חגי לובר, מייסד תיאטרון אספקלריה ואביו של יהונתן ז"ל שנפל בקרבות ברצועת עזה, נמצא בימים אלה בחזרות אחרונות לקראת העלאתה של הצגה מיוחדת הצפויה להיות קשה גם לו עצמו, הצגה על השכול סביב אירועי ה-7 באוקטובר.

בראיון לערוץ 7 הוא מספר כי ההצגה תועלה ביום ט"ו בשבט - יום השלושים לנפילתו של יהונתן. עוד לפני שנפל בנו הוא החל בעבודה על הצגה ששמה 'שבעה באוקטובר' על סמך טקסט שהחלה העבודה עליו כבר לפני עשרים שנה ובה הוקלט קולו של יהונתן שהיה אז ילד ולאמירות שלו שם יש משמעויות רבות. העבודה על ההצגה החלה וכששמע יהונתן שקולו המוקלט מהעבר יישמע בה הוא חש שמדובר בהצגה נכונה טובה ומאפשרת לצופים את התחושה האמיתית תוך מתן נחמה תקווה וכוח.

"ההצגה מדברת על שכול. אני אב שכול אבל בהצגה אני משחק בעל שכול ואנחנו מדברים על הפחד מהדפיקה בדלת וכחודש לאחר שהתחלתי לעבוד על ההצגה דפקו אצלנו בדלת. זה היה לא מציאותי. זה לא מציאותי לאף אחד, אבל אצלנו, כשדיברנו על הפחדים האלה כל כך הרבה כשהיו לי באותם ימים ארבעה בנים בעזה, ואז זה התממש. התחילה השבעה אמרתי לכל הצוות שאנחנו יורדים מזה כי אין לי כוח נפשי לעמוד על הבמה", מספר חגי.

עם זאת, בימי השבעה חש חגי שהמנחמים, זקוקים לנחמה. "בא אלינו אדמו"ר שהתחיל לבכות ואמר שאנחנו סובלים, סבלנו בשואה ועכשיו שוב אנחנו סובלים והבחורים שלנו מתים. אשתי מירפקה אותי ואמרה לי 'חגי, תנחם אותו', ופתאום הבנתי שהכוח שלנו כמשפחה שכולה הוא לומר את מה שנכון ואם נצליח למצוא מילים של תקווה ונחמה זה מאוד חזק. אנשים מסתכלים עלינו ואומרים שאם אנחנו מחזיקים מעמד אז גם הם. למעשה כולנו שכולים, כולנו ראינו את המראות הקשים של השבעה באוקטובר ושמענו את הזוועות שחיות האדם האלה עשו. כולנו שכולים ופתאום הקב"ה שם אותך במקום שבו המילה שלך יותר נשמעת ואם אתה מחזיק מעמד עוד אנשים מחזיקים מעמד".

ברוח זו קיבלה המשפחה מסרי תודה מחיילים מעזה המודים על דברי החיזוק והעידוד שהמשפחה מפיצה ועל היכולת להחזיק מעמד ובכך לאפשר גם להם להחזיק מעמד.

לכרטיסים להצגה "שבעה באוקטובר" של חגי לובר שתתקיים במלאת השלושים לבנו יהונתן לחצו כאן

"יהונתן השאיר לנו הקלטה בווטסאפ ואמר 'עכשיו תורנו'. זה היה מרגש עד דמעות. לקחתי את זה ואני חושב שכל אחד לוקח את זה ומבין שהקב"ה שם אותנו, מכל הדורות, פה בזמן הזה, אולי כי יש לנו כוחות להתמודד", אומר חגי ומספר על העבודה המשותפת עם ינון, הבימאי, שמצא את עצמו בוכה יחד אתו וראה כיצד חגי בוכה ועם הקושי הוא גם קם. "אם זה קשה וכואב, אם בהצגה הוא מגדל ילדים ורועד מפחד שזה יקרה שוב, ובכל זאת הוא ממשיך וקם ויוצא החוצה, יש בזה כוח מאוד גדול, קודם כל לי וגם למי שיראה את ההצגה. אנחנו עושים את זה בערב השלושים ליהונתן, במוצאי שבת וביום ראשון ואנחנו מזמינים את כל עם ישראל וכדרכם של תיאטראות אנחנו מבקשים סכום להשתתפות אבל גם מי שלא יכול ומי שאין לו, ובוודאי משפחות חטופים שנותנות לנו השראה ומשפחות נופלים יכנסו ללא תשלום".

על המעבר בין החיים האישיים לעמידה המקצועית על הבמה, אומר חגי כי במקרה זה אתגר קל יותר מאחר והוא לא צריך להיכנס לדמות. "זה סיפור חיי בשבועות האלה", הוא אומר ומציין כי מציאות חייו החדשה היא זו המקשה לו בדיבור והיא שגורמת לו להזיל דמעה תוך כדי הדברים והוא מקווה ומאמין שהקהל יסלח לו אם נקודות השבר האלו יהיו תוך כדי הצגה, אם הוא ייעצר לרגע או ייקח נשימה וגם אם יפנה אל הקהל ויבקש דקה, "הקהל שבא יקבל את זה לא רק בסלחנות אלא מתוך הבנה שהמציאות גדולה מהחיים, וכאן המציאות והחיים נפגשו בפגישה קשה מצד אחד וגם נותנת תקווה מהצד השני. לא סתם השלושים של יהונתן הוא בחג הצמיחה, ט"ו בשבט, אין לי ספק שנצמח. אנחנו רואים את האחדות ויודעים שמה שנכון בהצגה בהחלט יהיה נכון במובן הלאומי".

בהתייחס לתחושה שהעצרות למען שחרור החטופים, כדוגמת זו שבה הוא עצמו השתתף, הופכות להפגנות ולמחאות, מציע לנו חגי שלא להיות בטוחים שאכן זה הכיוון כפי שלא נכון להיות בטוחים בדבר מאז השבעה באוקטובר, בין לחיוב ובין לשלילה. ולאחר מכן הוא מספר על התמונה הראשונה בהצגה, תמונה שבה הוא, דורון, הבעל השכול, נותן הצהרה לתקשורת מאחר ומאז הרצח הוא הופך למרואיין מבוקש ובהתאם הוא מנפיק את האמירות המאחדות והמלכדות שהתקשורת מעוניינת לקבל ממנו, ובמהלך ההצגה כולה נראה כיצד כל אותן אמירות דורשות עבודה.

לכרטיסים להצגה "שבעה באוקטובר" של חגי לובר שתתקיים במלאת השלושים לבנו יהונתן לחצו כאן

"גם אחדות היא לא הצהרה ריקה מתוכן. היא דורשת עבודה. אנשים טובים וגדולים ממני נפגשים זה עם זה ומנסים למנוע את התסריט הזה. אנחנו ואחרים עומדים למנוע שוב את השישי באוקטובר וכל מה שקדם לו. לא ניתן לעם הזה להתאבד. נוביל מהלך שבו נבחרי העם יקבלו את אמון העם מחדש ומי שיבחר יבחר וזה יהיה בהסכמה ובאופן שכל הארגונים יתאפקו ויחזיקו את עצמם בלי מחאות ויבינו את האחריות הלאומית שיש להם בשעה זו, ותמיד יהיו שוליים, והבחירה של התקשורת תהיה את מה להדהד. אם את השוליים, את מי שאמר משהו על הציונות הדתית, מי הוא, שולי שוליים סהרוריים וכולם מהדהדים אותו כאילו זו איזו אמירה מרכזית. עליכם מוטל לחשוב באחריות מה מהדהדים והטוב מביא רייטינג לא פחות מהרע, ואם כולנו נלך בדרך הזו החזון יהיה טוב ונעבוד על זה קשה כולנו ביחד".