מאז שעזבתי את עזה, אני מסתובב בין משפחות שכולות ובתי חולים. אנחנו משלמים מחיר כבד על המלחמה, דור הניצחון ראוי שהדרג המדיני יתייחס ברצינות לתפקיד שלו.
האחראים ילכו אחרי, גם אם הם לא מבינים עכשיו, אבל יש להם במלחמה הזאת משימה היסטורית - להתייחס בכובד ראש, בקול דממה דקה לאירועים, לבחון אך ורק מה ימנע חזרה ל7 באוקטובר.
ומכיוון שמתחילת המלחמה ההנהגה צומחת מלמטה. אנשי צו 8 שהתגייסו מיוזמתם והובילו ומכיוון שבממשלה לא מנהלים דיונים (אפילו סודיים) על יעדים, אנחנו נציע.
אני רוצה להציג מה בעיני צריך לעשות כדי לממש את הרוח הגדולה של דור הניצחון לשדה הקרב:
1. לחץ על קטאר, בכל ההיבטים, כולל פעולות אגרסיביות. הם המממנים של החמאס. יש מחיר לכל דבר.
2. הפסקת העברת סחורות וסיוע לרצועת עזה. סגירה הרמטית של ציר המרכז. תושבי הצפון לא יחזרו לביתם. לחץ עד לשחרור של החטופים.
3. כניסה לכל הדרום. לשם כך: בניית מחנה אוהלים מחוץ לרצועת עזה. אזור כרם שלום מזרח. לקרוא לכלל הפלסטינים לעזוב את הדרום למחנה החדש. בידוק של כל העוברים במעבר כרם שלום. מחנה אוהלים ענק לשנה הקרובה. כל סיוע בינלאומי יגיע לשם בלבד. הכרזה על שנת ניקיון בדרום הרצועה.
4. שטח השמדה אווירי לכל מי שלא יצא מכרם שלום.
5. פירוז הרצועה מאמל"ח ותת קרקע. 6. שטח ההגנה ברצועת עזה בצפון ובדרום בין קילומטר וחצי, לשני קילומטר. קו הגנה נושם שיהפוך לאדמה חקלאית לטובת הקיבוצים שנפגעו.
7. החזרת החטופים, ניהול מו"מ מתמיד על כל צעד והפעלת אש. כל צעד יכול להתמהמה תמורת החזרת חטופים. האסטרטגיה מאחורי ההצעה הזאת היא יצירת פחד. פשוט וצלול. גביית מחיר כבד שמטרתו יצירת פחד אצל האויב. הבנה ב50 השנים הבאות שמתקפה על ישראל היא אירוע שלא ניתן להכיל את תוצאותיו.
החלק השני של תפיסת הביטחון הוא אחדות. לא צריך להכביר במילים. כאשר אנחנו מפוררים אנחנו חלשים. אנחנו במלחמה קשה שבני הדור שלי לא ידעו מעולם, אך גם צודקת מאין כמוה. יש רוח אדירה בכוחות הלוחמים, צריך לתרגם אותה.
ננשוך שפתיים, נרים את הראש, נמשיך עד שתושבי ישראל יחיו בבטחה. עם ישראל חי.