נעמה זרביב, מנ"כלית שוברות שיוויון ולשעבר מזכ"לית לשעבר של היישוב קטיף, התארחה בערוץ 7 וסיפרה כיצד היא חשה בימים אלה כשמגיעות אליה עוד ועוד תמונות מתוך עזה מהאזורים שהיא עצמה נאלצה לעזוב.
"התקופה של המלחמה התחילה בבלבול מאוד גדול. יש לנו משפחה שפונתה מביתה וזה מעורר סערת רגשות. אנשים מקטרים היום על המדינה ואנחנו נזכרים שאותנו אף אחד לא ספר והיינו תשעה חודשים בבית מלון. אני לא משווה בשום צורה ואופן. אבל יש יישובים שלא נפגעו ופונו והם צריכים להיות במצב נפשי של הודאה. המדינה הורידה פה את השמיים עבורם בהרבה דברים. דרושה גם הכרת הטוב", טוענת זרביב.
היא מדגישה כי התמונות שמגיעות מהרצועה מחדדות את הגעגוע. "הכיסופים מאוד גדולים, לא בהכרח לבית הפרטי. כשאני מדמיינת את קטיף או את הגוש, אני רואה את כל המרחבים. הכיסופים הם כל כך חזקים ואני חושבת שקורה פה משהו בשטח. פעם אחת בצד הרציונלי. ברור שאנחנו צריכים לחזור לעזה וזה החזון. אבל עכשיו זה בא ממקום הרבה יותר עמוק. את רואה את הכיסופים של הילדים, את הגעגועים, כשכל חייל שמגיע לשם שולח תמונות. הבן שלי היה על הטנק הראשון שנכנס לעזה ואני מבחינתי הייתי מוכנה עכשיו להחליף אותו רק כדי להיכנס ולהרגיש את האדמה".
"כל הצעירים שנמצאים שם הם ממש שואבים כוח מרוח מאוד גדולה, שפשוט מעבר לסילוק הרוע שאנחנו מבינים שחייבים לעשות אותו, יש גם הרבה רצון לייצר טוב, והטוב יהיה רק כשאנחנו נהיה שם" היא מדגישה.
היא נשאלת על החתירה לאחדות שמובילה את עם ישראל היום ועונה כי "גם אז, בימים של גוש קטיף, המאבק היה מתוך אחדות ולא אחידות. אנשים חשבו שכולנו אותו דבר, אבל לכל יישוב היה את הציביון המיוחד שלו. היום, רואים המון אנשים שקוראים לנו בשם האחדות ואומרים, אין ימין ואין שמאל. אבל זו בעצם אחידות ולא אחדות. אחדות אינה רק אם אני מקבל את דעתך. הטשטוש הוא היסוד הבעייתי והסיבה שאנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים".
"הרבה פעמים שאלנו את עצמנו שאלות ועלתה השאלה האם 'שוברות שיוויון' זו תנועה ימנית. הסיפור היום של ימין ושמאל - אינו ארץ ישראל או לא. המרכיב המבדיל בין ימין לשמאל הוא זהות - האם יש זהות לאיש, לאישה, למשפחה וללאום. הצד השמאלי הרדיקלי הפרוגרסיבי רוצה לפרק את כל המסגרות האלה. 'שוברות שיוויון' היא בלב הנקודה הימנית הזהותית ולכן אין לנו בעיה להיות בהפגנות של תמיכה בצה"ל עד לניצחון ותמיכה בכל דבר לאומי. אנחנו שמות את הזהות במרכז", היא אומרת.
לדברי זרביב, "מי שבאמת פתח את העיניים ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, באמת שואל את עצמו היום מה זו תורה? מה זו יהדות? מה חסר לנו? מה העלימו מאיתנו מבית ספר כשאמרו, רב תרבותיות? הרבה אנשים אמרו, אני לא יודע כלום, אני מוכן להתחיל ללמוד. אבל גם מי שאמר אני לא יודע כלום, בסוף כשדפקו לו על דלת הממ"ד זעק 'שמע ישראל'. זה אומר הכל".