שבוע טוב
שבוע טובערוץ 7

חששות מחדשות

קשה להאמין, אבל יש עדיין מי שמתייחס לעיתון 'הארץ' כאל ספק חדשות ולא כאל זירה פובליציסטית לכל דבר, ומדאיג לדעת שבדיוק בגלל הטשטוש הזה שבין דעה לידיעה קוראים תמימים נופלים בפח העיתונאי שטומנים להם.

קחו רק כדוגמא את הכותרת הראשית של העיתון ביום רביעי בשבוע החולף, וזה הלך ככה 'הסכנה לחיי החטופים שנותרו ברצועה גוברת, אך נתניהו נמנע מעסקה לשחרורם משיקולי הישרדות'. ככה קיבלנו הכול בחבילה אחת ארוזה היטב. גם הערכת מצב מבוססת דמיון והשערה, גם האשמה והבעת עמדה והכול בעטיפת צלופן של כותרת חדשותית.

עכשיו מגיע הרגע שלכם, טוקבקיסטים שונאי נתניהו, להאשים אותי בסגידה לאיש ולמורשתו. אז תכינו את האצבעות על המקלדת כי אני בטוח שאחרי קריאת השורות הבאות תהיו משוכנעים שהנה נמצא האקדח המעשן המוכיח את ביביסטיותי, אז רגע אחרי שתוציאו קיטור ותכתבו את שעל ליבכם (מקווה שזה מרגיע), אנא, נסו לענות באופן רציני ואובייקטיבי על כמה שאלות:

איך קורה שבדיוק כשנתניהו והקבינט מנהלים תשדורות עקיפות כאלה ואחרות לקראת עסקה (ולא משנה מה דעתי עליה) העיתון מחליט לקבוע שנתניהו נמנע מעסקה? ונגיד שנתניהו נמנע, האם זה רק נתניהו נמנע? איפה שאר חברי הקבינט? הם לא נמנעים, או שהם מאותרגים ולכן הכותרת לא מדברת על הקבינט? גנץ, אייזנקוט וגלנט לא קשורים להחלטה אם להימנע או לקדם עסקה?

אבל מרתקת יותר מכל אלה היא הסיומת של הכותרת (תזכורת, לא מאמר דעה, לא טור אישי, אפילו לא טור מערכת, אלא ממש כותרת ראשית של העיתון ה"חדשותי"): "משיקולי הישרדות" נכתב שם. מניין יודע העיתון לקבוע בכזו וודאות שלא שיקולים ענייניים צבאיים או מקצועיים מעסיקים את נתניהו, לא בסרבנות החמאס האשם, לא מחשבה על הסיכון הצפוי לאזרחי ישראל בשחרור 6000 סינוו'ארים במסגרת עסקת 'כולם תמורת כולם'? רק שיקולי הישרדות? למה? מי אמר? העיתון?

עמדה ושאלה למה

אז למה הימין, ששלט במדינה לא מעט שנים, לא ביטל את אוסלו ולא יצא למלחמת חורמה בטרור? אם ידעתם והזהרתם, למה לא עשיתם, אה? – שאלה מוכרת, נכון? אפילו שאלה טובה, אבל בעצם זה בערך מה שקורה גם היום. הימין מתריע ומזהיר מהרש"פ על עשרות אלפי קלצ'ניקוביה וחמושיה המאומנים, נערכים למתקפה ונשבעים להשמדתה של ישראל, מתריע, מזהיר, אבל לא יוצא למלחמת מנע שתקדים את המתקפה שמבטיחים לנו כל הג'יבריל רג'ובים למיניהם.

כשכך זה נראה אחרי ולמרות השבעה באוקטובר, מה לנו כי נלין על הימים שלפני. אפשר לשלוט ולזכות באינספור סבבי בחירות, אבל בלי שהעם, על עיתונאיו ופרשניו, מפגיניו ומוחיו, יעניק גיבוי דבר לא יקרה.

לחיי האחדות שבדרך

מכל עבר מזנקות עלינו הפרסומות שתובעות בחירות עכשיו. כדרכן של פרסומות מושקעות הן לא מעבירות את המסר בשניות הראשונות אלא מקפידות לפרוט קודם על נימי הרגש ורק בסוף מגיע הפאנצ' שכדרכן של פרסומות מהסוג הזה הוא מנותק לחלוטין מהמוצר עצמו.

כך קורה שאחרי תמונות מרגשות מהעורף ומהמלחמה (אגב, זה בסדר להשתמש בחיילים על מדים בפרסומות? קצת בעייתי, לא?), אפילו מבתי עלמין צבאיים, הגיע קריין שמלטף אותנו בקולו המסביר את הצורך של כולנו באחדות, בדיוק אז, כשכבר כמעט השתכנענו, מגיעה הדרישה לבחירות עכשיו.

לא, ברצינות, אתם בטוחים שבחירות זה מה שיביא אחדות? שקמפיינים יביאו אהבה, שפריימריזים בהולים הם שיביאו שלווה? שהיאבקויות מילוליות (ואולי גם לא מילוליות) יחזקו את התלכיד הלאומי? שהתנגחויות והתנצחויות של מערכת בחירות זה מה שדחוף לנו עכשיו, ועוד אומרים לנו שזה כדי לנצח...? מאיפה בא לכם הרעיון הזה? הרי רק לפני דקה ורבע דיברנו על זה שבחירות לרשויות המקומיות אי אפשר לקיים כי אי אפשר לנהל קמפיינים, אי אפשר לשלוח קלפיות לחאן יונס וג'באליה ובעיקר אי אפשר לסבול את הפילוג והקרע שכרוכים במערכת בחירות, אז מה שלא טוב לבחירות לרשויות המקומיות יהיה טוב לבחירות הכלליות?

ולא הזכרנו את תופי הטמטם שהדהדו במוחנו את המחיר הכלכלי של יום בחירות. התקווה להפיל ממשלת ימין השתיקה את קול התופים ההם.

מרדף

בימים אלה אני עסוק בחיפוש תשובה לשאלה קטנה שיתכן ומאחוריה לא מעט משמעויות לחיי כולנו. אני מחפש את התשובה והיא נמלטת ממני ללא הרף. השאלה הפשוטה שלי היא כמה קצינים בכירים בצה"ל לומדים כעת בהרווארד.

לכאורה שאלה פשוטה שהתשובה עליה אמורה להיות פשוטה עוד יותר, ובכל זאת, משום מה זה הופך להיות קצת מסובך.

הסיבה לכך שאני שואל את השאלה הזו בימים הללו די ברורה, לטעמי. לא הגיוני שקצינים בכירים בצה"ל יישלחו ללמוד (ולפרנס) באוניברסיטה שמסרבת לגנות טבח אכזרי של מאות רבות של יהודים, שהנשיאה שלה (שהתפטרה בינתיים, אז מה?) טוענת שעידוד אלימות נגד יהודים לא מחייב גינוי כי הוא "תלוי הקשר", אוניברסיטה שבמדד חופש הביטוי של הקרן לזכויות הפרט והביטוי ממוקמת במקום האחרון(!), שביטויי אנטישמיות בה הם בהחלט סבבה.

לא הגיוני שמרצים מהאוניברסיטה הזו הם אלה שילמדו את בכירי קציני צה"ל, יקבלו מהם עבודות ויתנו להם ציון על פי תפיסת עולמם הפרוגרסיבית, מה שמחייב את קצינינו הסטודנטים (כולנו יודעים הרי איך זה עובד) להתאים את עמדת עבודת המחקר לאג'נדת המרצה. כל זה לא הגיוני בעיקר כשאנחנו בעיצומה של מלחמה על קיומנו. לא הגיוני שנשלח את ראשי החץ של צה"ל לשטיפת מוח אידיאולוגית דווקא באוניברסיטה הזו כדי ששם ימכרו להם שהיהודים אשמים, שהפלשתינים אומללים ושאנחנו מדכאים, כובשים ומתעללים

כל זה לא הגיוני לעניות דעתי, ולכן רציתי לדעת כמה קצינים מטובי בחורינו נשלחו לעמוד בפני מתקפת שטיפת המוח הזו או להישטף בה. אז כמו שעושה כל עיתונאי שרוצה לברר נתון שכזה, פניתי לדובר צה"ל, ולתומי סברתי שמישהו שם ילחץ על כפתור כלשהו ומתיקייה לא חסויה במיוחד ישלפו עבורי את הקובץ עם המספר, שנדע אם מדובר בבודדים, באלפים, בעשרות אלפים...

האמת היא שלא הייתי לבד. גם בדובר צה"ל היו שחשבו שאין פשוט מזה והבטיחו שתשובה תגיע בתוך כמה שעות, לכל היותר מחר. אלא שיום עבר ועוד יום, תזכורת רדפה תזכורת, שיחת טלפון באה ושיחת טלפון הלכה והנתון איננו. היו גם ניסיונות להבין למה אני רוצה את הנתון, היו ניסיונות להסביר שאנחנו כעת במלחמה וקשה להפנות כוח אדם למשימה המורכבת של איתור הנתון. חיכיתי וחייכתי, הסכמתי גם שלא לקבל נתון מדויק ולהסתפק בבערך כלשהו, אבל... ניחשתם נכון... הנתון נותר עלום ונעלם. כך עבר שבוע ועוד שבוע ובינתיים נשיאת האוניברסיטה אפילו הספיקה להתפטר, אבל אני, כמאמר השיר, עדיין יושב ומחכה לו, מצפה שאזכה לו...

וכן, אני עדיין מחכה...

חיים באר

נו, באמת... עזבו, אפשר להמשיך הלאה.

משחקים לנו בראש

לתשומת לב כולנו. כשבתקשורת כותבים או אומרים שמישהו הניף את דגל פלשתין מדובר בהמשך ישיר לניסיון ארוך השנים לשחק לנו במוח. לא רק בגלל שאין דבר כזה פלשתין, לא היה דבר כזה פלשתין וכל עוד נרצה לחיות כאן אז גם לא יהיה דבר כזה, אלא מסיבה נוספת:

הדגל הזה שהם מדברים עליו הוא דגל אש"ף ולא דגל פלשתין. ולמה חשוב לזכור את זה? כי את ראשי התיבות אש"ף חשוב תמיד לפרק ולזכור שמדובר בארגון לשחרור פלשתין. ואם לא ברור לנו על איזו פלשתין הם מדברים, הם בעצמם נותנים את התשובה בעשרות אלפי קריאות שהם קוראים בגרונות ניחרים: מהים ועד הנהר, ואם את הקולות הללו אנחנו מתקשים לשמוע, נפעיל אולי את חוש הראיה כדי להבין למה הם מתכוונים, ונראה את המפות של אותה פלשתין שהם מציירים בכל סמל ובכל פינה. בפלשתין שלהם אין ולו מטר אחד פנוי עבור ישות ששמה ישראל, וזו הפרשנות היחידה למונח 'שחרור פלשתין'.

בקיצור, חשוב שכולנו נזכור של מי הדגל ומה הארגון שמניף אותו רוצה. האמת היא שאני מתקשה באמת להבין איך ישראלי, שרוצה להמשיך ולחיות איפשהו בישראל, גם אם רק בקומה ה-23 בעזריאלי, ותהא עמדתו הפוליטית אשר תהא, מניף את הדגל שאומר במפורש שאין לו זכות קיום אפילו בפינה הזעירה ההיא. נשגב מבינתי ואשמח להסברים, אבל אם אפשר שיהיו מבוססי היגיון, תודה.

זהו זה, אבל אחרת

מי שעבר באחרונה ליד ביתו של קאטו הזקן שמע משם צעקות רמות, כמעט צרחות, ויכוח סוער שמאוד לא מתאים לאופיו הנמנמני של קאטו ידידנו. מסתבר שהכול התחיל בשיחת טלפון שבישרה לו על מישהו שטוען בתוקף שהוא קרוב רחוק של משפחת הזקן. שמח למשמע הבשורה הזמין קאטו את הקרוב הלא מוכר לביתו, וכך, יומיים לאחר מכן נפלו איש על צוואר רעהו בחיבוק נרגש ומי שהתבונן בשניים בהחלט יכול היה למצוא קווי דמיון לא מבוטלים ביניהם.

אלא שרגע לפני פרידה לחץ קאטו את יד האורח בחום וכדרכו מלמל גם הפעם 'ואין שום סיבה לראות ארץ נהדרת'. פניו של הקרוב, קאטוטו הקשיש שמו, נתכרכמו, 'ארץ נהדרת? את 'זהו זה' לא צריך לראות' ופנה אל הדלת, אבל לא איש כקאטו יוותר. 'כאן אני אומר את המילים האחרונות ולכן אני חוזר, לא רואים ארץ נהדרת', קבע נחרצות.

מאותו רגע נפתחו ארובות השמים וגשמי זעם וזעף ניתכו ארצה בתוככי ביתו של קאטו בעוד הדלת סגורה. קאטוטו: אתה רוצה להגיד לי שאתה רואה 'זהו זה'? קאטו: 'ארץ נהדרת' יותר גרועה... קאטוטו: מה פתאום, 'זהו זה' יותר... קאטו: אל תתווכח. 'ארץ נהדרת' גם לא מצחיקים וגם מפלגים. קאטוטו: בסך הכול זו תחרות מי ישנא יותר ומי יפלג יותר, מה כבר ההבדל? קאטו: ב'זהו זה' לפחות יש שיר בסוף וזה דווקא נחמד. קאטוטו: אז מה, זו בדיוק הבעיה... אנשים באים בגלל השיר ושומעים את כל מערכוני השנאה והפילוג... קאטו: וב'ארץ נהדרת' לא...? קאטוטו: גם ב'ארץ נהדרת', אבל ב'זהו זה' יש שחקנים שגדלנו עליהם, וככה הם עובדים עלינו... קאטו: ובכל פרק של 'ארץ נהדרת' משקיעים מיליונים כדי לעבוד עלינו... קאטוטו: כן, אבל ב'זהו זה' הלבישו את מערכוני השנאה על שם של תכנית אהובה... קאטו: אז מה? ל'זהו זה' אין את הרייטינג של ערוץ 22. שלושה אנשים רואים את זה... הם לא משפיעים על אף אחד... קאטוטו: נדמה לך...

וכך הם ממשיכים וממשיכים, וממשפט למשפט הדציבלים עולים כשסביב חלון ביתו של קאטו מתאספים רבים מאנשי העיירה בסקרנות לא מנומסת ומאחלים בהצלחה לשני הצדדים.

להערות ולהארות שלכם: [email protected]