בעוד כולם מדברים על הדרג המדיני ואחריותו לקונספציה, שוחחנו עם נווה דרומי, חוקרת האג'נדות שמאחורי התמורות בצה"ל ומחברת הספר 'פרחים בקנה', על אחריותו של הדרג הצבאי לקונספציה שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר וגם על הדרך לצאת מהקונספציה הזו, אתגר לא מבוטל כאשר מדובר בגוף שאינו דמוקרטי.
דרומי מציינת בפתח דבריה כי גם כשהיא מנתחת את הנסיבות שהובילו לאירועי השבעה באוקטובר, ממש כמו בספרה, היא חוזרת לשנות השבעים תוך דגש למה שהתחולל בצה"ל אחרי מהפך 77', "בעיניי מה שהתפוצץ לנו בפרצוף בשבעה באוקטובר אלו מלחמות השמאל בימין, מלחמות שהתחילו אז".
"מערכת הביטחון הפכה למוקד שדרכו רואים את שינוי תפיסת הביטחון הישראלי. עד 77 תפיסת הביטחון נשענה בעיקר על התראה התרעה והכרעה, אנחנו רואים שמשנות השבעים זה מתחיל להישחק בדגש על השנים שאחרי מהפך 77'".
"אנחנו רואים שיא של התופעות הללו במלחמת לבנון הראשונה, הראשונה שאותה מוביל הימין, כשתוך כדי המלחמה יש תופעות של סרבנות, קמים גופים שקוראים לסרבנות תוך כדי המלחמה, ולמעשה רואים איך מערכת הביטחון משנה את התפיסה שלה מאמונה בכיבוש ושחרור שטחי מולדת, רטוריקה שמפא"י השתמשה בה, לשיח שמדבר יותר על זכויות אדם. עם השנים הדברים האלה מתרבים ומתעצמים ובשנים האחרונות הדברים הללו מגיעים לשיא שאת השבבים שלו ראינו בשבעה באוקטובר".
על הדברים הללו, הנפרסים בהרחבה מנומקת בספרה, אנחנו שואלים כיצד קורה שעל אף שהימין בשלטון עשרות שנים הוא לא דאג ליצירת צמרת צבאית שתפיסת עולמה תואמת את תפיסתו? כיצד קורה שבמקביל לתפיסת הימין את השלטון, דווקא אג'נדות שמאליות הן שהובילו בצבא?
להבנתה של דרומי, לא כולם בימין הבינו את המתרחש, ובנוסף לכך "הציבור הישראלי לא היה פנוי וזמין לביקורת על מערכת הביטחון. במשך הרבה שנים אם מישהו העז להטיל ספק בדברים של אנשי ביטחון הוא תויג כפוגע בביטחון ישראל. הביקורת על מערכת הביטחון והניסיונות לשפר אותה נתקלו לאורך הדרך בהרבה אתגרים בלשון המעטה. בנוסף לכך, המנהיגים המדיניים בימין לא התעמתו עם המערכת הזו כי הם ידעו שמדובר בגחל לוהט ומי שמתעסק עם המערכת נחשב ללא ממלכתי, פוגע בביטחון ישראל וקיצוני, וזו הבעיה, כשלא מעבירים ביקורת וכשאסור להעביר ביקורת מגיעים לכזה מצב".
ואיך בפעל הדברים באים לידי ביטוי? איך האג'נדה הגדולה מתפרטת לפרטים שאחריתם אסון השבעה באוקטובר? על כך, אומרת דרומי, היא אינה יכולה ואינה מתיימרת להציג סימנים מעידים על התקופה שקדמה לשבעה באוקטובר שכן היא אינה חלק מהמערכת ואינה יודעת באמת מה התנהל בחיל המודיעין ואיך אמ"ן הגיש דברים לרמטכ"ל, "אבל אני יכולה לומר שדרך החשיבה שהייתה נוכחת בצה"ל היא דרך חשיבה מאוד לא יצירתית, בטוחה ביהירותה ובצדקתה, וראינו פרסומים אחרי השבעה באוקטובר שמעידים על ביטחון שהוא על סף הזחיחות, ויש תחושה שאנחנו יודעים הכול הכי טוב והצדק אצלנו ושהמלחמות של פעם נגמרו ואת ההכרעה ניתן להחליף בהוגעה של האויב, שהאויב לא רוצה בהסלמה והוא מורתע מאיתנו, כשבפועל אנחנו יודעים שזה היה בדיוק ההיפך".
במקביל נקודת המבט אל האויב הפכה לבעייתית שכן "ההסתכלות על האויב הייתה כאל מסכן וחלש. ההסתכלות לא הגדירה אותו כאויב. בישיבות מטכ"ל שלפני שנה, אם היו שואלים אם הפלשתינים הם האויב שלנו, האם היינו מקבלים תשובה חיובית?", היא שואלת ודבריה מתחברים לדיווחים לפיהם גם כיום צמרת הצבא לא מגדירה את הרש"פ כאויב.
"אז אולי פה קבור הכלב כי הרשות היא כן אויב", היא אומרת. "יכול להיות שביום שאחרי יהיה צריך להגדיר מחדש מיהו אויב. אני לא יודעת איך במערכת הביטחון מגדירים את האויבים של ישראל ואם מדובר רק באיראן", אומרת דרומי המציינת את הבחירה של הפלשתינים לחבור למגמות האיראניות להשמדתה של ישראל כנתון המחייב מחשבה מחודשת.
עוד היא מטילה בדבריה ספק בכך שלדרג המדיני ברורה הגדרת הרש"פ כאויב, וזאת לנוכח ישיבות הממשלה בהן מוסכם להעביר סיוע כזה או אחר לעזה וכסף לרש"פ. לדבריה יש לבחון האם לא נכון לנתק גם את הקשר הכלכלי הזה עם הרשות.
במציאות שכזו, אנחנו שואלים אם ניתן לנתק את צה"ל מהקונספציה, בעיקר מאחר ומדובר בגוף שאינו דמוקרטי, מה ששולל אפילו את האפשרות לחשוב על החלפת כל הנבחרים באחרים, כפי שיש מי שתולה בכך תקוות. דרומי סבורה שלשאלה זו אין לה תשובה ברורה ויתכן שהדברים תלויים בשאלת שכבות הפיקוד שיישארו ואלה שיוחלפו ביום שאחרי.
"זו שאלה שנוגעת לציבור הישראלי והשאלה היא אם הוא ישנה דיסקט ביחס שלו לדרך בה אנחנו תופסים את ביטחון ישראל ואת היחסים שבין מערכת הביטחון והצבא לבין הציבור. הרי מדובר בצבא העם ואנחנו לא רוצים לחבוט בצבא ולהישאר בלי כלום. אנחנו רוצים שהצבא יישאר הצבא המאיים והחזק ביותר שיש, מה שלא היינו בשבעה באוקטובר. מטילים את האחריות על הדרג הצבאי והמדיני אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה היה חלקנו בכך שחיבקנו את המערכת ובכך שלא איתגרנו אותה וראינו בה את הסמכות המוחלטת והראויה ביותר. זה גם עלינו".