אי שם בתחילת שנות האלפיים, באחד משיאי היחסים בין ישראל לטורקיה, הכדורגלן חיים רביבו הפך להיות שם שגור בפי כל אוהד כדורגל מקומי, לאחר שהביא במו רגליו את האליפות לקבוצת פנרבחצ'ה. אוהדי הקבוצה הניפו פעם אחר פעם דגלי ישראל כדי לתמוך בשחקנם הישראלי, במחווה שנראית היום רחוקה כל כך וכמעט דמיונית. הגלגל בטורקיה התהפך מזמן, ומי שחשב שנרמול היחסים לפני כשנתיים יסייע - התבדה. שגיב יחזקאל, שחקנה של קבוצת אנטליהספור ושחקן נבחרת ישראל, שמתחילת המלחמה שמר על פרופיל נמוך, הבקיע שער והקדיש אותו לשחרור החטופים בעזה - ביום המאה למלחמה. לאחר התקרית קבוצתו של יחזקאל החליטה להשעות אותו והודיעה כי תתיר את החוזה שלו באופן חד־צדדי.
אלא שהטורקים לא הסתפקו בכך. בהוראת שר המשפטים המקומי הוא נעצר על ידי המשטרה ונחקר בחשד ל"הסתה פומבית של הציבור לשנאה ועוינות" ועל "תמיכתו בטבח שביצעה ישראל בעזה". השר הטורקי, שהודיע על החקירה, הצהיר: "אני מגנה את התקיפות של ישראל, שביצעה פשעים נגד האנושות על ידי ביצוע רצח עם בעזה, בלי התחשבות בילדים או נשים, צעירים או מבוגרים, במשך יותר מ־100 ימים. תמיד נמשיך לעמוד לצד הפלשתינים המדוכאים". בחקירתו אמר יחזקאל כי לא התכוון לעורר פרובוקציה, וזו הפעם הראשונה שהתייחס לנושא, ושמדובר במחווה אישית למען השבת החטופים. בתוך פחות מיממה מתחילת הפרשה הוא שוחרר והוטס במהירות לישראל.
המערכת המדינית הישראלית ובעיקר משרד החוץ פעלו ללא לאות בפרשה הזאת. ראש השב"כ רונן בר התערב גם כן, וגם התאחדות הכדורגל האירופית אופ"א וההתאחדות הבין־לאומית פיפ"א היו מעורבות, וכנראה עוד יהיו מעורבות בעקבות התרת חוזהו של יחזקאל.
"היום זה שגיב יחזקאל, מחר זה ספורטאי אחר"
יחזקאל לא היה היחיד שמצא את עצמו במשטרה באותו יום. שחקן נוסף של נבחרת ישראל, עדן קארצב, המשחק באחת הקבוצות הכי מזוהות עם נשיא טורקיה ארדואן - בשאקשהיר - נחקר במשטרת איסטנבול בעקבות דברים שפרסם בעמוד האינסטגרם שלו בקריאה להשבת החטופים. גם במקרה זה הוא שוחרר מהמועדון לאלתר, ועניינו עוד יובא לבירור בערכאות הכדורגל הבין־לאומיות.
שלושה שחקנים אחרים ממשיכים עדיין לשחק במדינה אחרי שתי התקריות הללו - ים מדר, במדי קבוצת הכדורסל של פנרבחצ'ה, שכבר ספג אלימות במהלך המלחמה, ונמרוד לוי, שמשחק תחת דרכון שוודי בקבוצת הכדורסל סמסונספור. שני הכדורסלנים שומרים על פרופיל נמוך מאוד בחודשים האחרונים. הישראלי השלישי, באופן אבסורדי, משחק בקבוצה שהחלה את כל הבלגן, זו של שגיב יחזקאל. מדובר ברמזי ספורי, ערבי־ישראלי, שלגביו בינתיים לא הייתה דרישה להדחה מצד האוהדים.
הערבוב של המלחמה והספורט העלה בישראל מיד את השאלה בשביל מה ישראל צריכה לשמור על יחסים טובים עם טורקיה בעת הזאת. מתחילת המלחמה נוקטת המדינה קו אנטי־ישראלי מובהק, ונשיאה ארדואן אף כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכינוי הקשה "היטלר".
"ישראל, בתמיכת ארצות הברית ואירופה, מבצעת פשעים נגד האנושות בעזה מאז תחילת המלחמה. יש לעצור את ישראל בהקדם האפשרי, כי היא כבר לא מתנהלת כמו מדינה, ואנו נפעל להעמידה לדין על הפשעים שהיא ביצעה ברצועת עזה. היא יצאה מדעתה ואיבדה את זה לגמרי", טען הנשיא הטורקי. לפני כן אמר כי "חמאס אינו ארגון טרור, אלא ארגון שחרור שמנהל מאבק על אדמתו. אין לנו בעיה עם מדינת ישראל, אך יש לנו בעיות עם המדיניות שלה נגד הפלשתינים".
צריך להזכיר שלא הרבה לפני המלחמה היה ארדואן אמור להגיע לישראל לביקור היסטורי. היום חלק ניכר משרי הממשלה חושבים שעדיף להגדירו 'פרסונה נון גראטה'.
שר החוץ ישראל כ"ץ אמר בעקבות אירועי השבוע כי "טורקיה הפכה להיות דיקטטורה חשוכה, הפועלת נגד ערכים הומניים וערכי הספורט. מי שעוצר כדורגלן על אקט של הזדהות עם 136 חטופים שנמצאים כבר למעלה מ־100 ימים בידי מחבלי ארגון טרור רצחני, מייצג תרבות של רצח ושנאה. אני קורא לקהילה הבין־לאומית ולארגוני הספורט הבין־לאומיים לפעול נגד טורקיה ונגד השימוש הפוליטי שלה באלימות ואיומים נגד ספורטאים. היום זה שגיב יחזקאל, מחר זה ספורטאי אחר", הוסיף.
שר הביטחון יואב גלנט תקף במילים קשות את הטורקים. "כאשר רעדה האדמה בטורקיה לפני פחות משנה, הייתה ישראל המדינה הראשונה להתייצב ולהושיט סיוע שהציל את חייהם של רבים מאזרחי טורקיה. מעצרו השערורייתי של הכדורגלן שגיב יחזקאל הוא ביטוי לצביעות ולכפיות טובה. במעשיה, טורקיה משמשת כזרוע הביצועית של חמאס".
השר גדעון סער, חבר הקבינט הביטחוני, היה הנחרץ מכולם. "טורקיה של ארדואן האנטישמי מתנהלת נגד ישראל כמדינת אויב. ישראל צריכה לשקול הגשת תלונה לבית הדין הבין־לאומי לצדק בהאג נגד טורקיה, על כיבוש צפון קפריסין וטיהורה האתני מיוונים־קפריסאים, כמו גם על כיבוש צפון סוריה וטיהורה האתני מכורדים. הישראלים צריכים למחוק את טורקיה ממפת החופשות ולהימנע מייבוא סחורות ממנה", דברי סער.
בשיאה של ההסלמה ביחסי טורקיה-ישראל
האם אנחנו בדרך לניתוק היחסים עם טורקיה נוכח העמדה הנחרצת שנשמעה מצד שרים בכירים? ההערכה היא שדווקא ראש הממשלה נתניהו מעוניין בהנמכת גובה הלהבות ובשימור יחסים דיפלומטיים, גם אם על אש נמוכה, בין שתי המדינות.
ד''ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב וממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, אומר שדווקא הקישור לעולם הספורט הוא שמנע הידרדרות גדולה יותר ביחסי המדינות. "עצם העובדה שזה קשור לעולם הכדורגל שינה את התמונה. הטורקים נמנעו מלהגדיל את המשבר, אף שבתחילה הם חשבו שזה עניין בינינו לבינם, אבל לאחר מכן הבינו שמדובר בכדורגלן שהוא שחקן נבחרת ישראל וראו את ההתערבות של ההתאחדות הישראלית ושל אופ"א ופיפ"א, ונמנעו מלעשות צעד קיצוני יותר".
מה אנחנו יכולים ללמוד מהתקרית הזאת?
"האירוע הזה בעצם מראה את רמת חוסר הסובלנות של החברה הטורקית כלפי ישראל ועד כמה האנטי־ישראליות בטורקיה הגיעה לרמות קשות, אף שמדובר במשהו בסיסי מאוד כמו מחווה לחטופים. אפילו לזה לחברה הטורקית לא הייתה סבלנות, וזה מצער מאוד", הוא אומר. "אנחנו עלולים לראות עוד פרשות מלאכותיות שיצרו הטורקים באופן חד־צדדי. אני לא חושב שיחסי המדינות בדרך לימים טובים יותר. כדי שייפתח דף חדש ביחסים צריכות להתחלף שתי הממשלות - גם זו הישראלית וגם זו של ארדואן. עד שארדואן לא יתחלף, יהיה קשה מאוד לשנות את היחסים לטובה".
אנחנו יכולים להגיע לניתוק היחסים בקרוב? זה משהו שארדואן היה רוצה?
"אני לא רואה שאנחנו בדרך לניתוק יחסים, כי הטורקים נהנים מאוד מהיחסים הכלכליים בין המדינות, והם מרוויחים הרבה מאוד כסף. גם חלק ניכר מהסחורות הטורקיות עוברות לעולם הערבי דרך נמל חיפה, והם לא מעוניינים לפגוע בצינור הזה. הם זקוקים לנו. האינטרס העיקרי שלנו צריך להיות - לשמר את היחסים הדיפלומטיים הנוכחיים מבלי להידרדר לעימות. אנחנו לא צריכים לדחוף אותם להפוך לאויב, אבל ייתכן שהם יעשו זאת בעצמם. לדעתי, עד סוף מרץ, כשיהיו בטורקיה בחירות לרשויות המקומיות, נמשיך לראות את המגמה השלילית ואת המתיחות בין המדינות. אני צופה שלאחריהן, תלוי כמובן בהתרחשויות במלחמה בעזה, אולי נוכל לראות תקופה של רגיעה יחסית. כרגע אנחנו בשיאה של ההסלמה בין טורקיה לישראל".
הפרשן לענייני ערבים והחוקר הבכיר במכון הירושלמי לענייני ציבור ומדינה יוני בן מנחם מעריך כי ההסלמה הטורקית נועדה בעצם לספק את הציבור הטורקי, שבימים אלה מפגין בהמוניו נגד ישראל. "הפרשה הזאת מעידה על כך שארדואן ער מאוד לרחשי הציבור הטורקי. יש גל הזדהות גדול עם חמאס מתחילת המלחמה והפגנות ענק בעד עזה, לצד כעס ושנאה לישראל. כל זה מלובה בידי אמצעי התקשורת הטורקיים. אסור לשכוח שמדובר במוסלמים ושמפלגת הצדק והפיתוח, שהיא המפלגה השולטת בראשות ארדואן, היא שלוחה של תנועת האחים המוסלמים, בעצם תנועה אחות של חמאס", מסביר בן מנחם. "ארדואן מתיישר עם הרחוב, כמו שהשליטים הערבים בירדן ובמצרים מתיישרים עם הרחוב ויוצאים נגד ישראל כדי לייצג את עצמם בצורה מסוימת מול האוכלוסייה. הוא עושה אותו דבר כי הוא חושש על הכיסא שלו".
הופתעת מתגובתה של טורקיה?
"ארדואן היה יכול לעשות דברים הרבה יותר חמורים, והוא לא שבר את הכלים. הזמינו את הכדורגלן לחקירה, שחררו אותו ולא פגעו בו. זה נמשך בסך הכול כמה שעות והיה משבר תחת שליטה. לא נתנו לזה להתפתח יותר. גם כך היחסים בין המדינות נמצאים במקום בעייתי אחרי כל ההתבטאויות האנטי־ישראליות של ארדואן, שקרא לנתניהו 'היטלר'. אנחנו יכולים להגיע למשבר של ניתוק היחסים לגמרי עם טורקיה. ארדואן לא רוצה את זה, אבל זה עלול לקרות. כרגע הוא פועל בזהירות, כדי שהיחסים עם ישראל לא ינותקו. יש אינטרסים של קשרים כלכליים בין ישראל לטורקיה, ששני הצדדים מרוויחים מהם. ישראל מייבאת לא מעט סחורות מטורקיה. התיירות הישראלית מפרנסת את הטורקים, ואובדנה הוא בעיה בעבורם".
גורמים בחמאס אמרו בעת האחרונה כי הנהגת הארגון שוקלת לעבור מקטאר לטורקיה, מחשש שתחוסל על ידי המוסד הישראלי. בן מנחם חושב שמדובר במצב שיגרום כאבי ראש רבים למערכת הביטחון הישראלית. "באיסטנבול קיימת שלוחה גדולה של הזרוע הצבאית של חמאס, שאותה מפעילים מגורשי עסקת שליט, והם מכווינים פעילות טרור נגד ישראל משטחי יהודה ושומרון ומגייסים סטודנטים פלשתינים לשורות חמאס. גם זאהר אלג'בארין, בכיר חמאס שמיועד לרשת את סאלח אל־עארורי בצמרת התנועה, מתגורר באיסטנבול, ומשם הוא מנהל את האימפריה הכלכלית הענקית של חמאס. על פי גורמים בתנועה הוא מקורב לנשיא טורקיה ארדואן. גם אל־עארורי היה בעצמו ראש השלוחה הזאת, עד שישראל פנתה לארצות הברית שהפעילה לחץ, והוא גורש ועבר ללבנון", מתאר בן מנחם את הקשר ההדוק. "בחמאס מסבירים כי המודיעין הטורקי יעיל מאוד, הוא מכיר היטב את שיטות הפעולה של המוסד הישראלי ויכול לסכל כל ניסיון חיסול של ישראל. טורקיה נחושה להגן על חמאס בשטחה. המוסד גם לא ינסה לעשות שם חיסולים של חמאסניקים, כי המוסד יודע טוב מאוד מה היכולות של המודיעין הטורקי".
מדוע ישראל לא דרשה, בעת נרמול היחסים, לחסל את שלוחת חמאס בטורקיה?
"זו באמת בעיה שלפני שנתיים, כשהחל נרמול היחסים עם טורקיה, הנשיא הרצוג וראשי הממשלה בנט ולפיד נתנו לגיטימציה לנרמל את היחסים באופן מוטעה, מבלי לנצל את ההזדמנות לקבל את מה שחשוב לישראל. הרי ארדואן חיזר אחרינו, והיה נכון לדרוש הרבה דברים בתמורה לנרמול. הוא רצה את חידוש הקשר עם ישראל, והיה צריך לדרוש קודם כול את חיסול השלוחה של חמאס או הגירוש שלה. זה לא קרה, ואם משעל והנייה ישבו באיסטנבול - תשתנה המשוואה ולא לטובת ישראל".
המשבר הנוכחי עם טורקיה מעיד אולי יותר מאי פעם על דמותו של הנשיא הטורקי ארדואן ועל יחסו לישראל. ייתכן מאוד שאלמלא האינטרסים הכלכליים הייתה טורקיה מנתקת את יחסיה עם ישראל. ההקצנה שחווה המדינה תחת ארדואן באה לידי ביטוי לאורך כל המלחמה נגד חמאס בעזה, ובמערכת המדינית יודעים בדיוק שטורקיה היא לא ידידה אזורית שאפשר להישען עליה בעת צרה. עם זאת, נראה שבמערכת המדינית נחושים לשמור על היחסים הדיפלומטיים המוזרים מאוד מול הטורקים, כשברמה המסחרית שתי המדינות נהנות, אך ברמה המדינית־פוליטית הבכירים הטורקים מתבטאים כלפי ישראל כמו אויביה המרים ביותר, והיה ניכר שגם סביב שולחן הממשלה ובעיקר מצד בכיריה אזלה כבר מזמן הסבלנות לנשיא הטורקי ולהתלהמויות מצידו.
היחסים עם טורקיה נשמרים מטעמים אסטרטגיים בעיקר. לכן העדיף ראש הממשלה נתניהו שלא יישמעו התבטאויות קשות נגד הטורקים והורה לשריו, ללא הצלחה, לשמור על פרופיל נמוך. התקרית עם שחקני הכדורגל היא איתות. האם בישראל הבינו נכון את האיתות הזה? ימים יגידו. בינתיים כנראה גם ישראלים שאהבו מאוד לנפוש בטורקיה, יעדיפו שלא להגיע למדינה שבה שחקן כדורגל נעצר בגלל מחווה, שכמוה יש רבות במדינות שונות, אך איש לא נעצר ונחקר בגללה.
***