אחרי פרישת דה סנטיס מהמרוץ להובלת המפלגה הרפובליקנית, נותרו לקרב ראש בראש דונלד טראמפ מול ניקי היילי.
על המשך המאבק שוחחנו עם ציר ישראל לשעבר בוושינגטון, יורם אטינגר הסבור כי מוקדם לקבוע שתוצאות המירוץ ידועות מראש.
"יש אופן משונה שלפיו מתנהלות הבחירות המוקדמות בניו המפשייר בניגוד למדינות אחרות. במדינה הזו אין הגבלה רק למתפקדי המפלגה הרפובליקנית, אלא כל אחד מתושבי המדינה, גם דמוקרט, יכול להשתתף בהצבעה, ולכן קשה לצפות מראש". החוק הזה מאפשר כמובן גם התארגנויות של מתנגדי המפלגה להצבעה שתפגע במפלגה, אך אלו החוקים שם "ולכן קשה לצפות מראש".
"הדבר החשוב הוא שכאן הן טראמפ והן היילי אם היו הבחירות הכלליות לנשיאות, כל אחד מהם היה גובר על ביידן. כך על פי הסקרים של היום. כלומר שהמפלגה הרפובליקנית נהנית מהכישלונות של הנשיא ביידן בתחומים קריטיים בזירה הפנים אמריקאית, כמו המצב הכלכלי שבו רמת המשכורות מפגרת אחר שיעור האינפלציה, משבר הגירה חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית כאשר 2-2.5 מהגרים בלתי חוקיים נכנסים מדי שנה מאז ביידן בבית הלבן, רמת פשיעה מאוד גבוהה ותדמית כללית של ארה"ב כהרתעה מכורסמת מיום ליום".
"כל זה משחק לידיו של טראמפ שהסיסמא שלו 'להחזיר את אמריקה לימי גדולתה', שהייתה מושא ללעג בעיני הדמוקרטים, היום המצב הפנימי בארה"ב מסב יותר תשומת לב לצורך להחזיר את ארה"ב לימי הזוהר שלה. הראיה לכך היא הנתונים של ביידן שנמצא במצב גרוע יותר ממרבית או כל הנשיאים של עשרות השנים האחרונות בתקופה זו של נשיאותם".
האם כל אותן סוגיות מביאות מצביעים לעבור ממפלגה למפלגה ולא להסתפק בתמיכה במועמד אחר? "זה לא בהכרח גורם להם לעבור", משיב אטינגר ומוסיף כי "יש חלוקה שמשתנה מדי מספר שנים בין דמוקרטים רפובליקנים ועצמאים, אותם שאינם מזדהים עם אחת משתי המפלגות, והמאבק הוא על הנתח השלישי שהוא כשליש שלא מזדהה עם אחת משתי המפלגות. אותו נתח פעם זז לצד הרפובליקני ופעם לצד הדמוקרטי והוא עושה זאת לא בגלל מלחמת רוסיה אוקראינה או ישראל ועזה, אלא כמעט רק מתוך שיקול המצב הפנימי".
"המצביע האמריקאי לנשיאות לסנאט ולבית הנבחרים לא מצביע על פי ביטחון וחוץ אלא על פי נושאי פנים. זה כולל את המצביע היהודי שנוטה למפלגה הדמוקרטית, בין אם היו יותר או פחות פרו ישראלית. חשוב למצביע היהודי מי ייבחר לבית המשפט העליון יותר מהמצוקות של ישראל, וכך גם חשובים לו נושאי הגירה רווחה פשיעה חינוך ועוד, והם שקובעים את דפוס ההצבעה שלו".
"כאשר המצביע האמריקאי ממלא את מיכל הדלק שלו הוא מגיע למסקנה שבימי טראמפ הוא הצביע הרבה פחות, וכשהוא רואה בטלוויזיה את השערורייה כאשר שיירות עוברות בגבול מקסיקו כמעט באין מפריע וניתן להניח שביניהם יש גם טיפוסים אפלים, טרוריסטים או מבריחי סמים, וכל זה משחק לידיו של טראמפ וראינו את זה בבחירות המוקדמות באייווה שם הוא קיבל יתרון חסר תקדים על פני המתחרים. זו תרומת המצב הפנימי למערכה של טראמפ והיילי".
ומדוע כל אותם מאוכזבי ביידן פונים דווקא לטראמפ ולא להיילי? "האופי של טראמפ, שדוחה הרבה אנשים, הוא גם זה שמושך הרבה אנשים. הרבה אנשים אומרים לעצמם בתקופה הזו של אווירה וולקנית בעולם כולו, בתקופה שבה הסכנות הולכות ומתקרבות לבית, צריך אדם שהוא פחות קונבנציונאלי, אדם בלתי צפוי ומרתיע יותר מאשר אדם חביב. אין ספק שמבחינה בינלאומית ארה"ב של ביידן לא מרתיעה כמו ארה"ב שהייתה לפניו. בהבדלים בין טראמפ להיילי ההנחה היא שטראמפ מסוגל לבצע פעולות מרתיעות בלתי סימפטיות יותר מאשר היילי. בנוסף, היה לו ניסיון. עד הקורונה שהגיעה בתחילת שנת הבחירות של 2020 המצב הכלכלי היה בשיאים שלא זוכרים אותם הרבה זמן בארה"ב", מזכיר אטינגר.
עוד הוא מציין כי "התעסוקה בקרב השחורים האפרו אמריקאים והיספאנים הייתה בתקופת טראמפ בשיא של כל הזמנים, היו אז מגבלות על ההגירה הבלתי חוקית והפשיעה הייתה ברמות נמוכות יותר מאשר בתקופת ביידן, ולכן סקרי דעת הקהל מצביעים על רמת אהדה שהיא מהנמוכות ביותר".
עם זאת המצביע האמריקאי, גם המאוכזב מביידן, לא יישאר בבית מאחר והבחירות אינן רק על זהותו של הנשיא אלא על עוד שורה ארוכה של תפקידים. "כשמגיעים לתא הבחירות מצביעים גם עבור מושל וסנאטור וציר בית נבחרים ומפקד המשטרה המקומית והפקיד הראשי באזור. לעיתים מדובר בעשרות או ביותר ממאה מירוצים שונים שהמצביע בוחר בהם, כולל הועדה המרכזית של החיינוך באותו מחוז". הדברים אינם אחידים בכל מדינה ומדינה שכן "אין נהלי מדינה אחידים וכל מדינה מעצבת את נהלי הבחירות שלה. יש מדינות שלא דורשות תעודה עם תמונת המצביע, יש שאפילו אינן דורשות כל תמונה". המדינות הללו שבוחרות להקל על המצביע שאולי אינו מחזיק במסמכים ואינו מבין מה נכון להביא להצבעה, הן מדינות ליבראליות הנתונות בכיס הדמוקרטי, ובהן גם מהגר בלתי חוקי יכול להצביע.
עוד מוסיף אטינגר ומדגיש בדבריו פרט חשוב מאוד עבור ישראל: "אנחנו מתמקדים בבחירות לנשיאות, אבל מאוד חשוב לישראל הוא זהות הרוב בבית הנבחרים והסנאט, משום ששני בתי הקונגרס הם בעלי עצמה שווה לעוצמת הנשיא בתחומי פנים ובתחומי חוץ וביטחון, ומכיוון שאנחנו יודעים מההיסטוריה הקצרה שלנו שכל נשיא, חוץ מטראמפ, לחץ ולוחץ על ישראל, וידוע שבתי המחוקקים עמדו לצידה של ישראל והם שיכולים לבלום מדיניות של נשיא או ליזום מדיניות של נשיא".
החלטות שהובילו סנאטורים לעיתים בניגוד לעמדת הנשיא עסקו באספקת אמצעי לחימה לישראל, תגבור כיפת ברזל, חיזוק שיתופי פעולה ביטחוניים עם ישראל, לשדרג את מתקני נמל חיפה וכו' "כל אלה הם יוזמות של מחוקקים, לעיתים בניגוד לעמדת הנשיא. במציאות הפנים אמריקאית של היום יש בקרב המחוקקים הדמוקרטים בבית הנבחרים מספר מחוקקים שהם באופן שיטתי ביקורתיים ואף עוינים כלפי ישראל ובמציאות האמריקאית למי שיש את הרוב בבית הנבחרים או בסנאט הוא שמקבל את הרוב בוועדות ואין שם חלוקה בין אופוזיציה לקואליציה כמו בישראל".
מדגים אטינגר את חשיבות הדברים כשהוא מזכיר כי "במצב של רוב דמוקרטי, מה שהיה עד לפני שנתיים בבית הנבחרים, יושבות הראש של תת הועדה האחראית על סיוע חוץ ומימון שיתופי הפעולה הביטחוניים עם ישראל היו מהשליליות ביותר כלפי ישראל. התחלף הרוב בבית הנבחרים בנובמבר 2022, הרפובליקנים הגיעו לרוב ובמקומן הגיעו שני יו"רים מאוד אוהדי ישראל, ולכן תוצאות הבחירות לבית הנבחרים יש להם השפעה מאוד משמעותית ליחסי שתי המדינות ולביטחון של ישראל".
על הסקרים המעניקים לטראמפ את היתרון מציין אטינגר כי אלה נכונים לימים אלה, ועד נובמבר יכולים להיות עוד שינויים רבים הן בהיבטים הפנים אמריקאיים, שינויים בתחומי החוץ ואף בהיבטים הרפואיים אישיים של המתמודדים.