אלחנן גלט
אלחנן גלטצילום: ערוץ 7

אלחנן גלט, מנכ"ל ישיבות ואולפנות בני עקיבא, וחבר מיזם הציונות הדתית 'רוח הארץ', אינו מוכן להבליג על דבריו של יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל בעבר, אודות החינוך מחדש שצריכים לעבור חלק מבוגרי הציונות הדתית בצבא.

בראשית השיחה עמו שאלנו את אלחנן אודות הקולות בציונות הדתית הטוענים כי נכון להתעלם מאמירות בסגנון שכזה, אמירות התואמות שיח מלפני ארבעים או חמישים שנה. בתשובתו מציין אלחנן כי "מחד כל הכוחות שלנו וכל הבוגרים שלנו נמצאים בעולם של עשייה תרומה והתגייסות בכל החזיתות והנתונים ידועים ומדברים בעד עצמם. סוגיית הנופלים הציפה את זה בהיקפים כואבים וברורים, אבל זה נכון גם בתחומים חברתיים רבים אחרים".

ברוח זו "ההרגשה הכללית של רבים מאיתנו היא שעת מלחמה לא בריא ולא נכון לדבר על זה, ואף על פי כן לאחר התייעצות של כמה שבועות אנחנו מבינים שיש גבול שאסור לעבור אותו. אנחנו בשיח אחר, אבל לא נסכים בשם הציבור ובשם הנופלים להגיש את הלחי השנייה".

ההתייעצות עליה מדבר גלט נוגעת למיזם 'רוח הארץ' הכוללת שורה של ארגונים השייכים לציונות הדתית לצד אנשי עסקים ואנשי ציבור מהמגזר הדתי לאומי. לדבריו התובנה שעלתה בשיח שהתקיים על הנושא הייתה ש"לא נוכל להתייחס בסובלנות להכפשות פוגעניות ובלתי מתקבלות על הדעת בשיח הקהילתי חברתי".

"יש כאן אופנה חדשה", אומר גלט. "מותר שתהיה מחלוקת, אבל לא סביר שיש אופנה שאם אתה איש שמאל שמרגיש שלא ראיינו אותך לאחרונה אתה עושה סיבוב על הכיפה הסרוגה, על הציבור האמוני התורם והמגויס ומספיק שתגיד שצריך חינוך מחדש או לתקן את דרכינו המשיחיות".

"לא ניתן שיכפישו ציבור שלם", הוא אומר ואנחנו שואלים במה הדבר יבוא לידי ביטוי בפועל והאם דבריו נובעים מחשש שמא הנוער הציוני דתי ייפגע מהאמירות הללו. "זה לא בא מתוך חשש, אלא מתוך תפיסת עולם שיש לנו דרך ואנחנו מחוברים ומחויבים בכל כוחנו לכלל ישראל, והמחויבות הזו מביאה אותנו, כמו בחזית, לקשר בכל רמ"ח ושס"ה לכלל ישראל כי זו הדרך שלנו, אבל בלתי אפשרי לקבל הכפשות כוללניות. הציבור שלנו צריך להרגיש שאנחנו לא מגישים את הלחי השנייה, שיש כבוד הדדי והכבוד הזה הוא שם המשחק".

"יש לי ציפייה מאישי ציבור שחולקים על דעתנו שיאמרו עד כאן. הרי אם אשמע משפט לא סובלני מאנשים שמזוהים עם הציבור שלנו אתקומם ואני מצפה לשיח אחר, בריא ומכבד כאשר הנתונים הם חד משמעיים. מותר להיות במחלוקת אבל הציבור שלנו נמצא בחזית העשייה, מתורמי הכליות, חקלאות מהמגויסים בקבע ובמילואים וגם בבתי העלמין. לא נספור כי כולם אחים שלנו, אבל קבענו לעצמנו גבול. לא נאפשר הכפשות".

על הדרך בה יש לנקוט מול התבטאויות פוגעניות שכאלה, אומר גלט: "ננקוט בכל האמצעים הציבוריים ואולי גם המשפטים, אבל בעיקר מדובר בבהירות שלא ניתן לאנשים לדבר כך. אני בטוח שכאשר גאוות היחידה תדע שאנחנו לא מוכנים לקבל דבר כזה, זו תהיה בושה לדבר כך וידו תהיה על התחתונה".

על דבריו אלה אנחנו שואלים אם גם דברים אלה אינם עדות לאותם מאפייני נימוס ציוני דתי שמקפיד שלא לחרוג מהכללים, לא לתקוף ולהסתפק בהבעת מורת רוח מהתבטאויות מקוממות ברוח דברי יאיר גולן, חיים באר או רזי ברקאי? האם אופן התגובה שעליה מדבר גלט אינה הוכחה להיות הציונות הדתית "ילדת הכאפות" של החברה הישראלית?

"גם אני צריך לשמש דוגמא שאנחנו בשיח חיובי ולא שלילי. אני מכבד דעות אחרות וזה חלק מהשיח, אבל יש לנו דרך, אמונה וביטחון. לא נאפשר שיח כזה. נפעל גם בקמפיין תקשורתי ואם יש צורך גם בהליכים משפטיים. כשאתה מבהיר את הדרך שלך אנשים מבינים מעצמם שהם צריכים להיזהר וזה יהיה הישג ראשון".

גלט מספר כי "הפורום שהוקם הקים חמ"ל משותף ובשבוע הבא יפורסמו נתונים על היקף ההתגייסות של הנוער המדהים שלנו בתחומים השונים, ונקרא לכל הנזקקים להרגיש בנוח לפנות לחמ"ל שמאגד את העשייה הגדולה כדי להעצים את העשייה למען החברה הישראלית".

האם גם חמ"ל זה לא עשוי להיות מותקף כפי שהותקפו מיזמים חברתיים קודמים של הציונות הדתית, כשעם כל הרצון הטוב שהביעו תויגו כמנסים לבצע הדתה וכבעלי מגמות נסתרות ואפלות? גלט מעדיף להתמקד בגישה החיובית האופטימית והטובה שבחברה הישראלית ומספר: "כשאני מסייר בכלל המקומות בצפון ובדרום, הייתי בכפר מימון ובעוטף, וכשאני מבקר ביחידות צה"ל שחלקן הגדול התארח במוסדותינו במלחמה, אני רואה את אהבת החינם שבאה בצורה הכי אמיתית וכנה בכל רחבי מדינת ישראל. אסור להתבלבל. יש כנראה מיעוט קטן שבשם הליבראליות המזויפת מתקשים להבין שהרוב נמצא במצב בריא עם ערכים, יהדות וחיבור גדול, כפי שרואים באלפים שהגיעו מחו"ל להתגייס ובעוצמות של כלל החיילים שרוצים תפילת הדרך, קבלת שבת, תקיעת שופר וכו'. הרוב בריא ומחובר וככל שיהיה צורך להעמיד חלקים מסוימים על מקומם אני בטוח שהשיח הזה ייתן גבולות גזרה גם למחלוקת ויחזק את הרוב המחויב לכללים של עם ישראל וערבות הדדית ונתינה בצורה ברורה, כפי שתמיד ידענו לחפש את המכנה המשותף".

"רוח של שיתוף פעולה ואפס סובלנות להשמצות,, זה מה שמאחל גלט לחברה הישראלית כולה ולציונות הדתית בתוכה.