ימיה האחרונים של שנת 2000, האינתיפאדה השנייה משתוללת בשיא עוצמתה, ובביתו של ד"ר ת'אבת ת'אבת דריכות. ת'אבת מוכר כאיש של שלום. מפגשיו הרבים עם פעילי שלום ישראלים, היותו רופא שיניים מכובד ומוערך ותפקידו כמזכיר פת"ח בטול־כרם עשו לו שם של דמות ראויה ומרגיעה שתורמת לדו־קיום ולהרגעת הרוחות. אז מדוע ד"ר ת'אבת מסתגר בביתו?
"ת'אבת ת'אבת גלגל פיגועים בכל הציר שמטול־כרם לרמאללה, ציר שרווי באוכלוסייה יהודית", סיפר ראש השב"כ באותה תקופה, אבי דיכטר. "הוא נזהר מאוד שלא להפוך להיות מבוקש, כי זה עלול היה ליצור בעיה גדולה לרשות הפלשתינית, אבל המשיך לגלגל פיגועים עד שאנחנו שרפנו אותו מודיעינית".
מרגע שנחשפה מעורבותו הגדולה בתכנון ובהוצאה לפועל של פיגועים, הוא הפך יעד לחיסול של השב"כ. באותה תקופה מדיניות החיסולים שגשגה, ות'אבת, שידע בעצמו על פועלו, חשש שהוא על הכוונת. "הוא לא יצא מהבית", דיכטר שחזר. "באותו זמן מבוקשים שהיו שומעים מסוק, לא משנה אם של מד"א או של צה"ל, היו מתחבאים בבית. אחרי שבועיים שהמסוקים הסתובבו והוא לא יוצא, הבאנו את הימ"מ, חבר'ה על הכיפאק ששכבו איפשהו במסתור באזור כביש 6. היה שקט, הוא התפתה, ואז חמישה צלפים חיסלו אותו מרחוק".
גם העבודה המודיעינית האיכותית של השב"כ והחיסול המוצלח לא שכנעו רבים מחבריו שוחרי השלום של ת'אבת. הם האשימו את אהוד ברק ושאול מופז, ראש הממשלה והרמטכ"ל דאז, ברצח של איש רודף שלום מתנועת פת"ח המתונה בדם קר. "רצחו עם 39 כדורים חבר יקר שלי", ביכתה פעילת השמאל יהודית הראל את ידידה, "השותף הכי חשוב שלנו לפעילות למען שלום עוד בימי האינתיפאדה הראשונה, הד"ר ת'אבת ת'אבת עליו השלום מטול־כרם. ד"ר ת'אבת היה אדם בכיר בפת"ח ומראשוני המתגייסים למאבק לשלום. כיהן כשר בריאות באותו זמן. למה חיסלו אותו? ככה... טעות...".
אלמנתו של ת'אבת, בלי צל של בושה, עוד עתרה לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה שנה לאחר מכן, בדרישה שיפתח בחקירה נגד שר הביטחון וראש הממשלה. "שבועיים לפני שנרצח הוא הציל 20 חיילים שנקלעו לשטח A", טענה בכתב העתירה הרטוב מדמעות תנין. נדרשו עוד כמה שנים טובות, כולל מבצע חומת מגן אחד, כדי שעיני הציבור כולו ייפקחו ויתגלה פרצופו האמיתי של ארגון פת"ח כמכוון ומעודד טרור.
היום כמעט אין חולק על כך שערפאת חלש על מערך טרור קטלני דרך תנועת פת"ח שלו ודרך גדודי חללי אל־אקצא שהונחו ושומנו על ידו. ועדיין, בדרך פלא, במערכת הביטחונית והמדינית לא מצליחים, או לא רוצים, לעשות את החיבור ההיסטורי לימינו ולגזור את אותן מסקנות, הפעם בטרם תבוא הרעה. שר הביטחון יואב גלנט, שראה את אירועי האינתיפאדה השנייה וחווה על בשרו כשר ביטחון את אירועי שבעה באוקטובר, התבטא השבוע כך: "אני מקווה שהממשלה תקבל את עמדת צה"ל ושב"כ בכל מה שקשור לפועלים וכספים ברשות הפלשתינית. אני אומר בצורה הברורה ביותר: רשות פלשתינית חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי, לא פחות מזה".
אין באפשרותנו לדעת מהם החומרים המודיעיניים שמונחים בפניו של גלנט ומה הוא בוחר לקרוא מתוכם. אך גם אם אנשיו מתרשלים בעבודתם, התמונה האמיתית גלויה לכול. בתחקיר שערכנו בשיתוף אתר 'הקול היהודי', אנו חושפים איך דבר לא השתנה מאז ימיו של הדוקטור המכובד ת'אבת ת'אבת. כאז כן היום, מזכירי הנפות של תנועת פת"ח ברחבי יהודה ושומרון נתפסים כדמויות פוליטיות מתונות הרחוקות מרצח וטרור. אך בפועל הם שקועים ראשם ורובם בעידוד טרור באזורם, כולל קשר הדוק לארגון הטרור גדודי חללי אל־אקצא המתחדש, שפועל כביכול באופן ספורדי ובמנותק מהתנועה.
מסכה של מהוגנות
ראשית מעט רקע ארגוני. פת"ח, מפלגתו של ערפאת ושל ממשיכו אבו מאזן, מחזיקה בידיה את שלטון הרשות הפלשתינית, באופן דמוקרטי למראית עין, מאז הקמתה. פת"ח הוא ארגון מפלגתי באופיו, שאנשיו הם פוליטיקאים ועסקנים. הם מחזיקים סניפים ברחבי יהודה ושומרון ומתחזקים תמיכה בשטח. על פי הסכמי אוסלו, יש לרשות גם מנגנוני ביטחון כמו משטרה ומודיעין, שמיועדים לצורכי פנים. מטבע הדברים, מי ששולט בהם ביד רמה הם אנשי המפלגה, כמקובל וכמושרש בתרבות הדמוקרטית הערבית העשירה.
כלפי חוץ, אנשי פת"ח מעולם לא עסקו בטרור באופן ממשי. הם תמכו ב"מאבק נגד הכיבוש", שיבחו דמויות שהקריבו את עצמן במאבק הזה, שילמו למשפחותיהם במעטה של סיוע וצדקה, אבל מעולם לא עמדו בריש גלי מאחורי פעילות טרור. זה לא סותר את העובדה שהם הפעילו והכווינו טרור בצורה שיטתית. הדרך הנסתרת שלהם, שהתגלתה לאט מדי ומאוחר מדי, הייתה 'גדודי חללי אל־אקצא'.
ארגון הטרור הזה הוקם בתחילת האינתיפאדה השנייה, ועמד מאחורי פיגועים רבים וקטלניים. הוא התחזה להתארגנויות מקומיות שמנותקות משיוך ארגוני, ואיגד מחבלים מכלל הפלגים. עם זאת, ככל שהגיעו צה"ל ושב"כ למייסדיו ומפקדיו, התמונה התבררה. דמויות כמו ראאד אל־כרמי, ת'אבת ת'אבת, ג'יהאד עמארין ונאסר עוויס, שזוהו והופללו כמובילי ההתארגנות – היו כולם חברים בכירים יותר ופחות במנגנוני פת"ח ובמשטרה הפלשתינית. לאחר מעשה נשמעו גם עדויות מפורשות של מייסדי הארגון, שסיפרו כי הראיס ערפאת הוא שקיבל את ההחלטה על הקמת הגדודים. נוסף על כך, מסמכים שנמצאו בפשיטה על המוקטעה ברמאללה בימי מבצע חומת מגן הוכיחו וביססו עוד יותר את החשד. כחלק מההתפכחות הזאת נעצר, הועמד למשפט ונשלח לכלא מרוואן ברגותי - אז ראש התנזים, וכיום התקווה הגדולה של השמאל ליום שאחרי אבו מאזן.
בסביבות שנת 2007, סביב היחלשות פת"ח בעזה וביהודה ושומרון ומדיניות החיסולים המוצלחת של צה"ל, גדודי חללי אל־אקצא התפרקו הלכה למעשה. אך בשנים האחרונות, לצד התגברות הטרור ביהודה ושומרון, התחילה בנייה מחדש של הארגון בידי הדור הצעיר ונעדר ההרתעה. בזמן מבצע שומר החומות (2021), כשהארץ כולה בוערת, פרסם הארגון הודעה רשמית על נייר לוגו מהודר לפיה "גדודי חללי אל־אקצא שבים אל דרך המאבק המזוין". אלו לא היו רק מילים ריקות על נייר: מאז ועד היום הוציאו גדודי חללי אל־אקצא מאות פיגועי ירי ומטענים, חלקם קטלניים למדי. אך כמו אז כך גם היום, הגדודים מציגים את עצמם כהתארגנות מקומית ועצמאית, מנותקת לחלוטין מפת"ח ומהרשות הפלשתינית. בדיקה מעמיקה יותר, הבוחנת את ההנהגה המקומית־מפלגתית של פת"ח, חושפת תמונה שונה לחלוטין.
הזדהות ללא סייג
העיר ג'נין מיתגה את עצמה בשנים האחרונים כמעוז הטרור של יהודה ושומרון. לא מן הנמנע שבעוד כמה שנים ניחשף להיקף התארגנות הטרור בעיר, ונופתע כפי שהופתענו בעזה. מלבד קרבות הרחוב שמנהלים מחבלי גדודי חללי אל־אקצא בעיר עם כוחות צה"ל שנכנסים תכופות לפעילות מבצעית, הארגון קיבל אחריות על שורה של פיגועים קשים: חטיפת הנער הדרוזי טירן פרו, הריגת לוחם צה"ל בר פלח ז"ל, הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, הפיגוע בבני ברק ושורה של תקריות ירי לכיוון היישוב מעלה גלבוע ומוצב סאלם.
אי אז, עם התעוררות הטרור בעיר, הסבירו הגנרלים לשעבר, עטורי אותות הקונספציה, שהסיבה להתגברות הטרור היא היחלשות כוחה של הרשות הפלשתינית בעיר והתחזקותם של כוחות צעירים ומקומיים. העובדה שראאד חאזם, המחבל שביצע את הרצח ברחוב דיזנגוף, הוא בן של בכיר מאוד בפת"ח לא בלבלה אותם. גם לא שני שוטרים פלשתינים שנהרגו במהלך חילופי אש עם כוח ימ"מ בעיר. מפלגת פת"ח והרשות שבה היא שולטת הן "אינטרס ביטחוני־ישראלי", ושום פרט במציאות לא יוכל לשבש את התפיסה הזאת.
אך גם אם ננסה לתייג את כל הסימנים האלה כנקודתיים ולא מעידים על שיתוף פעולה מערכתי, היכרות עם מזכיר פת"ח בג'נין תפתור לנו את הספקות שנותרו. "מזכיר" הוא למעשה האיש החזק של המפלגה באזור. הוא לא המושל, תפקיד מוניציפלי רשמי מטעם הרשות הפלשתינית, ואין לו עניין עם פינוי אשפה ובניית מגרשי ספורט. תפקידו היחיד הוא תחזוק השטח המפלגתי של פת"ח והכתבה של הקו בנושאים החשובים למפלגה. זרועו המקומית של אבו מאזן, אם תרצו.
בג'נין מכהן פעיל ותיק של פת"ח, עטא אבו רמילה. הוא מחובר היטב למפלגה, מצטלם עם בכיריה המכהנים כשרים בממשלת הרשות, וראש הממשלה מוחמד אשתייה אפילו בא לבקרו כשאושפז בבית החולים לפני שלושה חודשים. הוא ממש לא עשב שוטה, לא דור צעיר ולא מורד בשלטון הרשות. הוא בשר מבשרה. ועם כל זאת, אבו רמילה הוא מקטרי הטרור הגדולים בעיר. בקולו, בפניו ובפומבי הוא מחבק את היוזמה המקומית של גדודי חללי אל־אקצא ותומך בה, בלי אפילו בדל של הסתייגות. "אנחנו בשדה הקרב מאוחדים", אמר הבכיר בפת"ח לאחרונה בעצרת גדולה בעיר. "אנחנו קוראים לעם הפלשתיני בכל מקום בעזה, ירושלים, בגדה, בגליל, במשולש, בנגב וברצועת החוף להתאחד. הפילוג מאחורינו, היום אנחנו נלחמים - פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית והדמוקרטית – כל עמנו הפלשתיני בשדה הקרב... אנחנו קוראים להמון מקרב עמנו לשאת נשק. היום השפה בינינו ובין הכיבוש היא שפת הנשק, הרובה, שפיכות דם תחת שפיכות דם, עד שננקום עבור כל השאהידים הקדושים שלנו". אכן, דברים שלא ניתן להטיל ספק בכוונתם.
בינואר 2022 היה אבו רמילה אפילו מפורש יותר, בכינוס של תנועת פת"ח בג'נין: "חבל ג'נין מלא בלוחמים נאמנים ובעלי ניסיון מאבק, והם חלק מצבא של חברי תנועת פת"ח בכל חלקי הארץ". על דברים ברוח זו הוא חזר בכמה ראיונות לכלי התקשורת הערביים, ורק מפני קוצר היריעה לא נביא כאן את כל תוכנם.
שנייה רק לג'נין בהיקף ועומק הטרור שבה בין ערי יהודה ושומרון היא שכם. מחנות הפליטים של העיר הגדולה הם החממה שבה נולדו בשנים האחרונות התארגנויות כמו 'גוב האריות' ומסגרות נוספות שנכללו תחת הכותרת הרחבה 'גדודי חללי אל־אקצא'. בתודעה הציבורית נצרבה 'גוב האריות' כהתארגנות שהוציאה לפועל כמה פיגועים איכותיים ועשתה כאב ראש די גדול לצה"ל. עמדות צה"ל, צירים מרכזיים ואפילו יישובים היו מאוימים תקופה ארוכה באש של חבורת המחבלים משכם.
גם כאן הטיפול הצבאי בבעיה היה נגוע בקונספציה. תקופה ארוכה מדי אפשרו מפקדי הגזרה לשוטרי הרשות הפלשתינית לטפל בבעיה בעצמם, מה שכמובן לא הביא לשום תוצאה. רק לאחר חיסולם של כמה מחברי התארגנות 'גוב האריות' באוקטובר 2022, התחילה הרשות לפעול נגדה. בדיעבד התברר שזה שוב אותו טריק ישן מהספר: המשטרה הפלשתינית עצרה את אותם מחבלים בהסכמתם וברצונם, כדי ליצור להם חסינות מפני פעולות חיסול של צה"ל ולשחרר אותם בהזדמנות הראשונה.
ובזמן שיד אחת עוצרת לכאורה את מחבלי הגדודים, היד השנייה מהללת ומעריצה אותם. מזכיר פת"ח בשכם, מוחמד חמדאן, לא טרח להסתיר את הקשר ההדוק של התנועה לגדודי חללי אל־אקצא. אחרי חיסולו של המחבל השפל איברהים נבולסי, שהפך לסמל התנגדות ולכוכב־על בשכם ובאזור כולו, התבטא חמדאן בערוץ טלוויזיה פלשתיני כבעל הבית של הארגון: "אל־נבולסי חוסל עם יותר מ־60 כדורים כדי לוודא הריגה", אמר. "גדודי חללי אל־אקצא יקבעו את אופי התגובה לאחר הלוויית הקדושים".
אצל חמדאן אין צורך לחפש קצות חוט וקישורים נסתרים על מנת לעמוד על טיבו. הוא שם הכול על השולחן ובלי טיפת בושה. בריאיון שנתן באותו חודש דיבר על שיתוף פעולה פורה בין מחבלי גוב האריות למנגנוני הביטחון הפלשתיניים. וגם שנה אחר כך – ביולי האחרון – דיבר ברשת הטלוויזיה 'אל קאהירה' על שיתוף הפעולה הפורה בין פת"ח לגדודי חללי אל־אקצא. "הם השתייכו לגדודי חללי אל־אקצא", אמר בהתייחסו למחבלים שביצעו ירי על ניידת משטרה באזור שכונת השומרונים בפאתי שכם, "והם גיבורי תנועת פת"ח, כל פלגי הפעולה הלאומית, ובראשם פת"ח והזרוע הצבאית שלו, גדודי חללי אל־אקצא".
הקו הזה נמשך בעוד ראיונות שהעניק לתקשורת, בסוכות אבלים שהקים למחבלים בשכם, ובעצרות תמיכה גדולות שהוביל למען המחבלים מהגדודים. זהו קו אסטרטגי ברור של המפלגה, שרואה בגדודי הטרור של חללי אל־אקצא זרוע מבצעית שלה לכל דבר ועניין.
ירי מטול־כרם לבת חפר
השימוש שעושה פת"ח בסניפיו המפלגתיים ברחבי יהודה ושומרון כדי להכווין ולעודד טרור הוא לא סיפור רק של שכם וג'נין. אלה אומנם הערים שבכותרות בשנים האחרונות, אבל הפריסה של התופעה הזאת היא רחבה, מערכתית ושיטתית, וכדי להציג את כולה יידרש גיליון שלם. החומרים כולם נמצאים במערכת, והם מוכיחים עידוד שיטתי לטרור שנוקטת תנועת פת"ח דרך מזכיריה בכל נפה ונפה ביהודה ושומרון. כאן ניתן רק עוד מספר דוגמאות, ובקצרה.
אם הייתה טבלת דירוג לליגת הטרור, טול־כרם כנראה הייתה מתמקמת במקום השלישי והלא מכובד אחרי ג'נין ושכם. העיר בעלת ההיסטוריה העשירה בטרור מטפחת בשנים האחרונות גדוד חללי אל־אקצא מקומי משלה, שמתקרב בגודלו למובילי הטבלה. הקבוצה, שכינתה את עצמה גם "גדוד התגובה המהירה" על שם הגדוד ההיסטורי של ראאד אל־כרמי, קיבלה אחריות על פיגועי ירי לעבר עמדות צה"ל, מחסום תאנים, היישובים עינב ואבני חפץ, וכן על ירי לעבר היישוב בת חפר שמעבר לגדר ההפרדה.
מעבר לעובדה שרבים מחברי ההתארגנות הם חברים בתנועת פת"ח ובאים ממשפחות של המנגנונים, גם מזכיר פת"ח בעיר לא חוסך מפיו אף הזדמנות להזדהות עם הגדודים. איאד ג'ראד, שמחזיק בתפקיד המזכיר מאז 2019, מקפיד להגיע להלוויות מחבלי הארגון ולהזדהות עימם. הוא השתתף בהלוויה של ג'יהאד שחאדה, מפקד גדוד התגובה המהירה בעיר, וגם בהלוויה של מחבל נוסף מהארגון – מוחמד ג'ראד. אם השם נשמע לכם מוכר, זה רק מפני שמוחמד הוא אחיינו של המזכיר איאד ג'ראד.
בריאיון לעיתון 'אלערבי אל ג'דיד' בפברואר האחרון, השתפך איאד ג'ראד על הארגון הטרוריסטי שפועל באזורו: "פעילות גדוד ג'נין ו'התגובה המהירה' בטול־כרם מבטאים את העם הפלשתיני בכלל, והוא פועל יוצא טבעי של מקרי ג'נין ושכם, שהיו שיקוף של פעולות הכיבוש". כשנשאל אם הרשות הפלשתינית מצרה חלילה את צעדי הטרוריסטים, ענה: "הרשות הפלשתינית לא רודפת את אנשי גדוד טול־כרם, ועסוקה רק במניעת כאוס". באותה הרוח הכחיש בריאיון ל'סאדא ניוז' שהרשות פועלת נגד הגדודים, ואמר שהמעצרים שביצעה הם על רקע פלילי, וכי הרשות הפלשתינית מאפשרת צעדות שונות בסולידריות עם 'חטיבת טול־כרם'.
ציטוטים דומים, באותה התלהבות רצחנית, ניתן לשמוע ממזכירי פת"ח ביריחו, בית לחם, טובאס, חברון, קלקיליה, סלפית ובית לחם. מזכיר פת"ח בקלקיליה מוחמד וולול מתעד את עצמו צועד בראש תהלוכות חמושות של גדודי חללי אל־אקצא. כמוהו גם מוחמד סוואפטה, מזכיר טובאס, שתועד נואם בשתי תהלוכות חמושות של הארגון ושיבח שאהידים שלו. מזכיר רמאללה מואפק סחויל לא מפספס אף הלוויה של מחבלים מהארגון, ומזכיר נפת מזרח בנימין נעצר בעצמו אחרי סדרת פיגועים של גדודי חללי אל־אקצא באזור, בחשד למעורבות בהם. ההבדל היחיד בין הגדודים השונים הוא רק ביכולת ובהתארגנות. לא במוטיבציה, לא בשיתוף הפעולה ההדוק עם הרשות הפלשתינית ועם תנועת פת"ח השולטת בה, ולא באהדה הציבורית הסוחפת לפעילות הזאת.
בעידן הקודם, זה שהסתיים בשמחת תורה תשפ"ד, היינו מפטירים אחרי קריאת הפרטים הללו באמירה: "נו, אם אנחנו ראינו את זה בטלוויזיה, בעיתון, ביוטיוב ובפייסבוק, מן הסתם גם המודיעין שלנו מכיר את זה". לא עוד. גילינו בדרך הכואבת ביותר ששב"כ ואמ"ן מחפשים את המטבע בכל מקום, רק לא היכן שהוא נמצא. הם מסרבים להאמין לנאומים מפורשים, לתוכניות כתובות ולהצהרות חד־משמעיות. עצם ההמלצה של אותם גופים להמשיך ולהיסמך ביטחונית על הרשות הפלשתינית, כפי שהתבטאה בדבריו של שר הביטחון השבוע, מעידה על העיוורון שטרם נרפא. בעידן הנוכחי האזרחים הם שמאירים את העיניים, הם שדורשים את ביטחונם והם שנוטלים את היוזמה. מהמערכת הביטחונית נדרש רק להתיישר איתם, ובאופן בהול.
לתגובות: [email protected]
***