נחום לנדאו, יו"ר צח"י בקיבוץ סעד מספר לערוץ 7 על האתגרים שעובר הקיבוץ שמרביתו שוהה בבית מלון כבר 103 ימים מאז פרוץ המלחמה.
"הקיבוץ ברובו במלון נבו בים המלח אבל האתגר של השהות במלון הוא קשה מאוד, במיוחד למשפחות עם ילדים, יש לכך המון המון השלכות", אומר לנדאו.
לדבריו, "45 משפחות בחודש האחרון לאט לאט זלגו ויצאו לפתרונות פרטים ועם כל כמה שקשה כי הלכידות הקהילתית נפגעת נדמה לי שבעת הזו שיש כל כך הרבה אתגרים וכל אחד פוגש אותם מכיוונים אחרים, במרכז שמים את החוסן של התא המשפחתי, לתקופה מסוימת הקהילה לא תהיה כפי שהייתה בליל שמחת תורה ברחבת בית כנסת, היא תהיה מפוזרת בתקופה מסוימת. נעשה מאמץ אדיר של מוסדות הקהילה לשמור על הלכידות אבל זהו אתגר גדול, המשפחה צריכה להיות במרכז לפני, וכי נציל את הקהילה והמשפחות ישלמו מחיר זוגי שיהיה קשה לשקם? לא עשינו בכך כלום".
לנדאו מתייחס גם לשאלת החזרה. "לגבי שאלת המיליון דולר של החזרה: מצד אחד קולות לחזור כמה שיותר מהר גם בשביל הבריאות הנפשית, לא פשוט שלושה חודשים מחוץ לבית. ליל שבת אחד עשינו אשתי, אני, בתנו ובן חיל, לא האמנתי שאני יכול להתרגש משבת בבית, אמרתי להם: אתם קולטים שהקירות הללו לא שמעו 3 חודשים קידוש מליל שמחת תורה? חוויה קשה מאוד. אנחנו כולנו קרועים כי אין אמירה ברורה מהממשלה ואמירות סותרות מהצבא לגבי המצב הביטחוני, דבר זה משפיע על החוסן הקהילתי.
מאוד ייתכן ונמצא את עצמנו בתחילת מרץ עם גרעין ראשון שחוזר הביתה אבל קשה לדעת, אתה הולך שני צעדים קדימה ואז המטח על נתיבות מחזיר אותך צעד אחד אחורה. בהחלט אתגר גדול וימים יגידו איך נצא ממנו, סומך על כל כוחות ההנהגה הקהילתית והכוחות הפרטים בתוך הקהילה שנוכל לאתגר הזה, קשה לדעת כמה זמן ייקח להשתקם".
יחד עם זאת מבקש לנדאו להסתכל על חצי הכוס המלאה. "בסוף צריך לזכור שאנחנו בחסדי ה' נעקרנו מבתינו אבל יצאנו בשן ועין בחסד בגדול שלא ברור לי למה זכינו בו. חוץ מחברים שירדו לכפר עזה ונפצעו 2 ו-2 בני משק שנרצחו מחוץ לסעד, חסד ה' היה עלינו, צריך גם פרופורציות בתוך האתגרים והם אתגרים גדולים".
בנו של לנדאו הוא סמג"ד בצנחנים וכן בתו התחתנה במהלך המלחמה עם בנו של הרב דורון פרץ שנפצע בקרב בנחל עוז. "לצד יו"ר צחי אתה אבא וסבא, אנחנו למודי שילובים מאתגרים מאוד. בר המצווה של הבן שלנו הייתה בעופרת יצוקה לכן נאלצנו להעתיק אותה ללביא, זהו הבן שהיום הוא סמג"ד 890. במלחמה הזו שוב נפל עלינו הפור, עשרה ימים אחרי תחילת המלחמה אחת מבנותינו התחתנה והייתה שאלה גדולה האם לקיים את החתונה כי החתן עצמו נפצע בקרב נחל בעוז בשמחת תורה ואחיו דניאל קצין בשיריון נחטף.
ברגע שהבנו מגורמי הצבא שלא תהיה תשובה בזמן הקרוב הם היו מאוד נחושים להתחתן, לא נותנים להם לנצח אותנו, הם רוצים להחריב ואנחנו נבנה. אמנם חתונה קטנה יחסית ולא איפה שתכננו, בישיבה ביד בנימין, אבל עם עוצמות של התרגשות ושמחה שקשה לתאר. כל הערבוב הזה הוא בהחלט לא פשוט, בנוסף ליו"ר צחי, אני מנהל קהילה בקיבוץ אורים, וגם ברמה הפרטית - בנים וחתנים שמשרתים בכל הגזרות. מטלטל שאי אפשר לדמיין כל האי ודאות, משתדלים למצוא את הכוחות הכי חיוביים".
