א. וזרח השמש
עד כמה שזה מוזר, דווקא בשל העובדה שאבי ישב "שבעה" ל"ע, מצאתי את עצמי עם כל כך הרבה סיטואציות מוזרות ומפגשים בלתי צפויים. גילתי קרובים ובני משפחה, ידידים טובים ששנים רבות לא התראינו, ואילולא נפטרה סבתא ע"ה, אינני רואה אפשרות לפגוש אנשים יקרים, שונים ומגוונים אלו, שכל אחד מסיבותיו הוא, עלה את גרם המדרגות בבניין שבמרכז ירושלים, מצטרף ליושבים המעלים זיכרונות, מחזקים, מנחמים ויוצאים מחוזקים.
ואז, ראיתי אותו. כן, זה הוא מהתמונות שאחותי שלחה לי לפני חודשיים. ולא שהיא חוקרת פרטית המתעדת בני אדם, אלא שבנה בא בקשרי שידוכים. אנחנו השתתפנו דרך התמונות. ועכשיו הוא פה, ר' שמואל וינגרטן, המחותן החדש. גם הוא בא לנחם את אבי היקר שיחי', על פטירת אמו הצדקת הקשישה - סבתא-רבתא החדשה של בתו הכלה. גם הוא הרגיש צורך לבוא. למרות הסיטואציה הצגתי את עצמי, ולא ויתרתי על ברכת מזל טוב חמה ולבבית, על שבתו הצטרפה למשפחתנו.
הוא עצמו מוציא לאור של "קבצי מפרשים על התלמוד וההלכה", מהדר ומגלה מפרשים נעלמים, ועם צוות תלמידי חכמים מוציא לאור ספרים רבים, אותם הוא מפיץ בכל רחבי העולם למען ציבור הלומדים.
"בכל פעם שאני שוהה בארה"ב, אני נוסע להתפלל באוהל הק' של הרבי, ופעמיים לפני זה זכיתי והייתי אצלו בעת חלוקת הדולרים לצדקה", הוא ריתק אותי בסיפורו מכלי ראשון:
"טסתי לארה"ב עם בן-דודי, שמזה מספר שנים לא זכה לפרי בטן. נעמדנו בתור, וראשית אמרתי לרבי, כי אני אחיינו של האדמו"ר מראחמיסטריווקא בירושלים, וכן הגשתי לו "הסידור המפורש" שאחי הוציא לאור, והרבי מאד נהנה מכל זה. 'רבי, בן משפחתי זה צריך ברכה לזרע של קיימא' אמרתי, והרבי בירך "ברכה והצלחה". לא הסתפקתי בברכה המקובלת ודרשתי הבטחה לבן זכר. פונה אליי הרבי בחיוך ואומר בלשון הגמרא: 'בת תחילה סימן יפה לבנים'. 'אמן' ענינו, ושבנו לארץ ישראל.
חודשים מספר עברו, ואני שולח פקס לרבי עם תזכורת על הבקשה ועל ברכת הרבי, אך לא הגיעה כל תגובה.
שוב טסתי והפעם לבד, הזכרתי וחזרתי על בקשתי להולדת ילדים אצל בן-דודי. הרבי מסר לי מספר הדרכות להעביר לבן-דודי ואשתו.
לאחר תקופה לא ארוכה, כאשר האשה כבר הייתה הרה, אמרה לי אמא שלה: אצל בתי הולך להיוולד בן זכר. עניתי לה, 'בת תיוולד', כך הרבי מליובאוויטש אמר, וכך יהיה!
בעל המספר מתחיל לספור באצבעותיו את מילות הרבי: "בת, תחילה, סימן, יפה" - 4 מילים, אלו 4 בנות. "לבנים" - אלו גם שני הבנים שנולדו להם, ס"ה 6 ילדים, בדיוק רב כברכת הרבי!
אחד מני אלפי נסים ופעולות למען עם ישראל, אותו התחיל הרבי לפעול בגלוי היום - יום הקדוש יו"ד שבט לפני 74, עת קיבל את נשיאות והנהגת החסידות.
ב. ותשועה ברוב יועץ
הפגישה נמשכה שישים דקות בדיוק. יצאתי מהורהר, מנסה לסכם ולסדר את ראשי. ואז צץ מול עיניי באופן דמיוני, החמור מעץ...
מכירים אותו?
סיפור עתיק מספר על מאן-דהו שהתמחה בגילופי עץ, ובנה במעשי ידיו חמור לתפארת. מפרסותיו ועד רעמי אוזניו. חמור ממשפחת החמורים. העיניים דמו לעיני חמור, אף הזנב היה נראה אמיתי, הכל נראה חי לגמרי.
בסיום מספר חודשי עבודה מפרכים, יצא האיש באישון ליל והעמיד את החמור בטבורו של שוק, ולעצמו תפס מחסה בפינה בין דוכן אחד למשנהו, מצפה לבוקר כדי לראות את ההמונים ההמומים מחמור אמיתי העשוי מעץ.
'טוב, אלו בורים ולא מבינים בחמורים' - ניחם את עצמו כאשר ראשוני באי השוק התעלמו מיציר כפיו. 'בצהרים הרי יגיעו הסוחרים, החכמים יותר, והם בוודאי יעמדו משתוממים ממעשי ידיי' חשב לעצמו, כאשר גם לפני הצהרים אף אחד לא שם לב לחמורו. אך כך נמשך כל היום, עד שלבו נשבר כששום אדם לא נעמד להתפעל מיופי היצירה המדהימה שלו.
רעב, עייף ומאוכזב החזיר האומן בלילה את החמור לביתו. רעייתו הטובה הציעה לו לגשת אל השכן היהודי, כדי לדרוש הסבר על ההתעלמות הבלתי מובנת של כלל באי השוק.
השכן שראה ובחן את החמור, יצא מגדרו מהתפעמות ואז הציע לו: "חתוך את החמור לשניים, והעמד מחר מחדש את שני החלקים אחד ליד השני, אך במרחק קטן אחד ממשנהו"...
קשה היה עליו להסכים ולבצע את הרעיון, אך לאור ההבטחה של שכנו החכם, שרק כך יעריך הציבור את יצירתו, הוא הסכים בלית ברירה.
למחרת בלילה, כולו מאושר, שב לשכן ורצה להבין מדוע רק היום היה רעש והמולה גדולה של כלל הציבור מסביב לשני חלקי החמור, ומילות ההתפעלות ששמע עלו גדותיו. וקיבל את ההסבר: "היצירה המדהימה שלך, הייתה נראית בדיוק כמו כל חמור אחר בשוק, רק כאשר נחתכה לשתיים, שמו לב שה'חמור' שלך עשוי מעץ, ואינו חמור רגיל מבשר ודם"... - הסביר לו השכן החכם.
תקופה ארוכה אני מתקשה בנושא מסוים בו אני משקיע לא מעט, אך המשוב מאכזב וגורם לי לא פעם לוותר ולהפסיק, עד הפגישה עם אותו איש חכם, שאמר לי: "חשוב מחוץ לקופסה, שנה גישה וכיוון". הקשבתי, ניסיתי וב"ה התוצאה הייתה מיידית. והנה למדתי שוב כמה צדק דוד המלך ע"ה באומרו "ותשועה ברוב יועץ"!
אז אם גם אתם מפעם לפעם מסתפקים, שאלו, התייעצו ונסו רגע לחשוב מחוץ לקופסה. כי לפעמים כל מה שצריך, זה לחתוך את החמור...
ג. המיטה של פרעה
לפתע פתאום באמצע הלילה, פרצה מהומה רבתי בכל מצרים. בדיוק בחצי הלילה הכה ה' כל בכור; בכור לאביו, בכור לאמו - כולם מתו, לא משנה איפה היו ומה עשו. דרמה של ממש.
ובארמון המלוכה, קורה משהו חריג: "ויקם פרעה". ועד כמה חריג? עד שרש"י אומר לנו "ממיטתו".
אם חשבנו שפרעה ישן על כיסא, ספסל, ואולי בכלל הוא ישן בעמידה, בא רש"י ומסביר לנו שפרעה ישן במיטה. נו, הרי פשוט שמלך ישן במיטתו, ומה רש"י רוצה לומר לנו?
במשך שנה שלמה, מזהיר משה רבנו ע"ה בשליחות הקב"ה את פרעה הלוך ושוב, 'אם לא תשחרר את בני ישראל, תבוא עליך ועל עמך מכת דם', ואכן דבריו מתקיימים בדיוק רב. מכת צפרדע, והצפרדעים ממלאים את בתי המצרים, וכך לאורך תשע מכות, עד שמשה אומר לו: "ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה עד בכור בהמה".
שנה שלמה רואה פרעה כי כל אזהרה של משה מתקיימת במדויק, וכעת העם שלו עומד לפני מכה קשה מאוד, בכל בית ימות אחד או שניים, אך פרעה נכנס אל המיטה לישון! לא מעניינים אותו צרות עמו, הקשיים והבעיות שהם מתמודדים, ובדם קר הוא מתעלם מהכל, ונשכב לישון. ולא סתם לישון, אלא במיטתו!
לא פעם חולפות מול עינינו טרגדיה מהלכת, שמועה על קרוב הנתון לקושי מסוים, בבריאות, או פרנסה; קרוב משפחה הזקוק למילת נחמה, תמיכה ומילות הרגעה; או ידיד קרוב שחשובה לו כעת ההקשבה, מישהו שפשוט יכיל אותו, בלי ביקורת ואפילו בלי עצות. פשוט להקשיב עם כל הלב הטוב שלנו.
אפשר להתנהג בדיוק כמו פרעה הרשע: להתעלם, להיכנס אל המיטה ולומר לעצמנו, זו לא בעיה שלי ושההוא יתמודד לבדו.
או שאפשר להתנהג באכפתיות, להיות בשביל השני באותן דקות שלפעמים קריטיות ובלתי ניתנות למחזור.
הבחירה, בידיים שלנו.
המחשבה הזו חידדה בי הבנה בדברי הפסוק במכת חושך שקדמה את מכת בכורות: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים... לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"...
מתי נהיה מצב של "חושך"? כאשר לא ראו את האח הזקוק לעזרה, ומתי "לא רואים איש את אחיו", כאשר "לא קמו איש מתחתיו" ולא באו לעזרתו!
שומעים קושי של קרוב, מישהו פונה אלינו לעזרה, ולא קמים מהכסא לנסות לעזור, הולכים לישון על מיטה נוחה, כאשר מישהו קרוב לנו מתקשה בכלל להירדם בגלל בעיותיו, לא רואים אחד את השני. זו דרך של חושך, שיטה של פרעה ובני עמו הרשעים!
ובאיזו דרך אנחנו רוצים להתנהג?!
תמונת השבוע שלי: בת ק' כבת ק'
מודעות מסוגננות עם שמה באותיות גדולות על הופעות באולמות מפורסמים מעטרות את קירות הסלון, שפסנתר גרמני עתיק, גדול ויוקרתי, תופס את רובו. זה מה שקלטו עיניי, עת נכנסתי אתמול לדירה מוסקבאית טיפוסית באחת השכונות שבמרכז העיר.
יום לפני כן, ועל קו הטלפון במחלקה של טיפול סיעודי ב"מרכז החסד היהודי שערי צדק", אחת המטפלות, המדווחת כי האשה בה היא מטפלת, חוגגת השבוע את יום הולדתה המאה.
במסגרת ביקורי הבית שאני עורך, בעיקר למטופלים הסיעודיים המקבלים סיוע קבוע אצלנו, בחרנו הפעם לבוא לבקר אשה זו. הלוקיישן היה מושלם: הבאנו עוגה קטנה ועליה המספר 100, זר פרחים, שני נרות לשבת והרבה מצב רוח.
"תלמיד אחד טלפן לאחל לה מזל טוב ואחר הצהרים יגיע בנה לבקר", מדווחת לנו המטפלת המסורה עם בואנו. "ומחר יגיעו לבקר אותה מטעם הארגון הממשלתי ל'ווטרנים' (ותיקי מלחמה). הם אמרו שהיום בוודאי יהיו הרבה מבקרים ועדיף לבוא ביום רגוע יותר", היא ממשיכה לספר, תוך שהיא מגישה לי את הדרכון של בעלת הבית, ועליו מופיע שמה היהודי והתאריך: 27.01.1924. כשאני בודק אגב את התאריך היהודי, אני מגלה כי הוא חל ביום ראשון הקרוב: י"א בשבט. מאה שנים מאז שנולדה באודסה, עברה עם משפחה למוסקבה, למדה ולימדה מוסיקה ברמה גבוהה, לחמה וניצלה במלחמת העולם השנייה.
בוויטרינות כלים מעוטרים, מספר מדליות, פרסים ובעיקר דברים הקשורים למוסיקה, כיאה לפרופסור ומורה בכירה במשך עשרות שנים למוזיקה.
הישישה בת המאה מתקשה מעט לחתוך את העוגה, ולכן התכבדתי אני לעשות זאת. "זיי געזונט" איחלתי מכל הלב, והיא חייכה כאשר המטפלת הגישה לה לאכול ולטעום מהעוגה, מרגישה בטוחה שגם בגיל מאה לא שכחו אותה, כמו עוד כאלפיים מטופלים סיעודיים יהודים במוסקבה, המקבלים סיוע, תשומת לב ועזרה קבועה, שלרוב היא פשוט מצילה חיים!