שבת יציאת מצרים. אז - והיום עוד יותר.
למעלה מ-3 חודשים שעם ישראל מתגלה בגדולתו. מאות אלפי חיילי מילואים עוזבים הכל ויוצאים לקרבות ולמשימות המטה. הם ממשיכים לחרף את נפשם.
המשפחות, בנות הזוג, ההורים סוחבים את העורף כבר 3 חודשים על גבם, ונלחמים על השגרה בגבורה.
הפצועים ממלאים את בתי החולים, חלקם איבדו את איבריהם בשדה הקרב. משפחות שכולות וגם משפחות חטופים שכולנו מחבקים חזק חזק אל ליבנו.
כל אלה מחייבים אותנו נבחרי הציבור. המשימה שלנו כנציגים של העם האדיר הזה הוא להבטיח שלא נתקפל בפני שום לחץ וחולשה. שלא נחזור לחלומות שווא ולהגדרות מעורפלות.
לא נסיים את המלחמה בלי הניצחון המוחלט שעם ישראל התגייס אליו בהמוניו והקריב למענו מחיר יקר. המחיר הזה לא יהיה לשווא!
רק כך נעשה הכל להחזרת החטופים שלב כולנו איתם שם במרתפי המרצחים בעזה. וכך נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להסיר את החבל החונק שכרך חמאס על צוואר המדינה שלנו. החבל עדיין על צווארנו, אם נעצור, נחרוץ את דיננו חלילה. אנחנו נסיר את החבל רק אם נאמץ מבט מפוכח ולא נתבלבל מלחצים ואתגרים.
אם אנחנו נציגי הציבור, מתלבטים או נחלשים לרגע, אנחנו חייבים להסתובב רגע לאחור, לשמוע ולהרגיש את השטח, את המילואמיקנים, את הסדירים, את הלוחמים, את המפקדים, את בנות הזוג ואת המשפחות שבבית - ולחזור חדורי מטרה ורוח אל שולחן ההחלטות. אני קורא גם לחברים שבקבינט המלחמה לעשות זאת.
בדיוק כמו ביציאת מצרים - למרות ההצלחות, היציאה מעבדות לחירות היתה נראית רחוקה, ואז היא באה באחת ואפילו בחיפזון.
בשונה מיציאת מצרים, כעת אנחנו אלה שמעורבים בפועל בהנחתת המכות על האוייבים. אנחנו אלה שלא נעצור ובע"ה נוסיף להמטיר עליהם גופרית ואש, וחיילנו יטביעו אותם במצולות.
בזכות החיילים, בזכות המשפחות והעורף ובגלל הרוח הישראלית. אני מבטיח!