ממשלת ישראל משתדלת להתחמק מהעיסוק בסוגיית היום שאחרי המלחמה מסיבות שונות, אבל יש מי שעושה את הדיון הזה בעבורה, תוך גרימת נזק לאינטרסים הישראליים.
מתחילת המלחמה משתמש הממשל האמריקני במינוח 'מדינה פלשתינית' כדי להטמיע אותו כפתרון אפשרי יחידי למצב שנוצר בעזה במלחמה. באיחוד האירופי עונים כמובן 'אמן', משום שלדעת חלק מהמדינות ישראל הייתה צריכה להתקדם מזמן לעבר הקמת מדינה פלשתינית, ואם לשפוט לפי דברי שר החוץ האירופי ג'וזף בורל, היא גם מתעללת בפלשתינים, ועוד התבטאויות מופרכות כגון אלה.
אלא שלאחר השיחה האחרונה בין נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף השבוע שעבר, אחרי כמה שבועות ללא שיח ביניהם, דווח כי נתניהו אמר לביידן שהוא "אינו שולל הקמת מדינה פלשתינית". הדיווח הזה עורר מהומה גדולה בתוך הממשלה, והיא אילצה את נתניהו להוציא הבהרה שבה ציין כי "לא אתפשר על שליטה ביטחונית ישראלית מלאה על כל השטח ממערב לירדן - וזה מנוגד למדינה פלשתינית". לפני כן הבהירה לשכתו כי "אחרי חיסול חמאס ישראל חייבת להישאר בשליטה ביטחונית מלאה ברצועת עזה, כדי להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, ודבר זה מתנגש עם הדרישה לריבונות פלשתינית".
שרי החוץ של מדינות אירופה התכנסו השבוע כדי לדון במצב המלחמה והבהירו כי הם מתכוונים ללחוץ על ישראל באופן משמעותי יותר שתסכים לפתרון המדינה הפלשתינית ותקדם אותו בפועל. כפטריות אחרי הגשם צצו דיווחים על יוזמות שונות בנושא. כך לדוגמה בעיתון הבריטי 'פייננשל טיימס' דווח כי מדינות ערב עמלות על יוזמה להביא להפסקת אש בעזה, במקביל לשחרור החטופים, כחלק מתוכנית גדולה יותר שתוביל לנורמליזציה עם ישראל כולל סעודיה. התנאי הוא נקיטת צעדים בלתי הפיכים לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית (כגון הקפאת בנייה, חיזוק הרשות הפלשתינית ועוד) - אך לא הקמתה בפועל.
לא נקבל תכתיבים מהעולם
להב חרקוב, חוקרת במכון משגב וכתבת ה'גואיש אינסיידר', מסבירה שמבחינת האירופאים והאמריקנים, הם משוכנעים שהם תומכים בישראל כשהם מקדמים את פתרון המדינה הפלשתינית. "מבחינתם לחץ להקמת מדינה פלשתינית זה לא אומר שהם נגדנו. ארצות הברית, גרמניה ומדינות אחרות חושבות שאפשר להיות בעד פתרון שתי המדינות ובעד מדינת ישראל. לשיטתן אחד הגורמים למצב הנוכחי הוא הקיפאון וחוסר התקווה שיש לפלשתינים. הגישה שלהן היא שצריכים אופק מדיני של התקדמות כלשהי עם הפלשתינים כדי לצאת מהמצב ליום שאחרי המלחמה, כדי שלא תהיה עוד מלחמה". לדברי חרקוב, "העמדה הישראלית היא הרבה יותר סקפטית, ועם ישראל עצמו סקפטי. רוב גדול בכנסת אומר שזה לא הזמן לדבר על זה".
בינתיים שרי החוץ של האיחוד האירופי מתכנסים ועוסקים בכל מיני יוזמות שמטרתן להכריח את ישראל להסכים לפתרון הזה.
"מה שקרה באיחוד האירופי היה אירוע קצת ביזארי. הם התחילו בהצעה של ג'וזף בורל, שיהיה משא ומתן שישראל והפלשתינים לא מעורבים בו, אלא אירופה וסעודיה וארצות הברית יחליטו מה יקרה ואז יכניסו אותנו לעניינים. זה נועד לכישלון. אנחנו במדינת ישראל לא מקבלים תכתיבים ממדינות אחרות, ואם מסתכלים על זה בעיניים של חו"ל, הם היו צריכים להבין מראש שמדינת ישראל לא תשתף פעולה עם דבר כזה גם אם יש לחץ", היא אומרת. "אני חושבת שהמערב חושב שיש לפלשתינים תביעה מוצדקת למדינה, ושזה הכיוון שאליו צריך להתקדם. הם נוטים 'לקדש את הרשות'. אם הייתה אפשרות אחרת לקדם להם מדינה, הם היו תומכים. הם לא מתלהבים מאבו מאזן וחושבים שהוא בעייתי, אבל אומרים שהוא מה שיש ואיתו צריך לעבוד. לא מקובל עליהם שמדינת ישראל תשלוט בעזה, ולדעתם זה צריך להישאר שטח פלשתיני, בדיוק כמו שהם מתנגדים לנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון".
המערכת המדינית שלנו קשובה ללחץ הבין־לאומי שמופעל עליה במהלך המלחמה?
"ישראל מקשיבה לידידותיה ולכן שינתה דברים במהלך המלחמה, לפחות על פי הצעות של האמריקנים. אלה לא שינויים ענקיים, אבל היא כן מכניסה יותר סיוע הומניטרי ובשלב הפחות אינטנסיבי של המלחמה שאנחנו כביכול נמצאים בו - עכשיו קורה אחרי שבועות שהאמריקנים מדברים איתנו על זה. אי אפשר לדעת אם זה היה קורה ללא לחץ אמריקני, אבל זה משקף הקשבה בצד הישראלי, ואני חושבת שכך זה צריך להיות - במיוחד כשזה מגיע מארצות הברית, שאנחנו סומכים עליהם וגם תלויים בהם ברמה מסוימת. אי אפשר להגיב לכל דבר שהם אומרים לנו בגישה של אנטי".
ישראל צריכה לענות בקול רם ולדחות את היוזמות שמכוונות למדינה פלשתינית - או להשתמש בשתיקה דיפלומטית?
"התגובה הישראלית לדעתי צריכה לאזן - מצד אחד לשרטט קווים אדומים וראש הממשלה עשה את זה, ומצד שני להתייחס לארצות הברית, גרמניה וצרפת בתור חברות ולדבר איתן, להסביר ולא לתקוף".
ד"ר עמנואל נבון, מנכ"ל ELNET ישראל (ארגון בין־לאומי הפועל לחיזוק היחסים בין ישראל לבין אירופה) ומרצה ליחסים בין־לאומיים בתוכנית לדיפלומטיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, חושב שהשיח בעניין מדינה פלשתינית בהקשר למלחמה נובע מהעובדה שישראל לא מציגה תוכנית ברורה ליום שאחרי, ומאפשרת, בוואקום שנוצר, את השיח בנושא.
להערכתו, האמירות והדיבורים בנושא המדינה הפלשתינית הם מן השפה ולחוץ, מתוך ידיעה שאין היתכנות מעשית למהלך כזה. "היו אמירות בארצות הברית ובאירופה על פתרון שתי המדינות, אבל לא כולם מדברים באותו קול. גם מי שאומר את זה יודע שזו סיסמה קבועה שכולם מדקלמים אבל יודעים שזה לא אומר שהדבר אפשרי. בשיחות סגורות הם מבינים שזה לא ריאלי, לפחות לא בזמן הקרוב, אבל הם ממשיכים להגיד את זה באופן פומבי, כי הם לא רואים פתרון אחר ברמה התיאורטית".
אז למה בעצם משתמשים בזה, אם כולם מבינים שמדובר בצעד לא מעשי?
"הם מסתכלים על זה ואומרים לעצמם שברמה ההגיונית יש שתי אלטרנטיבות: או המשך המצב הנוכחי או מדינה אחת דו־לאומית. לכן ברמה התיאורטית הם לא רואים אפשרות אחרת מלבד מדינה פלשתינית, אף שבאופן מעשי הם צריכים הנהגה פלשתינית שתסכים לכך, וזה לא קורה. ב־15 השנים האחרונות היו הרבה הצעות קונקרטיות, וההנהגה הפלשתינית והנהגת אש"ף אמרו שזה לא בא בחשבון. מי שמבקר אותנו יודע שאין פתרון סביר, אבל ממשיך לדקלם את הסיסמה".
ד"ר נבון לא מסתיר את דאגתו מהערפל שמפזר ראש הממשלה נתניהו בנושא פתרון המדינה הפלשתינית. "נתניהו הסכים בעבר למדינה פלשתינית וגם דיבר על זה עם ביידן. הוא אומר דבר אחד באנגלית ודבר אחר בעברית - הכול לפי הקהל. זה יוצר חוסר אמינות ופוגע בנו".
היינו צריכים בשלב הזה, לדעתך, להציע תוכנית סדורה ליום שאחרי בעזה - גם אם היא הייתה סופגת ביקורת בין־לאומית קשה?
"בלי שום קשר למה שאחרים אומרים, מצפים או דורשים, אנחנו כמדינה ריבונית צריכים לנהל את העניינים שלנו ולשאול את עצמנו מה התוכניות שלנו אחרי המלחמה. זה לא אומר שיש תשובה חד־משמעית ומשכנעת, אבל אנחנו כמדינה צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו מתכננים ביום שאחרי המלחמה", הוא אומר. "כל עוד אנחנו לא באים עם אמירה הגיונית ומשכנעת, אין פלא שאחרים שואלים שאלות לגיטימיות. צריך לדבר באופן ברור מול העולם. לומר מה התוכנית שלנו - קשה ככל שתהיה. אנחנו לא אומרים כלום ולא מציגים תוכנית. גם כשנציג תוכנית, צריך שרוב הציבור יתמוך בה. השאלה היא אם יש לנו תוכנית עם תמיכה ציבורית רחבה ומנהיג אמין שיכול להציג אותה. כרגע אין לנו. בינתיים אנחנו מאבדים אמינות מול הציבור בישראל ומול הקהילה הבין־לאומית".
לומר בקול ברור: לא לתוכנית
חבר הכנסת דני דנון מהליכוד, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, חושב דווקא שישראל מבהירה היטב שאין רוב שתומך בהקמת מדינה פלשתינית - בוודאי לא אחרי הטבח בשמחת תורה.
יכול להיות שבאירופה ובארצות הברית זיהו את החולשה שלנו, ולכן מקדמים עכשיו באינטנסיביות את רעיון המדינה הפלשתינית?
"מכיוון שאנחנו נמצאים כרגע בשעת משבר, דיפלומטים תמיד חושבים שמדובר בעבורם בהזדמנות. בנאיביות שלהם הם חושבים שיוכלו לקדם את רעיון המדינה הפלשתינית בעקבות מה שקרה בשבעה באוקטובר. הם לא מבינים שמה שקרה כאן גרם לאנשים בשמאל, ששקלו את הרעיון הזה, לפסול אותו על הסף", הוא מציין. "אם בעבר ההתנגדות הייתה בעיקר בימין, היום יש קונצנזוס משמאל ומימין נגד מדינה פלשתינית. הרשות הפלשתינית הרי לא בחרה לנצל את האירועים הקשים כדי לבדל את עצמה מחמאס ולהתנתק ממנו, אלא יצרה מקשה אחת עם חמאס. הם לא גינו את הטבח ואף היללו אותו. האוכלוסייה הפלשתינית תומכת בחמאס ותומכת בטבח, והרשות עצמה משלמת משכורות למשפחות מחבלי הנוח'בה. הציבור הישראלי רואה את כל זה ומבין שהרשות הפלשתינית היא בעיה וממש לא הפתרון".
אבל לא שמענו עמדה ברורה וחד־משמעית מצד ראש הממשלה, שהוא קובע המדיניות המרכזי.
"ראש הממשלה, לצערי הרב, לא הוציא הודעה ברורה לגבי ההתנגדות שלו לנושא. צריך לומר בקול רם וברור שזה בכלל לא עומד על הפרק".
אנחנו עוסקים המון בהסברה לעולם לפני ואחרי הטבח בעוטף עזה. האם נכון להכניס לתוך הנושא גם את עניין ההתנגדות למדינה פלשתינית?
"אני מארח משלחות מארצות הברית ומסביר לחבריהן שלפעמים הם באים לעזור אבל חלק מהשיח מזיק לנו - וזה קורה אם הם מדברים בנשימה אחת על ניצחון על חמאס ובשנייה על מדינה פלשתינית, כשברור להם שחמאס ישלוט בעזה במצב כזה. ההסברה שלנו חשובה, כי יש מי שלא מבינים את הסיטואציה, ולכן הפתרון שלהם נראה להם הגיוני, והם מוכנים להשקיע בו זמן וכסף, אבל צריך להסביר להם את המציאות, שבה אנחנו מתמודדים עם ארגון טרור אכזר שצריך להשמיד אותו ורק אחר כך לעסוק ביום שאחרי. יש מי שההסברה לא מצליחה לשנות את דעתם, אבל ראיתי מנהיגים ששינו את עמדתם. אלו תהליכים שחייבים להמשיך בהם כל הזמן".
מה לדעתך הדבר הנכון לעשות מול הלחץ שישראל תסכים כעת להקמת מדינה פלשתינית כחלק מהפתרון לסוגיית עזה ביום שאחרי המלחמה?
"צריך לעמוד על העמדה שלנו ולא להתבטל בפני העולם. זה נקרא 'נון סטרטר' - שאין כאן בכלל נקודה שעליה אפשר להתחיל משא ומתן, וזה בדיוק המצב של נושא המדינה הפלשתינית".
למרבה האבסורד, כדי להבין שמדינה פלשתינית היא אולי שאיפה בין־לאומית אבל בעיקר בגדר חלום שאינו בר־מימוש, די להביא את דבריו של ראש ממשלת הרשות הפלשתינית לשעבר, סלאם פיאד. האמריקנים רצו מאוד שפיאד ינהל את השליטה בעזה ביום שאחרי המלחמה, אבל הדברים הנוקבים שלו הבהירו שזו משימה בלתי אפשרית במצב הנוכחי. "הרשות הפלשתינית, כפי שהיא מנוהלת כיום, לא באמת יכולה להמשיך למשול, ובוודאי אינה יכולה לקבל על עצמה את האחריות לדאוג לצרכים של האזרחים בעזה, בנוסף לאלו שבשטחי הרשות", אמר פיאד בריאיון לרשת CNN והדגיש כי אזרחי הרשות עצמם מפוצלים כל כך, עד שאין אפשרות של ממש להביא לאחדות שתאפשר שלטון יציב. "אנחנו רחוקים מהקמת מדינה פלשתינית יותר מאי פעם. אירוני לשמוע שהמלחמה בעזה היא שמעלה נושא של הקמת מדינה פלשתינית - רעיון שבשנים האחרונים אמרו שהוא גוסס או כבר מת".
די להציג את הדברים הללו בזירה הבין־לאומית כדי להבין שביום שאחרי המלחמה הפתרון לא יכול לבוא מהצד הפלשתיני - ודאי לא מהרשות הפלשתינית. גם ארצות הברית וגם אירופה מבינות שמבחינה ביטחונית אין סיכוי שישראל לא תשאיר לעצמה שליטה ואפשרות לפעילות חופשית בעזה גם אחרי המלחמה. ייתכן רק שהמערכת המדינית צריכה, למרות הפערים בתוך הממשלה בנושא, להציג תוכנית מסודרת ליום שאחרי - ראשית לעם ישראל ואחר כך בזירה הבין־לאומית. אחרת הזירה הזאת תישאר ריקה, ותאפשר עוד לחצים בין־לאומיים לקידום רעיון שכפי שכבר הובן נראה לא מעשי כלל.
***