אחד מסימני הגאולה הוא הפרחת השממה, וכפי שמובא במסכת סנהדרין דף צח עמוד א: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תיתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל וגו'". ואכן אתחלתא דגאולה בימינו מתאפיינת בכך שארץ ישראל, שהייתה מדבר שממה, כפי שמארק טווין מתאר לאחר מסעו בארץ, התחילה לפרוח עם בוא החלוצים הראשונים, ומני אז ארץ ישראל פורחת, כדברי השיר. החקלאות צומחת ועולה, הנופים ירוקים, שפע רב של ירקות ופירות בחנויות ועוד ועוד.
במדינה התקבל מנהג יפה של נטיעות בט"ו בשבט, המעיד על התפתחות זו. לנטיעות יש גם ערך של נצח. על הפסוק "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט, כג) אומר המדרש: "שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי? מה אני עומד מתייגע לאחרים? למחר אני מת. אמר שלמה 'את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם' – העֹלם, כתיב חסר וא"ו, מהו כן? אילולי שהקב"ה העלים מליבו של אדם את המיתה לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר: למחר אני מת, למה אני עומד ומתייגע לאחרים? לפיכך העלים הקב"ה מליבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה. זכה - יהיה לו, לא זכה - לאחרים. מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים, אמר לו אנדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים. אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה אוכל מפירות נטיעותיי, ואם לאו - יאכלו בניי... אמר הקב"ה לישראל: למדו ממני, כביכול אני צריך? שנאמר 'וייטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם'" (תנחומא ח, ג). אף אנו נאמר כי נטיעה כיום תביא פירות לנו או לבנינו, כשנחזור לחבל עזה.
בנוסף לכך, כידוע אנו במצב ביטחוני רעוע בזמן שאויבינו עומדים עלינו לכלותנו, וכבר אמר יוסף טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם יעבור גבולנו". כלומר לנטיעות בארצנו יש גם ערך ביטחוני.
ומכאן לענייננו. אנו נמצאים כעת בתוככי עזה, מקום אויב אכזר, ומלבד מצוות התורה ליישב את ארץ ישראל נצטווינו גם לגאול אותה משממונה. על הפסוק "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר לג, נג) אומר הרמב"ן: "נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא־ל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה" (השמטות הרמב"ן ד לספר המצוות של הרמב"ם).
גם השכל הישר אומר כי התשובה לאיום העזתי הוא בחזרה למקום - שאגב, היה פורח כשהיינו שם לפני כעשרים שנה - יישוב ונטיעה, והפיכתו לגן פורח. כעת, בט"ו בשבט הקרוב, אשרי מי שייטע עץ ויסמן את תחילת היישוב ברצועת עזה.
כמו כן, ידוע הכלל של מעשה אבות סימן לבנים. הרמב"ן מאריך להסביר פסוקים שונים במקרא, בייחוד בספר בראשית, וזו לשונו: "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו: כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים ואין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו... ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות... וכן עניין אלישע בהניחו זרועו על הקשת 'ויאמר אלישע ירה ויור, ויאמר חץ תשועה לה'' (מלכים ב' יג, טז-יז)... ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להיעשות בזרעו" (פירוש רמב"ן לבראשית יב, ו).
יהי רצון שנטיעת עץ בט"ו בשבט השתא תהיה גם סימן לבאות במהרה בימינו.
הרב ד"ר איתמר ורהפטיג הוא מומחה למשפט עברי, עורך כתב העת 'תחומין'
***