על חישופים הנדסיים, בחלק היה אסיפת כל אמצעי הלחימה שיש בזירה שאליה הגענו, וחלק היה חיסול מבוקשים. בעצם התמקדנו בלהגיע ללב תשתיות הטרור שפרוסות בכל המרחב כאן, והליבה שלו, או קן הצרעות המרכזי בו, ממוקם במחנות הפליטים".
איך נראות התשתיות האלה?
"מסודרות מאוד. אנחנו מדברים פה על דברים שראינו בעזה לפני כמה שנים. מדובר על גדודים מסודרים מאוד, על היררכיה ברורה. זה מה שהיה ביהודה ושומרון עד לפרוץ המלחמה. מאז אנחנו עסוקים בלפרק את כל הדברים האלה עד היסוד. מדובר במבצעים התקפיים עמוק בתוך הכפרים. אם אני משווה את זה למבצע בית וגן שהיה בקיץ, מי שפעלו בתוך הכפרים היו חיילים סדירים ובעיקר כוחות מיוחדים. הפעם פרצנו את התקרה הזאת, ואנחנו רואים את השינוי בשטח ואת ההתפרקות של התשתיות האלה. יש עוד הרבה עבודה, אבל אנחנו בדרך הנכונה".
גרינברג־צוברי, הצלע השלישית בשיחה שלנו, הופקד על הגזרה שהייתה עד לפרוץ המלחמה החמה ביותר - חווארה. "יש כאלה שאומרים שמדובר באזור שהכי בער במזרח התיכון", הוא אומר בחצי חיוך. מאז שבעה באוקטובר הוא וחייליו נמצאים בגזרה, וגם הוא רואה את השינוי בתפיסה שהובילה את צה"ל עד היום. "אנחנו מבינים היום שבשביל לשמור על היישובים ועל הצירים, הפעילות שלנו חייבת להתחיל עמוק בתוך הכפרים. כלומר המטרה היא אותה מטרה, אבל ברור היום לכולם שהדרך להגיע אליה צריכה להיות אחרת, הרבה יותר התקפית", הוא אומר.
זה משהו שברור רק לכם, הנמצאים בשטח, או שזאת גם התפיסה שמגיעה מלמעלה?
"זה בהחלט מגיע גם מלמעלה. אני הייתי בדיוק בגזרה הזאת בינואר הקודם. אופי הפעילות שלנו הפעם שונה לגמרי. לפני שנה איש לא דמיין שנראה חיילי מילואים עושים פעילות מבצעית באור יום באמצע הקסבה של שכם. אנחנו מייצרים לעצמנו חופש פעולה, כשהאסטרטגיה שלנו היא או לתפוס את המחבלים כבר בביתם או ביציאה מביתם, או אפילו לקחת את זה צעד אחד קדימה - לגרום להם לפחד לצאת מהבית במקום שהם יחשבו איך להגיע אלינו. העבודה האינטנסיבית שלנו הובילה לכך שיש ירידה כמעט לאפס של אירועי טרור עממיים בחווארה, וזה לפני שנפתח כביש עוטף חווארה. זה שינוי סופר־דרמטי".
גרינברג־צוברי מתאר את השינוי העיקרי בעיניו עד כה מהפעילות בשטח. "אנחנו רואים משהו שלא הכרנו לפני כן. בסוף כל מבצע שאנחנו עושים, אנחנו נתקלים בגל הסגרות. עד היום יותר מחמישים מחבלים הסגירו את עצמם בסוף המבצעים. זה אפקט תודעתי משמעותי מאוד. זה לא אומר שאין ניסיונות לבצע פיגועים, ואנחנו מסכלים לא מעט כאלה, אבל אנחנו במקום אחר לגמרי מכל בחינה שהיא".
העובדה שכמעט כל תשומת הלב מופנית לעזה ולצפון מסייעת לכם לפעול בצורה חופשית יותר? הרי כולנו מכירים את המציאות בימי שגרה, שבה כל צעד ביהודה ושומרון נבחן בשבע עיניים.
"אין ספק שיש לנו יותר חופש פעולה, אבל אישית אני מרגיש שהסיבה לכך היא שהדרג הצבאי הבכיר פשוט סומך עלינו שנעשה את העבודה בצורה טובה מבלי לסבך את הסיטואציות. הדרג הבכיר נותן לעבוד למי שמראה שהוא יודע לעבוד. זה המצב שאנחנו רואים כיום בשטח, והוא פועל לטובת כולם. אנחנו יכולים לעשות את העבודה שלנו, וזאת הסיבה שהגענו באמת מכל מקום בארץ, הן גאוגרפי והן אידאולוגי, ובעבור הדרג הבכיר אנחנו מקנים שקט ומאפשרים לו להתמקד בעבודה הרבה בעזה ובצפון".
זאת גם הייתה המציאות לפני המלחמה?
"בחלק מהמקומות כן, אבל בהרבה מקומות לא. מה שאנחנו עושים היום, העובדה שאנחנו באמת נכנסים לכל מקום ביהודה ושומרון, כולל בשעות יום, זה לא משהו שהיה לפני המלחמה. זה גם מה ששונה בין המצב כאן למצב ברצועה. אנחנו נמצאים בכל מקום וכל הזמן. זה לא היה בהכרח לפני המלחמה בכל מקום ומקום. גם כשנכנסו לכפרים או לערים כמו שכם, זה היה בשביל מבצעים מיוחדים ודברים כאלה. לא בשביל אירועים בשוטף".
גן ילדים ממולכד
מאחורי האופטימיות של המג"דים, וכפי שכבר רמז לכך ליברמן, מסתתרת תמונה קשה של הירדמות ארוכת שנים בשמירה. הממצאים שגילו הגדודים השונים במבצעים הרבים בכפרים ובמחנות הפליטים ביהודה ושומרון נראים בדיוק כמו התיאורים שיוצאים מרצועת עזה. ההבדל הדרמטי הוא שמדובר על מרחק של דקות ספורות מהערים הגדולות בישראל.
"יש לנו הרבה סיפורים שנשמעים אנקדוטליים, אבל ביחד הם מרכיבים תמונה מדאיגה מאוד של מה שצמח כאן", אומר ליברמן. "אחד המקרים הכי בולטים התרחש במחנה הפליטים נור א־שאמס, במרחק 10 דקות נסיעה מנתניה. מדובר היה בבית ממולכד בליבו של מחנה הפליטים, שבקומת הקרקע שלו פועל גן ילדים של אונר"א. מדובר ברמות תעוזה שלא לגמרי חשבו שנמצאות כאן, אלא רק בעזה. הממצא הזה, לצד עוד המוני ממצאים דומים, גרם לכך שלצבא נפל האסימון".
אתה מציין שמדובר בסיפור אנקדוטלי, אבל בשבועות האחרונים ראינו שגם מנהרות אותרו ברחבי יהודה ושומרון, ולא מדובר באחת או שתיים.
"נכון. ולכן ברור לכולנו שאם לא נטפל בזה עכשיו, אנחנו נקבל עזה על סטרואידים 10 דקות נסיעה מהערים הגדולות בישראל. אנחנו לא נמצאים במצב שבו הפעילות ביהודה ושומרון היא סתם בונוס שיצאנו אליו בעקבות המלחמה, אלא ממש מלחמת אין ברירה. אין לנו שום אפשרות אחרת מלבד לנקות את השטח".
באופן אישי נתקלתם גם אתם בפירי מנהרות, שזה אולי הדבר שמטריד יותר מכל הן את התושבים ביהודה ושומרון והן את התושבים בערים הקרובות לכפרים?
"כן, אבל זה קצת יותר מורכב. ראינו התחלות של מנהרות בג'נין ובמקומות נוספים. מדובר היה באותה תוכנית של עזה, אבל עדיין בשלבים התחלתיים שלה. הרבה פעמים מדובר בבורות מים שמסבים אותם למחסני נשק, וגם להתחלת מנהרות. זה ממש כמו מחלה, שאם אתה לא מטפל בזה כבר בהתחלה לאחר מכן הטיפול יותר קשה. אנחנו נמצאים איפה שהוא באמצע, ולכן יש לנו עבודה רבה".
וכשזה המצב, אתם יכולים להגיד לתושבים ביהודה ושומרון ובכלל בישראל שמה שקרה בעוטף לא יקרה גם להם? הרי רק בנס נמנע טבח ביישוב אדורה.
"אחרי שבעה באוקטובר צריך להיזהר מהתחייבויות גדולות מדי. אני כן יכול לומר שברור לכולנו שלשם צריך לכוון. אני יכול להגיד לך שבכל מקום שאנחנו הגענו אליו, לא השארנו אבן שלא הפכנו. בכל מקום שהיינו בו, פירקנו את התארגנות הטרור שהייתה שם בצורה מלאה. החל מווידוא שלא נשאר אף נשק בידי הצד השני, דרך עצירת הפעילים וגם חיסולם בעת הצורך, ועד השמדת כל התשתיות הפיזיות שלהם במקום. המטרה הייתה ברורה מאוד וחדה מאוד. אבל ברור שאי אפשר להסתפק במה שאנחנו עושים עכשיו, ונהיה חייבים להמשיך עם זה גם הלאה, לאחר שהמלחמה תיגמר".
לשמר את ההישג
הדברים שליברמן אומר זוכים להסכמה מוחלטת של שני המג"דים הנוספים שאיתנו. המסר שהם מעבירים הוא שלאחר שבעה באוקטובר המציאות השתנתה. "ברור לכולם שהרבה מאוד מהאמצעים ומחופש הפעולה שיש לנו עכשיו חייבים להישאר גם ביום שהמלחמה תיגמר", אומר גרינברג־צוברי. "ברור שהפעילות בכפרים לא תהיה אינטנסיבית כמו עכשיו, כשאנחנו בזמן מלחמה, אבל זה חייב לקרות. חופש הפעולה שיש לנו היום חייב להישאר, כי אחרת באמת נגיע למצב כמו עזה, ולשם אסור לנו להגיע".
קל להגיד שיש שינוי תודעה בזמן מלחמה, אבל השאלה הגדולה היא כמה הוא יישאר אחריה.
"אני יכול להעיד שזה לא משהו נקודתי למלחמה. אנחנו כבר מתוכננים לסבבי פעילות הבאים שיהיו בהמשך השנה, ותוכניות הפעולה הן בדיוק התוכניות שאיתן עבדנו בחודשים האחרונים. אותה תפיסת לחימה התקפית. שבעה באוקטובר שינה הרבה בתפיסות שלנו, וחלק נרחב מזה יישאר גם אחרי המלחמה. אנחנו מבינים שככל שאנחנו מתעסקים יותר בעומק, המחבלים מתחילים לפחד ומורידים ראש. עד היום בעיקר התמגנו, אבל מאז שפרצה המלחמה ברור לנו שחייבים לעבור להתקפה. רק ככה נצליח לעמוד במשימה שלנו".
"ההבנה שלנו היא שבלי הפעולות האלה, וכל הזמן, לא נצליח לבלום בצורה אפקטיבית את הטרור", אומר פדידה. "כשהגישה שלך היא לחפש את המחבלים בבתים שלהם, ברחובות שלהם, אתה מקצץ המון מהיכולות שלו לצמוח. וזה נכון במיוחד כשאתה יודע מי הן הדמויות הבכירות, המפקדים השונים, ובעלי התפקידים המשפיעים. נכון, לסמוך בעיניים עצומות על המידע שמביא המודיעין אחרי אירועי שבעה באוקטובר אי אפשר, אבל אנחנו כן רואים שזה עובד. לא נצליח לעצור כל מחבל בודד, אבל את המקסימום שאנחנו יכולים לבצע אנחנו חייבים לבצע".
יש אפשרות לעמוד במשימה הזאת מבלי להיות בשטח באופן קבוע, אלא רק לצאת ולהיכנס ליהודה ושומרון כמו שעשינו ברצועת עזה?
"בשום פנים ואופן לא. אני חושב שהמילה קונספציה שנצרבה בנו עמוק מדי בחודשים האחרונים התנפצה לכולנו בפנים. בכל מקום שלא נהיה, נאבד שליטה ונראה את הטרור צומח. זה בדיוק מה שקרה בצפון השומרון, ששם אנחנו לא נמצאים. הם הגיעו למצב שהם אפילו מנסים לשגר טילים משם. בסוף לשכנים שלנו יש רצון אחד משמעותי, וזה להשתלט מחדש על הארץ שלנו ושאנחנו לא נהיה כאן. ובכל מקום שלא נהיה הטרור יצמח, ואנחנו נהיה בבעיה. זה מה שקרה בעזה, וזה מה שהתחיל להתרחש בצפון השומרון. אין לנו פריבילגיה לפעול אחרת".
מאז תחילת הלחימה חיסל צה"ל מחבלים רבים ברחבי יהודה ושומרון, ובניגוד למה שכביכול מצטייר בדיווחים השונים, רבים מאותם מחבלים שחוסלו אינם משתייכים לחמאס או לג'יהאד האיסלמי, אלא לגדודי חללי אל־אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח בראשותו של אבו מאזן, וחלקם אף היו שוטרי הרשות הפלשתינית. מציאות זאת העצימה את החשש מפני תרחיש של היפוך קנים, כלומר ששוטרי הרשות ואנשיו של אבו מאזן, מי שכביכול מנסים לצייר אותם כפרטנר של ישראל ואולי אף כמי שיקבל את השליטה בעזה אחרי מיטוט חמאס, יפנו את נשקיהם נגד ישראל.
"אני יכול להגיד לך אמירה כללית בנושא. אין שום הבדל בין חמאס, הג'יהאד האיסלמי, גדודי חללי אל־אקצא או כל ארגון כזה או אחר בשומרון. הם כולם מחבלים, וכולם מגובשים סביב אותה מטרה", אומר ליברמן.
פדידה מרחיב אף יותר. "אנחנו מודעים לתרחיש של היפוך קנים. הוא נמצא על השולחן. זה לא משהו שמתעלמים ממנו. יש גם תוכניות אופרטיביות לאירוע כזה. אנחנו יודעים איפה כל קנה ומי מחזיק אותו. צריך להבין משהו, הפלשתינאי החכם שרוצה לפגוע בנו לא אומר את זה בקול, ואז מנסה להפתיע אותנו. מקבילו הלא חכם מספר לכולם את תוכניותיו ומאפשר לנו למצוא אותו ולעצור אותו בזמן. אז אנחנו בהחלט נערכים לזה במידת הצורך, זה בהחלט על השולחן".
***