מגבירים לחץ

שבוע הלחימה החולף היה אחד מהסוערים שידעה ישראל מפרוץ המלחמה. לא מדובר רק במערכת החורפית שתלווה אותנו עוד ימים ארוכים, אלא גם בשורה ארוכה של קרבות קשים, שבמהלכם התרחש אסון קריסת הבניינים במחנה הפליטים אל־מע'אזי ביום שני השבוע, כשש מאות מטרים מגדר הרצועה.

נכון לכתיבת שורות אלה, פרטי האסון עדיין לא פורסמו במלואם, שכן התחקיר טרם הושלם. על פי פרטי התחקיר הראשוני והמידע שהתווסף אליו מאז, האסון התרחש בשני בניינים שצה"ל רצה להשמיד, כאשר כוחות רבים שהו בתוך המבנים במסגרת הנחת מטענים להריסת המבנים. לאחר שהסתיים מלכוד המבנים, קושרו כלל המטענים לשרשרת פיצוץ אחידה. המשמעות של מהלך זה היא שברגע שאחד המטענים יתפוצץ, שאר המטענים אחריו בסדר יתפוצצו אף הם, לפי המנגנון הקבוע.

בזמן שהלוחמים הרבים עדיין מתוך המבנים, מחבלים יצאו מהמטעים הסמוכים למקום וירו טילי RPG אל עבר המבנים הממולכדים. כתוצאה מירי זה הופעלו כמה מן המוקשים שהציבו חיילי צה"ל במקום, מה שהוליד שורה של פיצוצי המשך שגרמו לאסון הקשה. במקביל לכך, אחד מאותם טילי RPG פגע בטנק שאיבטח את פעילות החיילים. שני לוחמים נהרגו בתוך הטנק, ו־19 נפלו באסון קריסת הבניינים.

מאחורי הפעולה להריסת המבנים עומדת תוכנית רחבת היקף של צה"ל, שנועדה לנקות ולהסיר איומים מיישובי העוטף, לקראת חזרה עתידית של התושבים לבתיהם. בצה"ל מדגישים בשיחה עם 'בשבע', כי הריסת המבנים אין משמעותה כי כבר בימים הקרובים יוחזרו התושבים, אלא מדובר בהכנת התשתית כדי שהאיומים הפוטנציאליים יוסרו לפני שובם.

שורה ארוכה של שאלות עדיין נבדקת באשר לאסון הנורא, ובראשן שתי שאלות עיקריות. האחת, מדוע לא הופצץ הבניין מהאוויר, כמו במקרים רבים מאוד מפרוץ המלחמה. לא מעט תשובות ניתנו לשאלה זו עד כה, ובין היתר מדברים על כלכלת חימושים, עלותם הגבוהה של פגזי המטוסים ביחס למוקשים וגם קרבת הכוחות הלוחמים והחשש מפגיעה בהם.

לשאלה הראשונה כבר החלו לתת תשובות, אך השאלה השנייה מטרידה הרבה יותר. האזור שבו התבצעו הריסות הבניינים על פניו כבר טוהר ממחבלים. מדובר היה באזור חיץ, שצה"ל כבר ניקה ימים קודם לכן. דווקא נוכח העובדה הזאת עולה השאלה הקשה: איך חוליית מחבלים הצליחה להתקרב דרך המטעים לכוחות בשטח שאמור היה להיות מטוהר. על השאלה הזאת, נכון לשלב זה, אין תשובות ברורות.

לאחר שביקר בזירת האסון, אמר הרמטכ"ל רב־אלוף הרצי הלוי, כי "כמו תמיד נתחקר את האירוע לעומקו תוך כדי לחימה במטרה לוודא שהוא לא יקרה שנית. איבדנו את טובי בנינו, שמתו במלחמה להשיב את החיים לכאן (לעוטף עזה. א"מ), לאחר שהמלחמה פרצה בניסיון אכזרי לעצור את החיים. הלוחמים הגיעו מכל חלקי החברה הישראלית ומרחבי מדינת ישראל. הם קבוצת מופת ודוגמה עבור כולנו".

מצור מתהדק

אסון הקריסה התרחש במהלך שבוע עמוס אירועים בגזרה הדרומית, כשבזווית המלחמתית מורגשת עליית מדרגה במתקפה על חאן יונס. התקיפות האינטנסיביות על העיר, שבה הצבא פועל כבר שבועות ארוכים מאוד, החלו כבר במהלך השבת החולפת, ומאז הן רק התגברו. כל זה כשברקע נמשכים המגעים לעסקת שבויים חדשה, שפרטיה עדיין אינם ברורים. מכל מקום, לפי חלק מהדיווחים ישראל צפויה להסכים לעצירת הלחימה במשך כחודש ימים תמורת החזרת השבויים. לפי אותם דיווחים, חמאס דורש מתווה ברור לסיום הלחימה, כשהוא נשאר השליט ברצועה. ישראל מצידה לא מוכנה לשמוע על האפשרות הזאת. בתוך הסבך הזה, ביום שישי צפויה לצאת הכרעתו של בית הדין הבין־לאומי בהאג בעקבות תביעתה של דרום אפריקה נגד ישראל, מה שעלול להוביל להוראה לעצור את הלחימה. מנגד, חיילי מילואים שיצאו מרצועת עזה בימים האחרונים פתחו בקמפיין נגד עצירת המלחמה, ובו תלו שלטים על הכלים הצבאיים שבהם הצהירו כי הם יצאו מהרצועה מבלי להשלים את המשימה, קרי מיטוט חמאס.

הלחימה בחאן יונס התנהלה מאז תחילתה אחרת לגמרי מזו שראינו בצפון הרצועה בתחילת המלחמה. "יש כמה סיבות שבגללן המלחמה בדרום הרצועה נראית אחרת מאשר מה שראינו בתחילת המלחמה בחלק הצפוני", אומר פרופ' קובי מיכאל, חוקר במכון משגב. "אחת העיקריות שבהן היא כלכלת חימושים. אנחנו לא יכולים לירות ללא הגבלה שכמו שעשינו בתחילת המלחמה. צריך להתנהל בחוכמה, כדי שנוכל גם להשיג את המשימות שלנו, וגם להמשיך ולהילחם".

ואף על פי כן, כבר שבועות ארוכים צה"ל פועל בתוך חאן יונס. מדוע טרם הצלחנו לכבוש אותה?

"צריך לזכור שתנאי המגרש שבהם אנחנו פועלים בדרום הרצועה שונים מאוד ממה שהיה בצפון. קודם כול, אנחנו מדברים על המעוז העיקרי האחרון כנראה שיש לחמאס. חאן יונס תמיד הייתה מקום חשוב בעבור צמרת הארגון, אבל אחרי שעזה העיר נפלה בידי ישראל, זה נותר המרכז העיקרי האחרון. כשזה המצב, ברור שהביצורים בו והקרבות בו יהיו לא פשוטים. נוסף על כך, מדובר באזור צפוף ביותר, שהתווספו אליו עוד מאות אלפי אנשים שעזבו את צפון הרצועה. כל זה מקשה מאוד מאוד על פעילות הצבא, ומצריך סבלנות רבה".

זה נכון להסתכל על חאן יונס כעל מעוז אחרון? הרי אנחנו יודעים שלפחות חלקם מצאו מסתור ברפיח.

"קודם כול, צריך לזכור שישראל מרכזת מאמץ מודיעיני עצום במטרה להשיג מידע מדויק על מיקומם של ראשי חמאס, ועל פיו מתבססות הערכות שונות שסינוואר והבכירים הנוספים נמצאים עדיין בחאן יונס. זה לא סותר את העובדה שרפיח וציר פילדלפי הם אכן מוקדי כוח נוספים של הארגון. ברור שאי אפשר לדבר על מיטוט חמאס מבלי לטפל בציר פילדלפי, הרי משם עברו רוב היכולות הצבאיות של הארגון".

"אנחנו מסתכלים על המציאות בצורה שלא בטוח שהיא נכונה", אומר אלוף־משנה רונן איציק, לשעבר מפקד חטיבת הראל וכיום חוקר בתנועת הביטחוניסטים. "אנחנו חושבים שמטרת הפעילות המבצעית בחאן יונס כעת היא כיבוש העיר, אבל לפי הצורה שבה ישראל תוקפת את העיר, לא עושה רושם שזאת המטרה שצה"ל הציב לעצמו".

אם ישראל לא מתכננת לכבוש את חאן יונס, איך אפשר בכלל לעמוד במטרה של השמדת חמאס?

"התפיסה שישראל פועלת בה כעת שונה ממה שראינו בצפון הרצועה. מה שישראל מנסה לעשות כעת זה להטיל מצור מתהדק על העיר, במטרה להוביל לאחת מהשתיים: או שצמרת חמאס תיפול בעקבות הלחץ לידי הצבא, או שהיא תגיע לעסקה כלשהי בנושא החטופים בעקבות הלחץ".

ובכל זאת, לא עושה רושם שהשיטה הזאת רושמת הישגים בשלב הזה.

"אתה צודק. נכון לעכשיו אנחנו נמצאים בימי מבחן. אי אפשר להמשיך באופי פעילות שכזה מבלי לראות תוצאות. אני מניח שאם בתוך שבועות ספורים לא נראה שינוי דרמטי לכאן או לכאן, צה"ל יצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש ולהביא תוכנית לחימה שונה לחאן יונס. בסוף אנחנו נמצאים גם במרוץ מול השעון. אי אפשר לפעול במשך זמן ממושך מבלי להביא תוצאה ברורה. אנחנו מתקרבים לרגע שבו נצטרך להבין עד כמה הפעולה שאנחנו עושים בחאן יונס הצליחה או לא. ועדיין, צריך לזכור משהו. בתחילת המלחמה דיברו בצמרת המדינית והצבאית על כך שמדובר באירוע שייקח שנה. אנחנו שלושה וחצי חודשים בתוך המלחמה, וזה נראה כאילו העסק מתקדם בקצב שעליו דיברו מראש, אם כי לא בהכרח בצורה שבה חשבו שהוא יתקדם".

אחת הסיבות העיקריות, כך מסביר אלוף־משנה איציק, לעובדה שהמצור על חאן יונס לא השיג עד כה את התוצאות שקיוו שישיג, היא הסיוע ההומניטרי הרחב שישראל מאפשרת להכניס לתוך עזה. למרות שלל התחייבויות בין־לאומיות, מי שמחלק בפועל את הסיוע ההומניטרי בתוך הרצועה, כולל בחאן יונס עצמה, הוא חמאס, שאותו ישראל מנסה למוטט.

"קשה מאוד ליצור לחץ על הנהגת חמאס כשממשיכים להזרים לה סיוע רחב כל כך. אפקטיביות המצור שישראל מפעילה על חמאס נפגעת קשות בגלל ההזרמה של כל הציוד הזה, החל מתרופות ועד לדלק", אומר אלוף־משנה איציק.

אם כן, מדוע ישראל ממשיכה להכניס את הסיוע הרחב, הרי זה נוגד את המטרות והיעדים שלה?

"אין לנו ברירה. ישראל הפכה להיות תלויה מאוד באמריקנים. אנחנו תלויים בהם בכל צעד, והם מתווים לנו את הכללים האלה. האמריקנים נותנים לנו תחמושת, טנקים, חלקי חילוף ומטוסים, ובלעדיהם יהיה קשה מאוד להמשיך להילחם. במיוחד כשאנחנו לא מתמודדים רק בגזרה העזתית, אלא גם בגזרה הצפונית, וכמובן גם ביהודה ושומרון. ישראל תלויה מאוד באמריקנים, ולכן אנחנו נאלצים לשלם מחיר על הדרישה להכניס ציוד הומניטרי. אבל חשוב להבין את המחיר של זה, מדובר בפגיעה קשה ביכולת של ישראל לעמוד ביעדי המלחמה, לפי שיטת הלחימה שאנחנו מפעילים כעת בחאן יונס".

אם זה המצב, מדוע ישראל לא עברה לשיטת פעולה אחרת כבר לפני כמה שבועות, כשהדרישה האמריקנית הפכה לכבדה יותר ויותר?

"כמו שכבר אמרתי, זה אכן משהו שחייבים לבדוק. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לרגע שבו נצטרך להחליט איך ממשיכים את הלחימה ואם צריך לשנות לחלוטין את כל שיטת הפעולה שלנו.

"הסיוע ההומניטרי הוא אכן מוקד בעייתי מאוד לישראל. אי אפשר לפקח עליו בצורה יעילה, ואי אפשר באמת למנוע ממנו ליפול לידי חמאס ושחמאס ינהל את העסק. זה מאוד מגביל אותנו ואת היכולת שלנו לפעול בצורה אפקטיבית. אבל לא בטוח שאנחנו יכולים להימנע מזה. הסיוע שישראל מקבלת מהאמריקנים אינו רק בחימושים, אלא גם במטרייה מדינית יציבה. זה חלק מהמחירים שאנחנו משלמים לשם כך", מוסיף מיכאל.

בתוך צה"ל מדברים בימים האחרונים על ההבנה שצריך להתנהל אחרת במתקפה על חאן יונס. גורמים צבאיים אמרו השבוע ל'בשבע' כי צה"ל עבר לבצע תקיפות שמזכירות יותר את אופי הפעילות בצפון הרצועה בראשית המלחמה, כאשר העיר חאן יונס מכותרת לחלוטין, בחלק שמעל לפני הקרקע כמובן, כבר כמה ימים. כמו כן, התמרון בתוך העיר התרחב, וכך גם עוצמת האש שישראל מפעילה בעיר, כולל הגעה לאזורי בתי החולים ולאוניברסיטאות בתוכה. אלו פעולות שמזכירות חלקים משלבי התקיפה של העיר עזה, בחלקה הראשון של הלחימה.

"גם אם יש שינוי באופן הפעילות בחאן יונס, והוא אולי אפילו משמעותי, זה עדיין לא אומר שאנחנו נראה את מה שראינו בצפון הרצועה. ישנם כמה גורמים שתרמו מאוד לקצב המהיר של כיבוש צפון הרצועה. קודם כול, נלחמנו בעיקר בזירה אחת. לא היינו צריכים להתעסק בחזית הצפונית יותר מדי, ובעיקר פעלנו שם בתגובה לירי שלהם. אבל זה השתנה בשבועות האחרונים, והמערכה בצפון נמצאת בפאזה אחרת לגמרי עכשיו", אומר איציק.

ואיך זה משפיע על הלחימה בדרום?

"זה מצריך להעביר הרבה יותר כוחות לצפון, וזה משאב שאין לנו יותר מדי ממנו. במשך 15 שנה החלישו מאוד את צבא היבשה, הקטינו אותו, צמצמו אוגדות, לא הצטיידו כמו שצריך, וזה הוביל אותנו למצב שבו אנחנו עומדים בפלונטר קשה מאוד. אי אפשר להמשיך בסדרי הכוחות הנוכחיים של המילואים מצד אחד, ומצד שני אין לך מספיק כוחות סדירים. זה משפיע על הצורה שבה אתה יכול להילחם בשטח. אין לך היקפי כוחות ללחימה כמו שהיו לך בצפון הרצועה, ולכן אתה חייב להילחם בצורה אחרת. בצפון הרצועה, אחרי שחזרנו מהפסקת האש, כבשנו את כל האזור בשבועיים. המקום היה ריק, היו לך כל הכוחות הדרושים לכך, והחזיתות האחרות היו עדיין על אש נמוכה. כל זה לא קיים כרגע בחאן יונס, כאשר התושבים מצפון הרצועה נמצאים שם. הכוחות חייבים לצאת לריענון כדי שיהיה אפשר לחזור ולהילחם איתם בהמשך, והזירות האחרות הרבה יותר פעילות ממה שהיה לפני חודשיים. זה מצב בעייתי מאוד שישראל נמצאת בו כרגע, ובתוכו היא צריכה להתנהל ולהביא הישגים".

רק בגלל הרוח

מעבר לקשיים המבצעיים, השבוע האחרון הוסיף אתגר לכוחות, בדמות המערכת החורפית החזקה ביותר מתחילת השנה. בעבר הייתה נפוצה התפיסה שמלחמות אינן מתרחשות בחורף, שכן קשה יותר להילחם בתקופה זו של השנה.

"מזג האוויר משפיע על שני הצדדים. בגלל זה לצד התוקף יש יתרון מובנה, ואנחנו הצד התוקף. היתרון הגדול הוא רוח הלחימה, ובמישור הזה השפעתה של הרוח היא הקריטית ביותר. זאת הנקודה שבה הוא יכול לפגוע יותר מכול. אבל מכיוון שאנחנו יצאנו לתקוף בעקבות הזוועות שחמאס ביצע בנו בשבעה באוקטובר, זאת תגובת נגד חשובה לפן הזה. המורל במידה רבה נותר איתן", אומר איציק.

הקושי של מזג האוויר לא מסתכם רק ברוח הלחימה. יש לו גם השלכות מעשיות על אופי הלחימה.

"זה נכון שיש גם היבטים לוגיסטיים, כמו איך משכנים כוחות במזג אוויר שכזה, ואיך פועלים בשטח. אבל צריך להבין שני דברים. הראשון, מבחינת תנאי השיכון בשטח, לחמאס יש בעיות קשות יותר. הוא נמצא במנהרות שהגשם מחלחל אליהן, ואין לו לאן לברוח, ואם כן מהבחינה הזאת הלחץ עליו גדול הרבה יותר. והדבר השני שצריך להבין הוא שאין לישראל בעיה מבחינת תמרון קרקעי בגלל הגשם. מדובר באדמה חולית, וכמות המשקעים ברצועה לא עד כדי כך גדולה, כך שגם הטנקים שלנו לא נפגעים ממזג האוויר".

איפה כן יש השפעות שפוגעות בישראל?

"בשני מקומות. בראש ובראשונה, בצפון. שם זה אירוע אחר לגמרי, ושם אכן קשה לפעול במזג אוויר שכזה. זאת קרקע אחרת, בוץ טובעני, ערפל שנמצא רוב הזמן, משקעים רבים הרבה יותר. מדובר בהבדלים דרמטיים. אבל אם נחזור לרצועת עזה, החלקים שנפגעים הם היכולות האוויריות שלנו. קשה להפעיל נשק מדויק מהאוויר, מל"טים, איסוף מודיעין מהאוויר. כל זה נפגע בגלל הערפל ותנאי מזג האוויר. יחד עם זה, לא מדובר בהשבתה של היכולות האלה, אלא רק בקושי בתפעולן".

***