"ממשלת קטאר שלום, מדבר ווליד, במה אפשר לעזור?"
"אהלן ווליד, אני מתקשר מישראל לגבי עסקה כוללת של חטופים בכל מחיר. אפשר לדבר עם מישהו מהחמאס?"
"מדבר".
"לא אמרת שאתה מייצג את קטאר?"
"חמאס, דאעש, קטאר, הכול אותו דבר. אנחנו מאוחדים, לא כמוכם".
"אתה כל כך צודק. הלוואי שלישראל הייתה ממשלה מתקדמת וערכית כמו ממשלת קטאר".
"אינשאללה. אז אתה מתקשר בשם הממשלה?"
"אני באופן אישי לא בתפקיד רשמי, אבל אל תדאג, הממשלה תעשה כל מה שאנחנו נגיד לה".
"איך זה?"
"אצלנו קודם כול זורקים ספין לאוויר, התקשורת מפמפמת אותו, אחר כך פוליטיקאים בכירים מצטרפים ואומרים שצריך לשלם מחירים כואבים, ואז עושים סקר שמשחק עם הנתונים, חוסמים כמה כבישים ובסוף הממשלה מיישרת קו".
"ואם לא?"
"אז בית המשפט מכריח אותה".
"ואם הציבור מתנגד?"
"אנחנו מדינה דמוקרטית, אצלנו לא שואלים את העם. וחוץ מזה העם איתנו, רואים את זה בבירור בסקרים המוטים שעשינו. העניין הוא שהממשלה שלנו אטומה, חושבת רק על אינטרסים פוליטיים במקום לעשות ה־כ־ו־ל כדי להחזיר את החטופים ע־כ־ש־י־ו. וזה הרי כל כך פשוט, רק תגידו מה אתם רוצים ונסגור עכשיו על המקום".
"סחתיין עליך".
"אתה רואה? כבר אנחנו מסכימים. יאללה, מה המחיר שאתם רוצים תמורת החטופים שלנו?"
"אל תגיד חטופים, זה יוצר תחושה כאילו אתם מאשימים שחטפנו אותם".
"צודק לגמרי, לא צריך להעכיר את האווירה הטובה. כל מה שאנחנו מבקשים זה שתחזירו לנו את החטו... את האנשים שלנו ש... שנמצאים אצלכם".
"באשמת מי?"
"באשמת הממשלה האיומה שלנו, ברור".
"אני שמח שאתה אומר את זה, שלא ישתמע כאילו אתם מאשימים אותנו".
"ברור, מה".
כל הנשק ומכתב התנצלות
"אז כמה אתם מוכנים לשלם?"
"כל מחיר".
"כל מחיר?"
"כל מחיר. אומנם יש אצלנו אנשים שלא אכפת להם מחיי אדם, שחושבים שאם נשחק אותה קשים להשגה ונלחץ עליכם זה יוריד את המחיר. אבל לנו אכפת, ואנחנו מוכנים לשלם כל מחיר. כל מחיר!"
"יאללה, בסדר".
"יופי. אז מה אתם רוצים בתמורה?"
"הכול".
"מה זאת אומרת הכול?"
"זאת אומרת יעני הכול".
"בסדר, אבל מה זה כולל, ה... הכול?"
"זה כולל שקודם כול אתם עוזבים את עזה ומשאירים לנו את כל הנשק שלכם".
"סביר בהחלט".
"ומכתב התנצלות".
"סגרנו".
"מה סגרנו, רק נפתח התיאבון. אתם גם צריכים לשחרר את כל האסירים, להודיע שרק חמאס שולט, ולהתחייב לא לירות אף כדור במשך חמש שנים או עד קץ כל הדורות, המאוחר מביניהם".
"בסדר, לא נתקוף בעזה".
"ובלבנון, בסוריה, בתימן, באיראן ובכל מקום מעל פני הקרקע. וגם מתחתיה".
"אוקיי, קצת קשוח, אבל... כל מחיר זה כל מחיר".
"ואתם משלמים לנו פיצויים על כל מה שהרסתם".
"טוב, אבל אנחנו מקזזים מזה את הנזקים שעשיתם לנו בשבעה באוקטובר, כן?"
"לא".
"מה, אבל..."
"אתה מעליב אותי. אין עסקה".
"לא, רגע, אל תנתק. בסדר, אמרנו כל מחיר, אז מה שתגידו".
לי זה עולה יותר
"עכשיו בגלל שהתווכחת, אנחנו דורשים גם שתפטרו את ראש הממשלה שלכם ותפנו את כל ההתנחלויות".
"אה, זה דווקא סבבה".
"כולל העוטף".
"רגע, רגע, עוטף עזה זה לא התנחלויות".
"זה מה שאתה חושב. כל מה שנמצא צפונית לסיני ודרומית ללבנון זה התנחלות, חוץ מפתח תקווה".
"למה פתח תקווה?"
"תמיד חייבים לדחוף את הבדיחה הזאת איכשהו. העיקר, כמו שאומרים, מהנהר ועד הים פלשתין תהיה חינם. זה המחיר".
"קצת יקר לי".
"תאמין לי, לי זה עולה יותר".
"אתה לא יכול לעשות לי הנחה?"
"איך הנחה, אני מפסיד עליך".
"משהו קטן, תשאיר לנו איזה שטח סמלי בשביל ההרגשה הטובה".
"בפתח תקווה?"
"חשבתי יותר על תל אביב".
"וואללה אתם היהוד קשים במשא ומתן. טייב, קחו את דיזנגוף פינת פרישמן, גם ככה חום אימים בתל אביב בקיץ. אבל אתם בתמורה מביאים לנו בני ערובה חדשים".
"מה? למה?"
"גם אנחנו צריכים להישאר עם משהו ביד מהעסקה הזאת".
"טוב, נו".
"ואתם ממנים את יגאל עמיר לראשות הממשלה במקום ביבי".
"אין מצב, יגאל עמיר נשאר בכלא".
"חבוב, יש לך זיכרון קצר. אמרנו כל האסירים משתחררים".
"דיברנו על פלשתינים".
"לא, דיברנו על אסירים באופן כללי".
"מה כל כך אכפת לכם מיגאל עמיר?"
"לא אכפת, אנחנו סתם נהנים לראות אתכם סובלים".
"מה שאתה עושה לי פה זה ממש טרור לשמו".
"תודה על המחמאה. באמת יפה מצידך".
"נו, שיהיה, כל מחיר זה כל מחיר. מה עוד אתם צריכים מאיתנו? תרופות? קמח? דלק? מסאז'ים מפנקים בגב?"
"נראה לך? את זה אתם נותנים לנו חינם עוד מלפני שהתחלנו לדבר".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***