העיתונאי קלמן ליבסקינד עומד בטורו בעיתון מעריב על מותם של קרובי משפחת טיבי בעזה.
"אלחנן גרונר מאתר הקול היהודי עשה מה שאף עיתונאי אחר לא עשה, וחשף בפנינו מעט מעולמה של אותה משפחת טיבי ברצועת עזה", מציין ליבסקינד.
ד"ר סחר טיבי, כך התברר - זו שמוחמד מג'אדלה סיפר עליה שהיא "מרצה לחינוך במקצועה" - היא קצינה בדרגה המקבילה לרב־סרן באחד המנגנונים של חמאס, המשרתת במחלקה "להכוונה פוליטית ומוסרית" ואחראית להטפת אידיאולוגיית חמאס במרכז הרצועה, כותב ליבסקינד.
"איך מכל כלי התקשורת שלנו, רק אתר הקול היהודי, שפועל מיצהר ומעסיק שניים וחצי עיתונאים, הצליח למצוא מיהי קרובת משפחתו 'ברת הלבב' של אחמד טיבי ובמה היא עוסקת? זו שאלה מעניינת, אבל היא לא הכי מעניינת. הרבה יותר מעניין לשאול מה קרה רגע אחרי הפרסום הזה?
איך זה שכלי התקשורת שלנו, שמגלים שקרובת משפחתו של חבר בכנסת ישראל היא קצינה בחמאס – אותו ארגון ששחט, ושרף, וטבח, ואנס, וחטף רק לפני שלושה חודשים – ורואים איך הוא מספיד אותה כאילו הייתה קורבן תמים, לא מרגישים צורך להתעכב על זה לרגע?
הרי ברור לגמרי שאם בת דודה מדרגה שנייה של צבי סוכות הייתה נתפסת מציירת גרפיטי על תחנת אוטובוס, היינו עוסקים בזה יותר. מה התשובה? גזענות של ציפיות נמוכות. אחמד טיבי הוא ערבי, וכל עוד הוא לא פותח בעצמו באש מעל דוכן הכנסת, אנחנו מוכנים לחיות איתו בשלום. כן, אנחנו יודעים שהוא היה יד ימינו של רוצח יהודים גדול, אנחנו יודעים שהוא בעצמו הילל ושיבח את השאהידים, ושהוא עצמו תמך בלא מעט מחבלים, אבל אף אחד מאיתנו לא חושב שצריך לעשות מזה עניין. די לנו שיש לו חוש הומור ושהוא אוהד את ברצלונה, כדי לוותר לו ולהתייחס אליו כאל אחד משלנו", כתב.